רש"י על בבא מציעא ס״א

1 אין לי - שעובר על שני לאוין בין בכסף ובין באוכל אלא לוה:

2 רבינא אמר לא נשך באוכל ולא רבית בכסף צריכי קרא - למיגמר במלוה מן הלוה דבגופו כתיבי כדמפרש ואזיל:

3 כדקאמרת - נשך קאי אכסף ומרבית אאוכל:

4 והא תנא נאמר נאמר קאמר - ומגזרה שוה נפקא ליה והיכי פליג אמורא אתנא ואמר דמגופיה יליף:

5 הכי קאמר תנא אילו לא נאמר קרא - בדרך הנשמע לשניהם אע"פ כן הייתי לומדו בגזירה שוה והשתא גזירה שוה לא צריך להכי:

6 למה לי לאו ברבית לאו בגזל כו' - ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו:

7 דאפילו בלוה אסר רחמנא - וגזר עליו שלא יתננו ואיכא למימר חידוש הוא שחידשה תורה בזו ולא שאסר לחסר את חבירו בדרך אחרת דהא אזהרת לוה לאו משום דמחסר הוא:

8 מה להנך דלא מדעתיה - אונאה לא ידעי ביה גזל על כרחיה שקל:

9 תאמר ברבית דמדעתו - נותן לו:

10 שכן אין דרך מקח וממכר - תאמר באונאה שהיא דרך מקח וממכר ויש בני אדם שצריכין לחפץ וקונין ביותר משוויו:

11 לא לכתוב בגזל ותיתי מהנך - דכי פרכת מה לרבית שכן חדוש. תאמר בגזל אונאה תוכיח מה לאונאה שכן לא ידע דמחיל. תאמר בגזל דידע ואיכא למימר דמייאש ומחיל רבית תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שמחסרו ממון אף אני אביא גזל:

12 לכובש שכר שכיר - דלא מטא לידיה ולא מחסר ליה:

13 ובעניינא דשכירות כתיב - לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול וכל עושק כבישת שכר שכיר הוא:

14 לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי - לילף מרבית ואונאה שהרי מחסרו ממון לא תגנוב דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה דאזהרה לגונב נפשות הוא כדאמרינן בסנהדרין דף פו.:

15 למיקט - לצער:

16 על מנת לשלם תשלומי כפל - שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל:

17 לטומן משקלותיו - המנה או הפרס טומן במלח להכבידו וכשהוא לוקח במשקל לוקח באלו:

18 משעת עשייה - משעת הטמנה ואפילו לא שקל בהן:

19 לא ימדוד לאחד בימות החמה כו' - אחין הבאין לחלוק את השדה לא ימדוד המודד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים באותו החבל מפני שהחבל לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו ובימות החמה מתוך יובשו הוא נגמד וכויץ:

20 משורה - מדת הלח היא:

21 ירתיח - אשקומ"א בלעז שממלא את המדה כשמוציא את היין ולאחר זמן נמצאת חסרה:

22 יציאת מצרים גבי רבית - בפרשת בהר סיני:

23 גבי משקלות - בקדושים תהיו:

24 שהבחנתי במצרים - הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה מהן בעשר עבורין עשר בכורות שהן בכורות של אביהן. כולן מתו:

25 תולה מעותיו בנכרי - מלוה מעותיו לישראל ברבית ואומר של נכרי הם:

26 קלא אילן - צבע הדומה לתכלת ורחמנא אמר במדבר ט״ו:ל״ח פתיל תכלת ותכלת דמיו יקרים שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה:

27 סורא דפרת - סורא היושבת על נהר פרת ואין זו סורא סתם:

28 גבי שרצים - בויהי ביום השמיני כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים:

29 אלא בשביל דבר זה - כדמפרש לקמיה שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו להכי כתב לשון עילוי שמעלה גדולה היא אצלם:

30 עד השתא - המלוה סלע בחמשה דינר:

31 של תורה - דרך הלואה:

32 עד כאן יכין רשע וילבש צדיק - שאם מת והניח לבניו מעות של רבית אין חייבין להחזיר ועל זה נאמר יכין רשע וילבש צדיק והכי תניא לה בתוספתא:

33 ע"כ ותו לא - בתמיה כ"ש דרבית דרבנן אין הבן חייב להחזיר:

34 אפילו ע"כ - דרבית דאורייתא הוא:

35 יכין - האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר:

36 ע"כ רבית קצוצה - וכופין אותו ב"ד להחזיר אם תובעו בחייו:

37 וחי לא יחיה - סיפיה דקרא מות יומת דמיו בו יהיה:

38 מגופיה דקרא - דבנשך נתן דיחזקאל נפקא ליה בהדיא מדכתיב דמיו בו יהיה הוקשו לשופך דם כלומר דמים ששפך שהעני את חבירו ומת ברעב עליו ישובו: