רש"י על בבא מציעא ע״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא ע״ט
1 דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם בְּדֶרֶךְ הִילּוּכָהּ נִיטְּלָה – אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְאִם לֹא – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר.
2 וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר? וְהָא קָתָנֵי רֵישָׁא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּטְּתָה, אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. וְאִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ וְהִבְרִיקָה אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּטְּתָה – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר!
3 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לִרְכּוֹב עָלֶיהָ שָׁאנֵי. אָמַר רַב פָּפָּא: וּכְלֵי זְכוּכִית – כְּלִרְכּוֹב עָלֶיהָ דָּמֵי.
4 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ וּמֵתָה לוֹ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת.
5 הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּשְׁכִיחַ לְאֹגוֹרֵי – תַּרְעוֹמֶת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? אִי דְּלָא שְׁכִיחַ לְאֹגוֹרֵי – אַגְרָא בָּעֵי לְמִיתַּב לֵיהּ!
6 לְעוֹלָם דְּלָא שְׁכִיחַ לְאֹגוֹרֵי, וּמִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: אִילּוּ בָּעֵית לְמֵיתֵי עַד הָכָא – לָאו אַגְרָא בָּעֵית לְמִיתַּב?
7 הֵיכִי דָּמֵי? אִי דַּאֲמַר לֵיהּ: ״חֲמוֹר סְתָם״ – הָא חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר. אִי דַּאֲמַר לֵיהּ: ״חֲמוֹר זֶה״, אִם יֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִיקַּח יִקַּח!
8 לָא צְרִיכָא: בְּשֶׁאֵין בְּדָמֶיהָ לִיקַּח. אִם יֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִשְׂכּוֹר – יִשְׂכּוֹר, רַב לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב: לָא מְכַלֵּינַן קַרְנָא.
9 דְּאִתְּמַר: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וּמֵתָה לוֹ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ. אָמַר רַב: אִם יֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִיקַּח – יִקַּח, לִשְׂכּוֹר – אַל יִשְׂכּוֹר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף לִשְׂכּוֹר – יִשְׂכּוֹר.
10 בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב סָבַר: לָא מְכַלֵּינַן קַרְנָא. וּשְׁמוּאֵל סָבַר: מְכַלֵּינַן קַרְנָא.
11 מֵיתִיבִי, יָבֵשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ – שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין בּוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. וְהָא הָכָא, כֵּיוָן דְּכִי מָטֵי יוֹבֵל קָא הָדְרָא אַרְעָא לְמָרַהּ, וְקָא כָלְיָא קַרְנָא!
12 הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּזַבֵּין לֵיהּ לְשִׁתִּין שְׁנִין. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב קַטִּינָא: מִנַּיִן לַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת״. מִי שֶׁאֵין שָׁם יוֹבֵל – נִצְמֶתֶת, יֵשׁ שָׁם יוֹבֵל – אֵינָהּ נִצְמֶתֶת. יָצְתָה זוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם יוֹבֵל – אֵינָהּ נִצְמֶתֶת.
13 סוֹף סוֹף, לְכִי מָטוּ שִׁיתִּין שְׁנִין – קָא הָדְרָא אַרְעָא לְמָרַהּ, וְקָא כָלְיָא קַרְנָא! אֶלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג וּמְכַלֵּינַן קַרְנָא, נִצְלְחֵיהּ לְצִיבֵי וְנִשְׁקְלֵיהּ!
14 אִי מִשּׁוּם הָא – לָא קַשְׁיָא: זִמְנִין דְּשָׁלְמוּ שְׁנֵי מַשְׁכַּנְתָּא מִקַּמֵּי יוֹבֵל. אִי נָמֵי דְּמָטוּ לֵיהּ זוּזֵי וּפָרֵיק לַהּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שְׁנִין מִקַּמֵּי יוֹבֵל.
15 תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה וְטָבְעָה לָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אִם נָתַן – לֹא יִטּוֹל, וְאִם לֹא נָתַן – לֹא יִתֵּן.
16 הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בִּסְפִינָה זוֹ וְיַיִן סְתָם, אִם נָתַן אַמַּאי לֹא יִטּוֹל? נֵימָא לֵיהּ: הַב לִי סְפִינְתָּא, דַּאֲנָא מַיְיתֵינָא חַמְרָא. אֶלָּא בִּסְפִינָה סְתָם וְיַיִן זֶה, אִם לֹא נָתַן אַמַּאי לֹא יִתֵּן?
17 נֵימָא לֵיהּ: הַב לִי הָהוּא חַמְרָא וַאֲנָא מַיְיתֵינָא סְפִינְתָּא.
18 אָמַר רַב פָּפָּא: לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא בִּסְפִינָה זוֹ וְיַיִן זֶה. אֲבָל בִּסְפִינָה סְתָם וְיַיִן סְתָם – חוֹלְקִין.
19 תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה וּפְרָקָהּ לָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דְּקָא מַשְׁכַּח לְאֹגוֹרַהּ – אַמַּאי אִית לֵיהּ תַּרְעוֹמֶת? וְאִי דְּלָא קָא מַשְׁכַּח לְאֹגוֹרַהּ – כּוּלֵּיהּ אַגְרַהּ בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי!
20 לְעוֹלָם דְּקָא מַשְׁכַּח לְאֹגוֹרַהּ, אֶלָּא אַמַּאי אִית לֵיהּ תַּרְעוֹמֶת – מִשּׁוּם רַפְסְתָא דִסְפִינְתָּא. אִי הָכִי, טַעַנְתָּא מְעַלַּיְיתָא הִוא וּמָמוֹנָא אִית לֵיהּ גַּבֵּיהּ.
21 אֶלָּא מַאי פְּרָקָהּ – דְּפַרְקֵהּ לְטוּעְנֵיהּ בְּגַוַּיהּ. אֶלָּא מַאי תַּרְעוֹמֶת – מִשּׁוּם שִׁינּוּי דַּעְתָּא. אִי נָמֵי לְאַשְׁלָא יַתִּירָא.
22 תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ – שׂוֹכֵר מַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּסוּתוֹ וּלְגִנוֹתוֹ וּמְזוֹנוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, מִכָּאן וְאֵילָךְ – חַמָּר מְעַכֵּב עָלָיו. חַמָּר מַנִּיחַ עָלָיו שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ – שׂוֹכֵר מְעַכֵּב עָלָיו.
23 הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּשְׁכִיחַ לְמִזְבַּן – חַמָּר נָמֵי לִיעַכֵּב, וְאִי דְּלָא שְׁכִיחַ לְמִזְבַּן – שׂוֹכֵר נָמֵי לָא לִיעַכֵּב!
24 אָמַר רַב פָּפָּא: לָא צְרִיכָא דִּשְׁכִיחַ לְמִטְרַח וּלְמִזְבַּן מֵאַוּוֹנָא לְאַוּוֹנָא, חַמָּר דַּרְכֵּיהּ לְמִטְרַח וּלְמִזְבַּן. שׂוֹכֵר לָאו דַּרְכֵּיהּ לְמִטְרַח וּלְמִזְבַּן.
25 תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ אִישׁ – לֹא תִּרְכַּב עָלֶיהָ אִשָּׁה. אִשָּׁה – רוֹכֵב עָלֶיהָ אִישׁ. וְאִשָּׁה, בֵּין גְּדוֹלָה וּבֵין קְטַנָּה, אֲפִילּוּ מְעוּבֶּרֶת, וַאֲפִילּוּ מְנִיקָה.
26 הַשְׁתָּא מְנִיקָה אָמְרַתְּ, מְעוּבֶּרֶת מִיבַּעְיָא? אָמַר רַב פָּפָּא: מְעוּבֶּרֶת וְהִיא מְנִיקָה קָאָמַר.
27 אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ בִּינִיתָא אַכְּרֵסַהּ תָּקְלָה. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
פירוש רש"י על בבא מציעא ע״ט
1 לרכוב שאני - שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים:
2 ואין לו עליו - אין לשוכר על המשכיר:
3 אלא תרעומות - שהשכיר לו חמור כחושה:
4 דשכיח למיגר - מוצא חמור אחר כאן לשכור:
5 אם יש בדמים - של נבילה:
6 ליקח - בו חמור כל שהוא:
7 יקח - וישלים דרכו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן במתניתין מתה חייב להעמיד לו חמור אחר ומשני בשאין בדמיה ליקח:
8 ופרכינן ואם יש בדמיה לשכור - ימכור שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם וישכור חמור לעצמו דהא שיעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה חייב להעמיד לו חמור אחר:
9 לא מכלינן קרנא - וכי תנן במתניתין חייב להעמיד לו חמור אחר היכא דמתה בעודה בבית הבעלים דמוסיף ולוקח חמור ולא כליא קרנא אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת לא:
10 יבש האילן - מי שמישכן אילן לחבירו כי הני משכנתא דסורא דכתבי במשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף לעיל בבא מציעא ד' סז::
11 שניהם אסורין בו - לבקע עצים ולשרוף דאי שריף ליה לוה כליא קרנא דמלוה ואי שריף ליה מלוה כליא קרנא דלוה:
12 הדרא ארעא - דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא וקא כליא קרנא דלוה:
13 שאינה חוזרת ביובל - אלא ימתין עד ששים ותחזור לו:
14 והארץ לא תמכר לצמיתות - כאן פירש לך טעמו של מצות יובל אלמא אין היובל מוציא אלא קרקע שאם לא היתה מצות יובל היתה נצמתת:
15 ה"ג אלא הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג - דלא כליא קרנא:
16 ניצלחיה לציבי - אי לא למכליא קרנא חייש ל"ל ליקח בו קרקע יבקע המלוה את העצים וישרפם:
17 זימנין דשלמו ליה ימי משכנתא - שנים שהיה האילן ממושכן לו יכלו לפני היובל ארבע או חמש שנים ואותן שנים יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב לבעלים ולעולם מכלינן קרנא:
18 אם נתן - את השכר ואפילו כולו:
19 לא יטול - כדמפרש לקמן דהתובע ידו על התחתונה:
20 אם נתן לא יטול - בתמיה והלא טענת התובע בריא וחזקה מטענת הנתבע דאמר ליה הב לי ההיא ספינתא גופא דהא אמרת לי ספינה זו ואנא מייתינא כאן חמרא ואוליך למקום שהתנית דהא אנא יין סתם אמרי וכיון דבעל היין יכול להשלים תנאו חייב הספן להעמיד לו ספינה:
21 נימא ליה הב לי ההוא חמרא - גופיה ואנא מייתינא ספינתא אחריתי הואיל והספן יש בידו להשלים תנאו וזה מעכב ישלם כל השכר:
22 לא משכחת - להא דר' נתן:
23 אלא ביין זה וספינה זו - ולא ביד זה וזה להשלים הלכך יד תובע על התחתונה דאמר ליה היאך אנא לא מעכבנא מכי מייתית דידך:
24 חולקין - אם קבל יחזיר החצי ואם לא נתן יתן החצי שהרי ביד שניהם להשלים ואם יעכב הנתבע מליתן החצי יעשה תנאו:
25 השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך - קא סלקא דעתיה שכרה עד מקום פלוני בכך וכך וכשהגיע לחצי הדרך פרקה והוציא חבילותיו ממנה:
26 ואין לו - לבעל הספינה עליו אלא תרעומת:
27 לאגורה - להשכירה לאחרים:
28 רפסתא דספינה - ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות:
29 דפרקה לטועניה בגויה - בחצי הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו לשם והוא התנה מתחילה לכך ליתן בתוכה כאשר ירצה והשכר לפי חשבון המשואות והדרך הלכך נותן לו שכר תוספת המשאוי של חצי הדרך:
30 משום שינוי דעתא - הייתי סבור ללכת מהר ולחזור מהר:
31 לאשלא יתירתא - צריך אני לקנות חבלים ביוקר כאן שכשהספינה מכבדת צריך להפליגה אל אמצעית הנהר למקום מים עמוקים שלא תהא גוששת וצריך חבלים ארוכים ואתה לא הודעתני שאכניס חבלים הצריכים לה:
32 חמר נמי ליעכב - השוכר שלא יניח עליה אלא מזונות של יום אחד:
33 מאוונא לאוונא - ממלון דלילה למלון דלילה:
34 למטרח - לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות:
35 ואשה בין גדולה ובין קטנה - פסק לרכוב עליה אשה מרכיב עליה כל אשה שירצה בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה:
36 השתא מניקה - שהיא שני גופים והוולד כבד אמרת תרכב עם וולדה:
37 מעוברת - דחד גופא הוא מיבעיא:
38 ש"מ - מדקתני אפילו מעוברת דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית:
39 האי ביניתא - דג הנמכר בשוק במשקל:
40 אכרסה תקלה - לפי כריסה כובדה אם כריסה גדול משקלה יותר:
41 למקח וממכר - אם ראית דג שכריסו גדול לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו: