רש"י על בבא מציעא פ״ג א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא פ״ג ע״א:ח׳ רש"י על בבא מציעא פ״ג ע״א:י׳ »

9 אַתְקֵין רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף בְּסִיכְרָא: הָנֵי דְּדָרוּ בְּאַגְרָא וְאִיתְּבַר – נְשַׁלֵּם פַּלְגָא. מַאי טַעְמָא – נְפִישׁ לְחַד וְזוּטַר לִתְרֵי, קָרוֹב לְאוֹנֶס וְקָרוֹב לִפְשִׁיעָה. בְּדִיגְלָא – מְשַׁלֵּם כּוּלַּהּ.

פירוש רש"י על בבא מציעא פ״ג א:ט׳

9 דדרו באגרא - מוט כפוף באמצעו ונותנו על כתפו ונושא שני בדין בשני ראשיו ונושא בו משא כבד:

10 משלם פלגא - פועל שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום ונשאם באותו מוט ונשבר משלם פלגא:

11 מאי טעמא נפיש לחד - ולא היה להטעינו לבדו:

12 וזוטר לתרי - וכיון דאינו ראוי לשני משאות דרך בני אדם להתחזק ולטוענו כאחד הלכך דמי נמי לאונס:

13 דדרו בדיגלא - עץ מפוצל בראשו וקושר בו משא שני בני אדם ומכניס צוארו בין שני פצליו ומוטל על ב' כתפיו וקורין אותו בלשון אשכנז גבל"א וראשו של מטה ארוך וכשעומד לפוש מציגו בקרקע:

14 משלם כוליה - שפשיעה היא שהרבה במשא שני בני אדם:

« רש"י על בבא מציעא פ״ג ע״א:ח׳ רש"י על בבא מציעא פ״ג ע״א:י׳ »