רש"י על בבא מציעא ע׳

1 ונהגו בני כופרא - בעלי ספינה קרי בני כופרא לפי שזופתין אותם בזפת:

2 אגרא בשעת משיכה - נותנין אותם מיד ואע"פ שקיבל שכרה. נותן לו פגרא לכשתשבר:

3 אטו במנהגא תליא מילתא - היכי שבקינן להו לקבל שכר הואיל וסופו לקנותה כולה:

4 משום דמתניתא תניא - דמותר כדקתני שלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה נהוג מנהגא:

5 ה"ג משום דמתניתא תניא מנהגא:

6 בתר שבקייהו - אחר אביהן לבית הקברות:

7 גופא דעובדא - שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש אלא מכלל שראית אותו נוהג. העדת כן:

8 דההוא דודא - קלחת שקורין קלדיר"א:

9 דבני מר עוקבא - יתומים היו:

10 תקיל ויהיב לה תקיל ושקיל לה - היה משכירה לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם וחוזר ומקבלה במשקל אם חסר נחושתה משלמין לו דמי חסרונה ויהיב ליה דמי אגר:

11 פחתא - חסרון נחושתה ואי ס"ד אסור להלוותן בריבית אי אגרא לא פחתא למה נותנין שכר הואיל ומקבלין עליהם השוכרין פחת נחושתה:

12 בדיקנני - ביתומים גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרוים יתומים שרי:

13 דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשתא - פחת דמי הנחשת שנשאר כדמפרש ואזיל דכל מה דמיקלי נחשא בצרי דמיה אע"פ שמשלמין את חוסר המשקל יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור וכל נחשת שרוף דמיו פחותים:

14 קרוב לשכר - שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד אבל רבית ממש לא אלא מה שישתכרו מעותיהם יחלוקו ואע"ג דבדיקנני אסור לאו רבית ממש הוא אלא אבק רבית הוא ומדרבנן וביתמי לא גזור שלא יכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה:

15 ויהבינן להו זוזא זוזא - לסעודת אכילתם:

16 דהבא פריכא - גרוטאות של זהב דודאי שלו הן ואינן פקדון דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון וכיון דעשיר הוא ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו יהבינן להו נהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד:

17 דמשפו ניכסיה - שנכסיו שקטין אצלו ואין ערעור על קרקעותיו דמשפו כמו ישעיהו י״ג:ב׳ על הר נשפה שאו נס ומתרגמינן על טורא שליוא:

18 בבי דינא - בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד:

19 מתני' אין מקבלין צאן ברזל - כל אחריות הנכסים על המקבל ושם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקין השכר ואע"ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה לעיל בבא מציעא דף סח. אין מושיבין חנווני למחצית שכר משום דמקבל עליו פלגא בהפסד וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם:

20 מדעת העכו"ם - מפרש בגמרא:

21 גמ' למימרא דסתם צאן ברזל ברשותא דמקבל קיימא - ובאחריותו מדקתני שהוא רבית:

22 ולדות פטורין מן הבכורה - לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה שאם ילדה בכור אינו קדוש שהרי הן עצמן של נכרי והתורה אמרה בישראל ולא באחרים אלא אפילו ולדות שחציים של ישראל אותן המגיעין לחלק ישראל פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו אלמא ברשותא דנותן קיימי דאי באחריות דמקבל קיימי אמאי פטורין:

23 הא דקביל עליה נכרי אונסא וזולא - מתניתין דבכורות כגון דקיבל עליה אונסא וזולא ומתני' דהכא דלא קביל עליה אונסא וזולא:

24 אי דקביל עליה נכרי אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה - הלא הם פוחתים אצלו:

25 ועוד - אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה צאן ברזל:

26 אדתני סיפא - דמתני' אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם:

27 לפלוג וליתני בדידיה - בישראל:

28 אידי ואידי דלא קביל עליה - בעל הבהמות אונסא וזולא וברשותא דמקבל קיימי:

29 וגבי בכור היינו טעמא דפטורין מן הבכורה - כיון דאי אתי נכרי תבע זוזי כמו ששמאן עליו ולא יהיב ליה תפיס לה לבהמה הראשונה שהיתה שלו ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות המגיעין לחלקו של ישראל:

30 הוה ליה יד נכרי באמצע - יש לו כח בולדות הלכך אף הן פטורין מן הבכורה:

31 שבור מלכא - מלך פרס היה ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים נכרים שהם דלים מן המצות:

32 אפי' רבית דעובד כוכבים - שישראל נוטל מן העובד כוכבים יורד לטימיון:

33 מאי לאו תשוך - שמותר אתה ליקח הימנו נשך:

34 לא תשיך - דוקא קאמר אתה תן לו רבית:

35 לא סגיא דלאו הכי - וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן רבית לנכרי דאילו להתיר קאמר פשיטא מהיכי תיתי ליה למיסרי: