רש"י על בבא מציעא ע״ח

1 מפני רעתה - דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה והאי דעייל ונפיק אזוזי ממהר הוא לגבות שלא יחזור לוקח:

2 בעא לזבוני במאה - היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז ולא מצא לה לוקחין ומכר גדולה במאתים:

3 וקא עייל ונפיק אזוזי - וזה עיכבם:

4 לא קני - דאנן סהדי דעל כורחו מכר המותר ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה קטנה תחתיה:

5 ולא אשכח - לא מצא לה לוקחין מיד:

6 ואילו היה טורח - טובא לחזור אחר הלוקחין:

7 הוה משכח - לוקחי שדה קטנה:

8 ולא טרח - הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים:

9 ועייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי - כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות שמע מינה לא חביבה היתה עליו:

10 עד כדי שכרן - אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום. שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו:

11 שבאת חבילה לידו - אם יש בידו משלהן הרבה כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית:

12 מתני' בבקעה והוליכה בהר - בראש ההר ואע"פ שהדרך חלק וישר חייב בגמ' מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג להוליכה בהר והוליכה בבקעה:

13 ואם החליקה פטור - שבהר היא ראויה להחליק יותר שראש ההר חד ומשופע לצדדין:

14 ואם הוחמה חייב - שהבקעה מעלה הבל לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה:

15 אם מחמת המעלה הוחמה - בעלותה מרגל ההר לראשו:

16 חייב - שהמעלה גרמה לה והוא שינה להוליכה בהר:

17 והבריקה - בגמרא מפרש:

18 או שנעשית אנגריא - שנטלוה לעבודת המלך:

19 אומר לו - משכיר לשוכר:

20 הרי שלך לפניך - טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וטרח ואשר אותה בדרכים וגבי אנגריא נמי המתן עד שתשוב שאף מזלך גרם ונפסיד שנינו:

21 מתה או נשברה - שמפסיד כל שכרו:

22 חייב - המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור לו אחר בדמי נבילה שהרי חמור זה שיעבד לו או יחזור לו שכרו:

23 גמ' דקא מפליג - בין הוחלקה להוחמה:

24 שמתה מחמת אויר - לא הוחלקה ולא הוחמה ומתה מעצמה הואיל ושינה בה. יכול לומר לו לא מתה זו אלא מחמת אויר לא היתה לימודה ליגדל באויר הר וקשה לה או לא היתה לימודה באויר בקעה וקשה לה:

25 אובצנא - עייפות ויגיעה ממשאה הוליכה בהר. יכול לומר לו עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה ומתה ואם שינה להוליכה בבקעה אע"פ שלא ראינו אותה מזעת ולא היום חם מאד לומר הוחמה. י"ל אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח ולא תיגע תחת משאה בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה:

26 נקרא גזלן - וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

27 נותן לו דמי צמרו - בדמים שצמר לבן נמכר בשוק דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה:

28 היציאה - דמי עצים וסממנין ולא שכר שלם:

29 בשינוי - ששינהו מכמות שהיה ואיכא למאן דאמר שינוי קונה בהגוזל קמא ב"ק ק: אבל גבי החמור לא נשתנה החמור:

30 מגבת פורים לפורים - מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים:

31 לפורים - כולה יתנוה לעניים דפורים:

32 ואין מדקדקין - לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה:

33 אבל לוקחין את העגלים - לרוב בכל המעות:

34 והמותר - שלא יספיקו לאכול בפורים ימכור ויפול לכיס של צדקה:

35 אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה - וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב נמצא מעות בחזקת בעלים חוץ מן היוצאין בסעודת פורים:

36 דאתו למיחשדיה - לבעל הבית בנודר ואינו מקיים ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו:

37 נהוריתא - מוליי"א בלע"ז היוצאת בשחור העין:

38 אבזקא - התולעים התליעו רגליה:

39 אבזקא במילתא דמלכא - ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך:

40 בטלי כסף - כלי פשתן:

41 בטלי זהב - כלי צמר צבועין אדום:

42 וקטלוה - שאין עש אוכל כלי פשתן:

43 אבל אנגריא שאינה חוזרת - הוה ליה כמתה או נשברה:

44 אם בדרך הליכתה ניטלה - שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך:

45 הבריקה או שנשתטית - עדיין היא ראויה למשאו:

46 אומר לו הרי שלך לפניך - שכן דרך אנגריא נוטל חמורו של זה ומהלך בעליה אחריה וכל חמור שפוגע בו ראשון נוטלו ומחזיר לו את שלו והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר הלכך אומר לו הואיל ואף מזלך גרם שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר:

47 בשלמא לרב לא קשיא - רומיא דמתניתין אהדדי דמצי לשנויי כאן בחוזרת וכו':