רש"י על בבא מציעא ע״ז

1 פסידא דפועלים - גשמים שירדו הפסד פועלים הוא דלא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייכו גרם:

2 לא סיירא מאורתא פסידא דבעל הבית - דאמרי ליה מי יימר דלדעתא דההוא ארעא אגרתן:

3 לדוולא - להשקות שדות:

4 ואתא מטרא - והשקה אותה ואינה צריכה לדוולא:

5 אתא נהרא - גדל הנהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהן היא שותה ואינה צריכה לדוולא:

6 פסידא דבעל הבית - דפועלים אינם יודעין במנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותו אך הוא היה יודע:

7 ופסיק נהרא - שממנו משקין:

8 אכלושי דמחוזא - במחוזא שהוא עירו של רבא היו בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטלים קשה להן:

9 יד פועל על העליונה - ואפילו הוא חוזר בו דיכול לחזור בו כדכתיב ויקרא כה כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ומהכא יליף לה בפ"ק דקדושין דף כב::

10 פשיטא - דכי גמרי שני סלעים הוא דשקלי:

11 דאייקר עבידתא - הוקרו פועלים:

12 ואימרו - לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא איוב ל״ט:י״ח:

13 פייסינהו - הרבה תחנונים:

14 מהו דתימא - כיון דיד פועל על העליונה:

15 פשיטא - דאם סלע יפה מה שעשו נותן להם סלע אלא מה יתן:

16 לא צריכא דזל עבידתא מעיקרא - כששכרן היו פועלין בזול:

17 ואגרינהו בטפי זוזא - ואלו לא רצו להשתכר כשאר פועלים והוסיף להם זוז כשפסק להן סלע על חציה לא היה ראוי אלא לסלע חסר דינר:

18 והשתא אייקר עבידתא - וקם בטפי זוזא ששאר פועלים יטלו עליו סלע:

19 מהו דתימא - הואיל ולרבנן יד פועל על העליונה מצי אמרי ליה כו':

20 לא קים לכו - לא הייתם יודעים שתהיו ראויין ליטול סלע ואני בכך היה אפשי לשכור וראיתי בדעתכם שלא תתרצו בפחות מסלע ואמרתי להוסיף זוז על שכר פעולה כדי ליטול סלע להשלים רצונכם:

21 השתא דקים לכו - שהכל נוטלין סלע כרצונכם על זאת לא התניתי להוסיף:

22 מהן דתימא - הואיל ואמר רבי דוסא יד פועל על התחתונה טעמיה משום דתפיס בעל הבית הוא והשתא כי פייסוהו פועלין מצי אמר להו וכו':

23 סלע נותן להם סלע - ואם העתיד להעשות יכול הוא לגמרו בשכירות סלע נותן להם במה שעשו סלע:

24 לא צריכא דזל עבידתא השתא - לכך יגמור בסלע אבל בשעת התנאי היה חציה ראוי ליותר מסלע והן כשפסקו על כולה ב' סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה:

25 מהו דתימא - הואיל ולרבי דוסא יד פועל על התחתונה נימא להו בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא שקולו והרי הכל עושים חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז:

26 קמ"ל - דאמרי ליה כי אמרינן לך אדעתא דלא קים לך לעשות בסלע וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהוא פחות מכדי שכר פעולה:

27 השתא דקים לך - אי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:

28 שכירות - שכיר יום:

29 שאני ליה בין שכירות לקבלנות - דגבי שכירות איתא להאי טעמא דעבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ורבי דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור ודרב בשכיר יום:

30 נותן לו שכרו - הואיל ואנוס הוא אין לקנסו ולעשות ידו על התחתונה ונותן לו חצי דמי שכרו:

31 ש"מ - מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניסי. לא ואפילו שכירות נמי:

32 אמר ר"נ בר יצחק - לעולם שאני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה והא דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר כ"ש ר' דוסא והא מתניתין בדבר האבוד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו:

33 כר' יהודה - פלוגתייהו בפרק הגוזל עצים ב"ק ק: לצבוע לו אדום וצבעו שחור וכו' ולקמן בפירקין בבא מציעא דף עח: מייתי לה:

34 לאו לאתויי שכיר יום - דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלנות ותנא בהן ידו על התחתונה הדר תנא כל החוזר לאתויי פועל:

35 ואיבעית אימא כל החוזר בו - לאו לאתויי פועל דרחמנא אקיל גביה אלא לאתויי הך חזרה דתניא וכו':

36 מהיכן מגביהו - מגבה לו חובו:

37 מן העידית - ולקמן מפרש טעמא:

38 מלמדין אותן - לכל הלוקח ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשות ביניהם תחלה דבר קיום שלא יוכלו לחזור:

39 והרי אני נושה בו - דכיון שעשאם עליו מלוה הוה כאילו נטלם והלוום וקרקע נקנית בכסף:

40 מעידית דנכסים - דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע יפה מזו יטול בה בשוה מאתים:

41 לא יהא אלא בעל חוב - לא יהא לוקח זה דינו קל אלא אפי' הוא חמור כבעל חוב שיש לחוש בו לנעילת דלת אף הוא לא יפה כחו ליטול עידית אלא בינונית:

42 סתם מאן דזבין ארעא לחבריה באלפא זוזי אוזיל ומזבין - סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין כל כך מעות מצויות לו אלא אם כן מכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו:

43 ותנן הניזקין שמין להן בעידית - לגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתיב שמות כ״ב:ד׳ מיטב שדהו ישלם:

44 דכתב הכי - שזקפו עליו במלוה:

45 בד"א - שיכול לחזור בו ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו:

46 בזמן - שנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון:

47 דאמר ליה ערבוני יקון - יקנה הכל והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך:

48 אבל - נתנו לו בתורת תחלת פרעון הוו להו השאר מלוה עליו:

49 קנה - הקרקע כולו:

50 ומחזיר לו את השאר - אפילו לאחר כמה שנים:

51 הא דעייל ונפיק אזוזי - האי דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר בדעייל מוכר ונפיק ומחזר אחר הלוקח ליתן לו מעותיו גלי דעתיה דזוזי אנסוהו למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי לא זבין ליה:

52 דזבין ליה חמרא - חמור:

53 ופש - גבי לוקח חד זוזא:

54 וקא עייל ונפיק - מוכר אההוא זוזא:

55 כי האי גוונא - משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר: