רש"י על בבא מציעא ס׳ א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ס׳ ע״א:י׳ רש"י על בבא מציעא ס׳ ע״א:י״ב »

11 מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ וְכוּ׳. רָבָא אַיְיתוֹ לֵיהּ חַמְרָא מֵחָנוּתָא, מַזְגֵיהּ, טַעְמֵיהּ, לָא הֲוָה בְּסִים, שַׁדְּרֵיהּ לְחָנוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא אֲנַן תְּנַן, וְלֹא לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ! אֲמַר לֵיהּ: מִזְגָּא דִּידִי מִידָּע יְדִיעַ. וְכִי תֵּימָא דְּטָפֵי וּמְחַיְּילֵיהּ וּמְזַבֵּין לֵיהּ – אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף.

פירוש רש"י על בבא מציעא ס׳ א:י״א

11 מזגיה - נתן בו מים שכן דרכו:

12 בסים - מבוסם וטוב:

13 והא אנן תנן ולא לתגר שאינו אלא לרמות כו' - וחנווני היינו תגר ויחזור חנווני זה וימכרנו בחזקת יין בחנות והרי המים מעורבין בו ואתה מכרת לו ואיכא לפני עור ויקרא יט:

14 מזיגא דידי מידע ידיע - שאני נותן בו מים הרבה:

15 וכי תימא מייתי חמרא חייא ומערב ביה - עד שלא יהא ניכר טעם המים:

16 א"כ - דלכולי האי חיישינן:

17 אין לדבר סוף - שאף המים לבדם אסור למכור לחנווני שמא יערבם ביין ולא חשו אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמות שהוא עכשיו:

« רש"י על בבא מציעא ס׳ ע״א:י׳ רש"י על בבא מציעא ס׳ ע״א:י״ב »