רש"י על בבא מציעא פ׳

1 מתני' השוכר את הפרה לחרוש וכו' - וכל כלי המחרישה לבעל הבקר ונעריו הולכין עם בהמתו וזה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל שקורין קולטר"א בלע"ז והוא קנקן דמתני':

2 חייב - שהרים קשים לחרוש שהסלעים שם:

3 ודש בתבואה פטור - אם החליקה:

4 גמ' והיכא דלא שני - ואין לבעל הפרה לתבוע לו כלום ואלו שהיו בפעולתו המנהיג והאוחז יחד שכירים היו איזה מהן פושע בשבירת הקנקן:

5 דנקיט פרשא - מרדע הוא משלם שלא כוון את הפרה יפה ועל ידי שעיוות את השורה של מענה נשבר הקנקן:

6 דנקיט מנא - קנקן:

7 משלם - שהעמיק יותר מדאי בארץ:

8 והלכתא דנקיט מנא משלם - שאילו לא העמיקו יותר מדאי לא היה נשבר בעיוות השורה:

9 ואי דמחזקא בגונדרי - שהיה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וצונמא וטרשין:

10 תרוייהו משלמים - שהיה להם להזהר מאד ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר והוי דבר המוטל בספק:

11 היה בה מום אחד - אחד מן המומין הללו היה בה:

12 וסנפו בין מומין אחרים - שלא היו בה:

13 הרי זה מקח טעות - לפי שהכיר הלוקח בשאר מומין שאינן וכסבור הוא בכולן משקר אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר הילכך מקח טעות הוא דאדעתא דהכי לא זבן:

14 מום זה ומום אחר - שפירש לו שם אותו מום לבדו ואמר לו מום זה בה ועוד מומין אחרים:

15 אין זה מקח טעות - דכיון דאותו המום הזכיר לו לבדו בו היה לו לבדוק:

16 וסנפו - חברו כמו סניפין עשאום דתענית דף כה.:

17 נכפית - נופלת מחולי:

18 משועממת - משוגעת:

19 היה בה מום אחד - מאלו המומין והשאר אין בה:

20 היו בה כל המומין הללו - ואינו מקפיד אלא על האחד ובא וטוענו כסבור הייתי שאתה כולל בה מה שאין בה ומה שיש בה ואילו ידעתי שזה בה לא הייתי לוקחה מאי:

21 אפילו לא גרסינן והכי גרסינן הכי אמרינן משמיה דרבא היו בה כל המומין האלו אין זה מקח טעות:

22 מתני' והביא עליה שעורין - שהם קלים מחטין:

23 חייב - בקילקולה אם הוסיף ג' קבין ולא אמרינן הואיל והשעורין קלים יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין שמשא החמור לתך חטין חצי כור:

24 מפני שהנפח קשה לבהמה כמשאוי - וכיון דנפח לתך שעורים כנפח לתך חטין קשה לה תוספת:

25 גמ' קשה כמשאוי - כדפרישית אף על פי שאין משאן כבד כמשא החטין הרי נפחן כנפח חטין והנפח כמשאוי:

26 ניפחא כתקלא - נפח קשה כמשקל הואיל וניפחן שוה הרי הוא כמשקל שוה:

27 ואם הוסיף שלשה קבין - דהוא שיעור תוספת לחמור לקלקל חייב:

28 קשה למשאוי - אם השוה כובד השעורין לכובד החטין כגון שהוסיף סאה שלמה על הלתך הרי הרבה הנפח ורוב הנפח קשה למשאוי והוי נפח זה תוספת לקלקול החמור:

29 תיקלא כתקלא - אינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטין דליהוי נפח זה תוספת אבל נפח שוה ומשקל חסר לא אמרינן נפח השוה הרי היא כמשקל וליחייב בתוספת של שלשת קבין דקשה למשאוי תנן ולא קשה כמשאוי:

30 מאי לאו שלשת קבין - כאביי:

31 לא סאה - והכי קאמר להביא לתך חטין והביא לתך שעורין פטור ואע"פ ששינה שהרי שינה להקל ואם הוסיף עד כדי משקל החטין חייב משום תוספת הנפח:

32 הכי קאמר וכו' - ומילי מילי קתני והאי וכמה יוסיף לאו אלהביא חטין והביא שעורין קאי:

33 שש עשרה - תוספת סאה להשוותן למשאוי החטין:

34 חייב - בשביל הנפח:

35 הא שלשת קבין פטור - כדרבא:

36 במחיקתא - אני שמעתי שעורין שהתליעו וכן בפירוש תשובת הגאונים אבל לדידי קשיא לי מה לי התליעו ומה לי לא התליעו והרי יש כאן נפח של לתך ושלשת קבין וקתני פטור ולאביי נפח כמשאוי דהא לאו התליעו נמי שעורין קלים הם ומחייב להו אביי משום ניפחא ונראה לי שמשא החמור לתך ומדידתן טפופות ט"ו סאין ולא מחוקות ומוקי לה אביי בט"ז מחוקות שהמחק פחות ג' קבין ואין כאן אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך טפופות. טפופות לא מחוק ולא גדוש:

37 מחוקות - ריש"ש:

38 קב לכתף - קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף וחייב המוסיף בקלקולו מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאין דתנן תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה ומשאו לתך ט"ז סאין אלמא תוספת אחד משלשים במשא הוא ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב חייב לקמן פריך והרי הוא בן דעת אי לא מצי ביה לשדייה אארעא:

39 אדריב לעריבה - לתך הוי תוספת למשאוי ספינה קטנה:

40 כור - הוי תוספת לספינה בינונית:

41 בשחבטו לאלתר - לא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו:

42 ה"ג - א"ר פפא ש"מ סתם ספינה וכו' למאי נ"מ למקח וממכר:

43 בת תלתין כורין - צריכה שתהא גדולה ותהא בכך הולכת על פני המים דהא תוספת אחד מל' הוא ומדקתני כור לספינה ש"מ ספינה בת שלשים:

44 מתני' כל האומנין - קבלנין המקבלין עליהן לעשות המלאכה בבתיהם:

45 שומרי שכר - להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא מפרש בגמרא:

46 וכולן שאמרו טול את שלך - שכבר גמרתי' ומשתוציאנו הבא מעות שאיני מעכבו לתופסו על שכרי הרי הוא מעתה ש"ח:

47 הלוהו - מעות על המשכון:

48 שומר שכר - שכר מצוה:

49 הלוהו מעות שומר חנם - דלית ליה לר' יהודה שכר מצוה לענין דינא:

50 הלוהו פירות שומר שכר - דדרך פירות להרקיב:

51 מותר אדם להשכיר - לאחרים:

52 משכונו של עני - שבידו:

53 להיות פוסק עליו - שכר:

54 והולך - תמיד ופוחת מן החוב בגמרא מפרש אאיזה משכון קאמר:

55 גמ' שוכר - בהמה:

56 כיצד משלם - דשומר חנם ושומר שכר ושואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה פטור או חייב:

57 ר' מאיר אומר כשומר חנם - דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל שכר על שמירתו ואומן דמי לשוכר שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו אבל לא שכר שמירה הוא נוטל אלא שכר פעולה:

58 רבי יהודה אומר כשומר שכר - הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו. ש"ש הוא דאי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב ליה אגרא לא הוי שואל והוי ש"ש:

59 דקא יהיב ליה טפי פורתא - שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר:

60 מי לא עסקינן דקא משוי ליה - אוזיל משאר משכירי בהמה מי לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם:

61 משוי - לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה כמו סוכה דף לד: אשוי זביני לעיל בבא מציעא ד' נב. ושוי לכרסיך:

62 ואיבעית אימא - אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני' כרבי מאיר כדמחליף וכו' ומהדר לאוקמא כר' מאיר משום דסתם משנה ר"מ:

63 תנן התם - לקמן בפרק השואל בבא מציעא ד' צח: אמר לו השואל שלח אותה לי ביד עבדך או שלוחך:

64 ושלחה ומתה - כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו:

65 חייב - באונסים שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל נתחייב השואל באונסיה ואם לא אמר לו שלח אלא המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה השאילני פרתך אמר לו הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור:

66 וכן בשעה שמחזירה - אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה ולא אמר המשאיל שלחה לי ביד פלוני ומתה חייב דלא קמה ברשותיה דמשאיל:

67 לא שנו - שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל:

68 אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה - שא"ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים:

69 אבל לאחר ימי שאילתה פטור - ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:

70 וכולן שאמרו וכו' - טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה: