רש"י על בבא מציעא פ״ז

1 קנטרי - משקל גדול שקורין צנטינ"ר מאה מנה:

2 עובר לסוחר - מלמד שבכל מקום היה מתקבל בשקל ואיכא דוכתא דקרו לקנטיר תיקלא:

3 סולת - עדיף מקמח:

4 מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין - היא אמרה קמח והוא סולת:

5 פירסה נדה - חזר להיות לה אורח כנשים:

6 כדי לחבבה על בעלה - להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה שאינה נראית וצריך לישאל אחריה:

7 על איו שבאליו נקוד - איו שלו נקוד והלמ"ד אינה נקודה:

8 לימדה תורה וכו' - והיינו נקודת איו דלא היו צריכין לישאל דיודעין היו שהיא באהל דכל נקודה עוקרת התיבה שאינה אלא לדרשה ודרוש מינה דרך ארץ:

9 באכסניא - אשת אושפיזא:

10 על ידי בעלה - לא שישאל לה לשלום אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת:

11 קמטין - פרוצנ"ש:

12 היא אמרה ואדוני זקן - אמר לו הקב"ה שהיא אמרה ואני זקנתי:

13 אסופי - ילד מן השוק ולא נודע של מי והמוצאו אוספו אל הבית:

14 בעא רחמי - כדי שיכירו בינו ובין בנו:

15 בעא רחמי והוה חולשא - שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו:

16 ואתפח - ונתרפא:

17 חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה עוד שלא מת בו:

18 כי מורדיא דלברות - שם הנהר מורדיא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה לרחקה מן האבנים ומן המכשולים ובלע"ז גוביריניי"ל:

19 ואמר לו בעל הבית - הרי שכרך עלי כאחד מפועלי העיר:

20 משמנין ביניהן - לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה בינונית:

21 מתני' ואלו - פועלין:

22 אוכלין - ממה שעוסקין בו:

23 גמר מלאכה - כשתולשין אותו:

24 עד שלא נגמרה מלאכתו - למעשר ואם בר חלה הוא עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה וטעמא דכולה מתני' מפרש בגמ' מקראי:

25 בשעה שאינה גמר מלאכה - כגון המנכש בבצלים:

26 מאחר שנגמרה מלאכתן - כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין:

27 ובדבר שאין גידולו מן הארץ - כגון החולב בהמותיו והמגבן:

28 גמ' מנא הני מילי - דפועל אוכל במחובר:

29 אתיא קמה קמה - והמקשה אומר גזירה שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית לא:

30 כי תבא ואכלת ענבים - לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו של בעל הבית תתן אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי:

31 כי תבא בקמת רעך - וגו' וחרמש לא תניף אלמא בשעת חרמש קאי:

32 מהחל חרמש בקמה - הוא עומר הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין שחייבין בחלה:

33 צד מזבח - יין לנסכים וסולת למנחות:

34 ואתי נמי זית - בהאי דינא דאית בה צד מזבח והוא שמן למנחות אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא:

35 וזית במה הצד אתי - בתמיה וכי מדרשא בעי למילפיה הא בכלל כרם הוא:

36 בשעת חרמש - שהוא גמר מלאכה:

37 מאל כליך - כדמפרש לה לעיל ולקמן קדריש לה הכי:

38 תינח דבר חרמש הוא - כגון קטנית:

39 דלאו בר חרמש - כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים:

40 בעלי קמה - העומדים בקומה בארץ והכל בכלל:

41 והא אמרת קמה דמיחייבא בחלה הוא - כלומר והא כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש דבקמה בת חלה קאי:

42 הני מילי - דאיכא למיפרך ההיא פרכא:

43 מקמי דדרשינן חרמש - לרבות קטנית:

44 השתא - דדרשינן חרמש ליתא לג"ש ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי קמה:

45 כרם רעך - ואל כליך לא תתן אבל כרם כותי תתן:

46 הניחא וכו' - פלוגתא בהגוזל ומאכיל ב"ק דף קיג.:

47 ולא של הקדש - אסור לאכול:

48 ולא מוצץ - היין וזורק החרצנים:

49 ולא ענבים ודבר אחר - לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה:

50 כנפשך - כאילו הן שלך:

51 מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר - דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן מעשרות פ"א מ"ז יין משירד לבור:

52 אף פועל אוכל ופטור - ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דזבניה אחשביה:

53 אין הטבל מתחייב - אפילו מירחו בכרי בשדה: