רש"י על בבא מציעא נ״ב

1 שמונה פונדיונות - שתות כשאר אונאה:

2 בכרכים - שיש שם שולחני עד כדי שיראה לשולחני:

3 בכפרים - שאין שם שולחני:

4 עד ערבי שבתות - שבא להוציאה בערב שבת לסעודת שבת אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו:

5 ואם היה - הנותן מכירה:

6 אפילו לאחר י"ב חודש כו' - בגמרא פריך הא אמרת עד ערבי שבתות:

7 ואין לו עליו אלא תרעומת - מפרש בגמרא:

8 ונותנה - בחילול מעשר שני ובגמ' מפרש אם בשויה אם בסלע יפה לפי שאינה מדה זו של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה:

9 גמ' ורמינהי כמה תהא סלע חסירה ויהא בה אונאה - אלמא בהני שיעורי הויא אונאה ומתני' קתני ולא יהא אלמא בהני שיעורי לאו אונאה היא עד דאיכא טפי:

10 אמר רב פפא - לעולם אימא לך בהני שיעורי הויא אונאה ולא יהא דמתני' לאו אשיעורא קאי אלא אפחות מכשיעור קאי:

11 מלמטה למעלה קחשיב - וה"ק סלע הפוחתת והולכת עד כמה יכול להוציאה עד שתפחת שיעור כך וכך ומכיון שהגיעה לשיעור הזה יהא בה אונאה:

12 ותנא ברא - דנקט ויש בה:

13 מלמעלה למטה חשיב - סלע שפחתה כמה פחתה להיות בה אונאה מפרש כל פחיתה גדולה שבה כגון שבע איסרות או שש או חמש הויא אונאה עד ד' והיא בכלל אבל לתנא דידן אין ארבעה בכלל לא יהא ועל כרחך לא מיתוקמא אלא בהכי:

14 ומאי שנא בטלית - סתם סחורה דתנן בהו לעיל בבא מציעא דף מט: שתות למקח:

15 ר"ש היא - דגבי סלע אית ליה שתות:

16 עשיק לגביך - הצריך לכסות גופך וגביך קנה ביוקר:

17 ושוי לכריסך - למאכלך לא תקנה אלא בשווין:

18 עשיק - לשון יוקר הוא וחבירו באיזהו נשך לקמן בבא מציעא דף עד. באתרא דאמימר עשיק עפרא:

19 כיון דלא סגי ליה - שאינו יוצא בהוצאה:

20 יתר על כן מוכרה בשוויה - לקמיה מפרש לה יתירה על כן שלא פחתה כדי אונאה:

21 מוכרה בשוויה - בסלע יפה:

22 בסלע עד שקל - סלע הטבוע ופוחת והולך עד שקל מותר לקיימו שאין עשוי לרמות בו בני אדם למוכרו בסלע יפה לפי שפחת שלו ניכר אבל משפחת משקל לא יקיימנו לפי שבא לרמות ולמוכרו בתורת שקל שאין פחת שלו ניכר לגבי שקל מתוך שהוא רחב שבתחילה היה סלע אינו נראה חסר משקל שקל הוא מטבע של חצי סלע ודינר מטבע קטן שנים מהם יש בשקל:

23 בדינר עד רובע - ואם היה דינר נפחת עד שעמד על רובע מותר לקיימו קס"ד רובע דינר קאמר ולקמיה פריך מאי שנא סלע דלא מצי לשהויי אלא עד חציו ודינר עד רובע משחסר ועמד על פחות מרובע לא יקיימנו דאתי לאפוקיה ברובע:

24 פחות מכאן איסר אסור - לקמיה מפרש:

25 לא ימכרנה - זו שאמרו אסור לקיימה לא התירו לו שימכרנה בדמיה לא לתגר:

26 ולא לחרם - אדם אנס:

27 ולא להרג - רוצח:

28 שמרמין בה את אחרים - ומיראה יקבלוה מידם ביפה:

29 רובע שקל - מטבע קטן של חצי דינר והוא הקרוי בגמרא סלע מדינה:

30 למה ליה למתלייה לדינר בשקל - לימא בדינר עד חצי זוז:

31 דאתי משקל - אם פיחת השקל עד חציו ונעשה דינר:

32 מותר לקיימו - ולהוציאו בדינר:

33 דינר הבא מסלע אסור לקיימו - אפי' להוציאו בדינר דמתוך שהוא בא ממטבע עבה ורחבה טועין בו לאמדו בשקל ואתי לקבולי בתורת שקל:

34 מאי קאמר - הא ליכא למימר פחות מיכן דאם עמד סלע על פחות משקל או אם עמד דינר על פחות מרובע איסר אסור לקיימו דמאי איריא איסר אפילו משהו נמי דהא אמר בסלע עד שקל ותו לא:

35 יתר מכדי אונאתה - לר"מ כדאית ליה לרבי יהודה כדאית ליה:

36 אסור להוציאה - ביפה:

37 טמאה - מקבלת טומאה מעתה שהרי עשאה כלי:

38 יקוץ - יחתכנה לשנים דאתי לאפוקה בשקל:

39 יתר על כן יקיים - דלגבי סלע מנכרא פחיתתה ולא מחליפה בסלע:

40 יתר על כן מוכרה בשויה - לעיל קתני לה גבי סלע שפיחתה מוכרה בשויה לפי דמיה ולא ביפה אלמא מותר לקיימה:

41 יתר על כן - על כדי אונאה דלא פחתה כדי אונאה לכל חד וחד כדאית ליה:

42 מוכרה בשוויה - ביפה:

43 מאי לאו דפחת' פורתא פורתא - וקאמר מותר לקיימה עד שקל אלמא לא מיחלפא בסלע ותיובתא דרב הונא:

44 גרוטותיו - שברי כלי כסף:

45 מן הצד לא יקבנה - לפי שהרמאי שימצאנה יקוץ אותה סביב עד שיוציא את הנקב ומרמה בה את האחרים ויוציאנה בשקל:

46 ה"ג או יקוץ או יתוך - לשון התכה ולא גרסינן יחתוך:

47 באמצע - יקבנה דמשנקבה לא סגיא:

48 דמפליג - בין כפרים לכרכים:

49 ומאי שנא טלית דלא מפליג - דקתני בכדי שיראה לתגר או לקרובו לא שנא כרך לא שנא כפר:

50 דסלקין לשוקא - לקנות צורך סעודת שבת:

51 מדת חסידות - וה"ק אם חסיד הוא מקבלה:

52 למאן - מי המתרעם:

53 אם לחסיד - קאמר דיש לו תרעומת על המחזיר מי כופהו לקבל שיתרעם טוב לו שלא יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חבירו:

54 ואחר שאינו חסיד - ולא רצה לקבלה אין לזה עליו אלא תרעומת דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:

55 דמוקי אזוזא - מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם:

56 מסייע ליה - מתני' דקתני נותנה למעשר שני:

57 בא לפורטה - בא להחליף סלע חסירה בפרוטות:

58 פורטה בשויה - לפי חסרונה ולא ירמה את חבירו לפורטה ביפה:

59 בא לחללה - לחלל מעשר שני עליה:

60 מחלל עליה - מעשר בדמי סלע יפה:

61 ביפה - כאילו היא יפה:

62 מאי קאמר - בא לפורטה פורטה בשויה מתניתין אתא לאשמועינן דכיון דפיחתה כדי אונאה אסור להוציאה ביפה:

63 ה"ק - אע"פ שכשבא לפורטה בירושלים בפרוטות ליקח סעודת מעשר על כרחו יפרטנה בשויה ולא ביפה אפילו הכי סלע שמה שאינה אלא נפש רעה וכשחילל מעשר עליה מחלל ביפה ואשמועינן חזקיה דמתני' דקתני נותנה למעשר שני כאילו היא יפה קאמר:

64 דמזלזלינן - לצמצם דמי פדיונו:

65 שאין בו שוה פרוטה - ואין בו כח לתפוס פדיונו שיתן פרוטה ויחללנה כדאמר לקמן ממעשרו ולא כל מעשר כו':

66 אומר הוא וחומשו - שאני צריך להוסיף עליו:

67 יהא מחולל על מעות הראשונות - שחיללתי עליה מעשר שני ועודן בידי יהא אף זה מחולל על אותו מעשר:

68 שאי אפשר לאדם לצמצם מעותיו - לחלל בשווין בצמצום שמתוך שהוא ירא מלפחות ונמצא אוכלו בלא חילוף הוא מוסיף על דמיו הילכך פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף אלמא לא פרקינן בצמצום וכ"ש בפחות:

69 בתורת יפה - בשויה וה"ק כשם שכשבא לפורטה בירושלים לא יקבלוה הימנו להדיא אלא בשויה ויש מזלזלין בדמיה יותר מכדי פחתה כך כשבא לחללה מחללה בשויה דמים פחותים:

70 בתורת יפה - משחלל עליה כפי דמים ודאין שלה כך לא יחלל על זו אלא בדמים ודאין שלה:

71 דתרי זילי לא מזלזלינן ביה - דאע"ג דתנן נותן למעשר שני חד זילותא אשמועינן דמתחלל על סלע חסירה ולא אמרינן הרי הוא כאסימון או כמעות הניתנות באסימון אבל תרי זילי לחלל עליה מעשר בדמי סלע יפה לא:

72 ביכורים - הוקשו לתרומה דקרינהו רחמנא תרומה דאמר מר מכות דף יז. ותרומת ידך אלו ביכורים:

73 חייבין עליהן מיתה - זר או כהן טמא האוכלו במזיד:

74 וחומש - זר האוכלן בשוגג דכתיב ויקרא כ״ב:י״ד ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו':