רש"י על בבא מציעא צ״א

1 לא שאדם רשאי להמיר - רישא דמתני' הכל ממירין אחד האנשים ואחד הנשים ומפרש ואזיל דהאי הכל ממירין לא שהאדם רשאי להמיר אלא יש בהן כח לתפוס בתמורה בדיעבד:

2 וסופג את הארבעים - משום לא יחליפנו ויקרא ס והא הכא דדיבור בעלמא הוא ולקי אלמא עקימת שפתים שאדם מגיד בשפתיו מעשה הוא:

3 ר' יהודה היא - בכמה דוכתי מייתינן לה מכות דף ד: לא תותירו ממנו והנותר ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שניתק לעשה הוא טעמא דבא הכתוב הא לאו הכי לקי המותיר ואע"ג דאין בו בו מעשה:

4 לאתויי יורש - שאם המיר בקרבן אביו לאחר מיתת אביו מומר:

5 יורש אינו ממיר - ואם המיר אינו מומר וטעמא מפרש בתמורה בריש פ"ק דף ב.:

6 ג' קבין לחמור - כך שיערו חכמים אכילתו:

7 ה"ג והא אין לוקה ומת ואין לוקה ומשלם - דהוו . להו שתי רשעיות וכתיב דברים כה כדי רשעתו:

8 ר"מ היא - במס' מכות דף ד. מעידין אנו על איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז לוקין ומשלמין אם נמצאו זוממין:

9 רבא אמר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו - ונתן לה טלה באתנן אתנן הוא ואסור לקרבן דאתנן סתמא כתיב דברי' כנ ל"ש אמו ול"ש פנויה ואע"ג דאי תבעה ליה בדינא קמן תן לי אתנני לא מחייבינן ליה דהא קם ליה בדרבה מיניה כי יהביה ניהלה אתנן הוא אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה אלא שאין כח לענשו בשתים אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם דאי לא רמו תשלומין עליה כי יהביה ניהלה מי הוה אתנן מתנה בעלמא הוא דיהיב לה וגבי חוסם נמי תשלומין רמו עליה אלא שאין כח בב"ד לענשו שתים וכיון דרמו תשלומין עליה לא יצא ידי חובתו עד שישלם אי נמי אי תפיס לא מפקינן מיניה כך שמעתי מפי מורי הזקן ויש דוגמתו בב"ק בפרק מרובה בבא קמא דף ע: ושם מפורש יותר והביא לי מורי ראיה על זה:

10 רב פפא אמר - חיובי נמי מחייבינן ליה לשלומי דאינן באין כאחד דמשעת משיכה איחייב ליה במזונותיה:

11 כל הפת אסורה - ואפילו לאכלה במלח:

12 מפני הרגל עבירה - שלא יאכל בשר עמה:

13 טשין - טחין:

14 מין ושאינו מינו - והן זכר ונקבה:

15 מהו להכניס לדיר - מי הוי כמרביע כלאים או לא עד שיאחז הוא בעצמו אבר הזכר ויכניס:

16 ופשטי להו לאיסורא - שלא יזלזלו:

17 במנאפים - מעידין עליהם העדים לחייבן מיתה ומלקות משישכבו זה על זה כדרך מנאפים וא"צ לעדים שיראו כמכחול בשפופרת דלא הזקיקתן תורה להסתכל כ"כ:

18 בכלאים - אינו חייב עד שיכניס בידו אבר הזכר בנקבה כמכחול בשפופרת כדרך בני אדם להכניס מין במינו:

19 מכחול - קיסם או כנף שמכניסין בשפופרת חלולה שהכחול לתוכה ומוציאין מן הכחול במכחול ומעביר על העין:

20 אילו נאמר בהמתך לא תרביע - ולא נאמר כלאים הייתי אומר לא יאחוז את הבהמה בקרניה בשעה שעולה עליה זכר ואפילו מין במינו ת"ל וכו':

21 ואפילו משום פריצותא אין כאן - משום דשמא יבא לידי הרהור דבר כדאמרינן ע"ז דף כ: לא יסתכל בחמור ובחמורה בחזיר ובחזירה בשעה שהן מזווגין ונזקקין זה עם זה דהתם כשאינו שלו שאינו צריך לסייע אבל האי בעבידתיה טריד ולא מהרהר:

22 מתני' ואפילו בכתיפו - דאינו מזיז ידיו ורגליו:

23 גמ' כי שור - דהא אקשת חוסם לנחסם:

24 דש באווזים - דאין להם ידים להשען . וכל משענותם על רגליהן:

25 עד שלא הילכו וכו' - דרכן להטיל ענבים על הגת ודורכין ברגליהם על הגת ועד שלא הילכו בה שתי וערב: אין מלאכתן ניכרת ביין אלא בענבים לפיכך אין שותין יין דהוה ליה עושה במין זה ואוכל במין אחר:

26 מתני' אבל מונע הוא עצמו וכו' - ואוכל כל אכילתו מהן:

27 וכולן לא אמרו - שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי עצמי עד כאן לא בטלתי לאכול עכשיו אשב לי ואוכל:

28 אבל מפני השב אבידה לבעלים - שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

29 אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן - כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל בחבירתה ואע"ג דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעל הבית בהא:

30 וחמור כשהיא פורקת - בגמרא מפרש לה:

31 גמ' מהו שיאכל בגפן אחר - שיקוץ אשכול גפן יפה וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל:

32 ואי אמרת - למה לי למיבעי להא פשיטא דאוכל דאי אינו אוכל שור במחובר דרבינן לעיל דאכיל היכי אכיל הרי מלאכת שור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהרי קשור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה ונותנים בעגלה:

33 אי משום הא לא תפשוט אמר רב שישא בשרכא - בזמורה ארוכה מאד ומגעת עד לפני השור:

34 דומיא דתאנים וענבים - שעושה בתאנה זו ואוכל בחברותיה:

35 אמר רב שישא בריה דרב אידי - לעולם תרוייהו בעינן ממין וממה והאי דאיצטריך למיתני תאנים וענבים ודייקת הא תאנים ותאנים אוכל בתאנה המודלת על הגפן או גפן מודלה על תאנה ואשמועינן היה עושה במין זה לא יאכל במין אחר ואע"ג דהוי עסוק בשניהם שהרי צריך להגביה ולהפריד הענפים של זה מזה כשהוא חותך ומיהו לא ממין שאתה נותן הוא הא תאנים ותאנים דומיא דהני כגון המודלת על חבירתה אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל דממין שאתה נותן וממה שאתה נותן הוא דבשניהם הוא עסוק:

36 ליזיל וליתי למקום שהוא עושה - ולמה ליה למנוע:

37 משום ביטול מלאכה - שביטל בהליכתו ובחזירתו:

38 אשתו ובניו מהו - שלא נשכרו אצל בעל הבית וקא מייתו ליה:

39 סברוה - רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מהא בעיין:

40 מהלך - בצרכי בעל הבית כגון זה בלכתו מאומן לאומן:

41 כעושה מעשה דמי - ויש לו לאכול ואפילו הכי אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא ליה לבעל הבית מדאורייתא לא אכיל מפני שהליכתו צורך. גפן שהולך אצלה הוא ואכילתו מענבים שקוצץ מזו שיצא ממנה הוא אלמא עושה בזה אין אוכל בזה:

42 לאו כעושה מעשה דמי - הלכך אי לאו מפני השבת אבידה לא הוה ליה למיכל:

43 הא עושה מעשה - כגון נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל: