רש"י על בבא מציעא מ״ד

1 גמ' אמר לעבדו - שישלח יד וכן עשה:

2 מנין - שהוא חייב:

3 לא שנו - דהיכא דנטל ולא הגביה כל החבית פטור:

4 אלא נשברה - דאונס הוא והרי לא קנאה שיתחייב באונסין:

5 אבל החמיצה - פשיעה היא ומזיק בידים הוא דבשביל שחיסרה החמיצה שכן דרך יין להחמיץ בכלי חסר:

6 גירי דידיה אהנו לה - חצים שלו גרמו לה להחמיץ:

7 דניחא ליה דתיהוי כולה חבית בסיס להאי רביעית - שתשמר אותה רביעית ולא תחמיץ ולעולם שליחות יד בדבר אחר צריכה חסרון והנוטל פקדון ומגביהו על מנת לשלוח בו יד כל זמן שלא חסרו אינו מתחייב בהגבהתו הואיל ולא נטלו ע"מ לגזול את כולו אלא לשלוח בו יד ושליחות יד בלא חסרון ליתיה אבל יין שאינו משתמר אלא בכלי מלא הוה ליה כמי שנטל והניחו עם השאר להשתמר ונעשה שואל על כל שאר החבית:

8 הגביה ארנקי ליטול דינר - ולא נטל לשמואל מהו:

9 אבל זוזא מינטר - לבדו ולא ניחא ליה דלהוי אינך בסיס להאי ולא הוי כנוטל ומניח:

10 שאני נטירותא דארנקי - כיס מלא נראה ומשתמר ואין נוח להיות נאבד כדינר יחידי:

11 מתני' הזהב קונה את הכסף - הלוקח דינרי זהב טבועים בדינרי כסף ונתן לו דינרי זהב משיכת הזהב קונה את הכסף לבעל הזהב ונתחייב לו זה משקיבל דינרי זהב לתת לו דינרי הכסף ואינו יכול לחזור בו אבל הכסף אינו קונה את הזהב שאם נתן לו דינרי הכסף תחילה לא קנה ויכולין שניהם לחזור דמטבע כסף הוי מעות משום דחריפי לינתן בהוצאה ודינר זהב אינו אלא כשאר מטלטלין ופירות ומעות אינן קונות עד שימשוך המטלטלין אבל משיכת המטלטלין קונה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ובגמ' מפרש טעמא איכא דיליף משיכה מן התורה ואיכא דמוקי לה בתקנתא דרבנן:

12 הנחושת - פרוטות של נחושת:

13 קונה את הכסף - דינרי של כסף או כל מטבע של כסף כולן טעם אחד להם מי שטבעו חשוב לטבוע הוי מעות ואינו קונה ומי שאין טבעו חשוב וחריף הוי כפירות ומשיכתן הוא קיום דבר:

14 מעות הרעות - שנפסלו:

15 אסימון - שאין עליו צורה פלדו"ן בלעז זוזים עגולין ומוכנים לצור עליהם את הצורה בחותם שקורין קוי"ץ:

16 כל המטלטלין קונין זה את זה - בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בין בתורת דמים בכמה תתן לי את שלך בכך וכך וזה חוזר ואומר לו בכמה תתן לי שלך בכך וכך ונתרצו ומשך האחד נתקיימו הדברים והאי כל לאתויי אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות כדריש לקיש בגמרא:

17 יכול לחזור בו - זה וזה:

18 כל שהכסף בידו כו' - פליג אדרבנן דאמרי נתן לו מעות יכול לחזור בו אפילו לוקח ואתא ר"ש למימר מוכר שהכל בידו הוא דיכול לחזור בו אבל לוקח אין יכול לחזור בו ובגמ' מפרש טעמא:

19 גמ' דחריף - יוצא בהוצאה ועובר לסוחר:

20 כילדותיה מסתברא - דודאי כן קיבלה מרבו ר"מ שסתם משנה שלו מדאתנייה בהדה הנחשת קונה את הכסף:

21 אי אמרת בשלמא - הכסף קונה את הזהב אתנייה:

22 היינו דאצטריך למתנייה הכסף אינו קונה את הנחשת - דאע"ג דלגבי דהבא הוי פירא לגבי נחשת דלא חשיב הוי טבעא:

23 אלא אי אמרת כו' - והזהב קונה את הכסף אתנייה למה לי לאתנויי תו הנחשת קונה את הכסף:

24 אוזיף דינרי - לוה זהובים:

25 אתא לקמיה דר' חייא - חושש היה משום רבית:

26 אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי - ואין היוקר והזול תלוי בהן אלא הזול תלוי במעות דמעות הכסף הם שהוזל להנתן הרבה בדינר וזה מטבע הלוה ומטבע יקבל:

27 הוה ליה סאה בסאה - שהיוקר והזול תלוי בפירות:

28 ואסור - דתנן לקמן בבא מציעא דף עה. לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני נותן לך בגורן שמא יוקרו ויבא לידי רבית:

29 דינרי הוו ליה - כשלוה את אלו וגבי סאה בסאה תנן אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח שאלו שבידו נקנין למלוה וברשותו הוקרו דרבית סאה בסאה דרבנן ובכי האי גונא לא גזור:

30 לקדושי אשה - שאמרו חכמים בפרוטה הודיעך כמה היא פרוטה:

31 למקח וממכר - מכר לו דינר ביותר מעשרים וארבע איסרין כל מה שהעלה יתר על כן נתאנה לוקח ואם יש אונאה שתות יחזיר אונאה:

32 לפדיון הבן - שהוא חמשה שקלים ושקל דאורייתא הוא סלע והסלע ד' דינרי כסף שהם כ' דינר ואם נתן לו אבי הבן דינר זהב מחזיר לו הכהן חמשה דינרי כסף:

33 אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי - ואין היוקר והזול תלוי בו:

34 משער תנא במידי דקיץ - שיער תנא פדיון הבן במטבע הקצוב שאפי' בזמן שאינו נמכר יותר מעשרים דינרי כסף יחזיר לו הכהן ה' דינרים שהזהב תמיד דמיו קצובין כ"ה דינרים שהוא המטבע והכסף הוי פירא לגביה והמעות הן שהוקרו ואם נמכר בשלשים לא יחזיר לו הכהן אלא חמישית שבדמיו שדמיו לעולם קצובין וארבעה חומשי דמיו הן פדיון הבן:

35 תנן התם - במסכת מעשר שני:

36 לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב - מי שיש לו סלעין כסף מעשר שני לא יחליפם בדינר זהב להקל המשוי מעליו:

37 טבעא אפירא לא מחללינן - דרחמנא אמר וצרת הכסף:

38 אבל פירות - ראשונים של מעשר שני:

39 דברי הכל מחללינן - על דינרי זהב דאפילו לב"ש דאמרי פירא הוא לגבי כספא מודו דלגבי פירא טבעא הוא:

40 מידי דהוה אכסף לב"ה - זהב לב"ש אנו למדין מכסף לב"ה כדמפרש ואזיל:

41 לגבי פירא טבעא הוי - כדקתני סלעין אלמא תחילת הפירות נתחללו על הכסף ומודו ב"ה דקדשו במעשר:

42 אף בפירות על דינרין מחלוקת - שמאי והלל דלב"ש פירא הוא ואין מחללין:

43 לפלגו בפירות על דינרין - ולימרו ב"ש אין מחללין ואנא ידענא דכל שכן סלעין על דינרין וכו' דכיון דדהבא לגבי פירא פירא הוא כ"ש לגבי כספא:

44 הוה אמינא - דלא איפלוג ב"ה עלייהו אלא בפירות אבל בסלעין אימא מודי להו דאין מחללין על דינרים:

45 תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר - לב"ש אין מחללין אפילו פירות על דינרין דשמעינן לרבי יוחנן דאיכא למ"ד דהבא פירא הוי ואפילו לגבי נפשיה: