רש"י על בבא מציעא צ׳

1 והדשות - דישת שבלין בתרומה ובמעשר כגון שהקדימו בשבלין:

2 אין עובר - בלא תחסום:

3 המרכסות - משום דגמר מלאכתן למעשר . משעת דישה:

4 תרומה ומעשר - דסתם דייש לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך כדכתיב במדבר. ח כדגן מן הגורן:

5 מפני מראית העין - שלא יאמרו עליו שהוא חוסם:

6 בול - מלא אגרוף:

7 בטרסקלין שבפיה - שק או טרסקל תולין בצוארה והמאכל בתוכו ואוכלת:

8 נכרי הדש בפרתו של ישראל - אינן עוברים הבעלים שאמרו לו חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אין עליהם עבירת לא תחסום:

9 גידולי תרומה - שזרעה וגידלה הגידולין תרומה מדרבנן וזה אחד משמנה עשר דבר שרבו בית שמאי על בית הלל ביציאות שבת דף יז: וכיון דלאו תרומה מדאורייתא היא קרינא ביה דייש סתמא:

10 בשלמא גידולי תרומה תרומה - מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן דעובר:

11 גידולי טבל - תבואה שנמרחה בכרי וזרעה בטיבלה הרי היא כשאר חולין ואוכל הימנה עראי עד שימרח דכיון דזרעו כלה בטיל ליה איסוריה ובתרומה הוא דגזור כדמפרש התם גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל שמא יזרענה להפטר שלא יתננה לכהן אי נמי משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה לזרעה ואתי בה לידי תקלה:

12 פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה - בקדושין דף נב::

13 ממון גבוה - ולא קרינא ביה בדישו וגבי תרומה מיתוקמא שהיתה פרה של ישראל שאסור להאכילה תרומה ואפילו אם דש בה כהן דתניא כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה:

14 היכי דמי - דליהוי מעשר קודם דישה:

15 כגון שהקדימו - וקרא שם עליו בשבלין:

16 ולר"י - כיון דשם מעשר עליו לר' יהודה נהי נמי דממון הדיוט הוא:

17 הא בעי חומה - שאסור לאכלו חוץ לחומת ירושלים והיכי אתי לאו דלא תחסום ודחי לאו דלא תוכל לאכול בשעריך:

18 בית פאגי - היקף חיצון של ירושלים שהוסיפו עליו קרוי בית פאגי ונראה לי שהוא לשון כבישתה של עיר שונגל"א בלע"ז כדאמרינן פרק קמא דף ט. זה קנה חמור ובית פגיה:

19 כאן במעשר דמאי - דליתיה אלא מדרבנן הלוקח מעם הארץ שחייבו להפריש מעשר שני על הספק ולהעלותו לירושלים:

20 אף הוא - יוחנן כהן גדול במס' סוטה דף מח.:

21 ביטל את הוידוי - של מעשר ואפילו של חברים שאין לומר בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי לפי שלא היו נותנים מעשר ראשון ללוי כהלכתו דרחמנא אמר ללוים וקנסינהו עזרא וצוה לתתו לכהנים:

22 וגזר על הדמאי - בלוקח מעם הארץ שיפריש הכל מספק מפני שהטבל עון מיתה חוץ מן התרומה שלא גזר להפרישה ולא גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שהיו עמי הארץ מזלזלין במעשרות ולא היו מפרישין אלא תרומה גדולה:

23 תרומת מעשר - שהלוי מפריש לכהן מעשר מן המעשר והוא קרוי תרומה ואסור כתרומה:

24 ומתרזת - חולי מעיים וקורין אותו ריול"ר מוציאה רעי צלול כמים והחטין קשין לה:

25 חסום פרתי ודוש בה - דישה שלך:

26 אמירה לנכרי שבות - מדרבנן:

27 ומנגחין יתהון - ומסרסין אותם ואח"כ מחזירין לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי שהוא מכירו ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה:

28 ויזדבנון - ולא יהנה ישראל בעבירה הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו אלמא באיסור דלאו נמי אסורה אמירה לנכרי:

29 בני מערבא - דשלחו ליה לאבוה דשמואל הכי:

30 סבירא להו כרבי חידקא - בסנהדרין בפרק ד' מיתות סנהדרין דף נו::

31 וקא עבר - זה האומר לסרס:

32 משום לפני עור לא תתן מכשול - אבל בדבר שאין הנכרי מוזהר עליו אימא לך שרי:

33 לשחיטה - שלא יועיל סירוסן להעלות בדמיהן אבל לחרישה לא שדמיהן יקרין משום סירוסן:

34 דיין שקנסת עליהן מכירה - דלא טרח כולי האי אלא שיחרוש בו והא לא תתקיים מחשבתו:

35 כאחר דמי - ודיו אם מכרו לו:

36 מחלפו אהדדי - שוורים שלהן שגנבום נכרים מכיריהם וסרסום:

37 ישב לה קוץ בפיה - ואינה יכולה לאכול מן הדישה:

38 מהו - מצוה ליטלה או אין מצוה ליטלה:

39 הרביץ לה ארי - ולאימתו אינה אוכלת:

40 קטבליא - עור שלוק והבהמה מהלכת על גביו ואינה רואה את הדישה מי קרינא ביה בדישו או לא:

41 פשוט מהא - מתניתא:

42 חדא - מהנך בעיי:

43 בעל הפרה - שהשכיר פרתו לדוש בה:

44 פקיע עמיר - קשין של שבלין שנדושו והוה כפורס קטבליא ותיפשוט מינה דשרי:

45 מעיקרא - כדי שתמלא כריסה קשים קודם שתכנס לדישה:

46 מבחוץ - קודם שתיכנס לדוש:

47 מבית אביך - כהן היה.:

48 להבדיל בין הקדש - בתריה כתיב משמע כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת ואי שתי ועייל מ"מ שיכור הוא ולא ידע להבדיל:

49 החוסם את הפרה - ולא העבירה על הדישה וחבירו דש בה:

50 וכן המזווג - שור וחמור לקרון ובא חבירו והנהיג פטור הראשון ואינו חייב אלא הדש דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא דברים כה וגבי כלאים נמי לא תחרוש כתיב שם כב ואינו לוקה אלא זה המנהיגו:

51 חסמה בקול - כשהיתה שוחה לאכול היה גוער בה:

52 והנהיגה בקול - בכלאים ואינו אוחז במרדע:

53 הויא מעשה - והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו: