רש"י על בבא מציעא מ״ג

1 ומשלם לו דמי כיסי - דמי כשות של קוצים לפי מה שהשביח:

2 גמ' משום דצרורין לא ישתמש בהן - בתמיה ומה גילוי דעת יש כאן שאין חפץ שישתמש בהם מאחר שאם הן מותרין קאמרת ישתמש בהן דהמפקיד אצלו יודע שהוא צריך תדיר למעות צרורין נמי ישתמש דדרך כל אדם לצור מעותיו:

3 ואפילו נאנסו - קאמר מתניתין דחייב באחריותן ואפילו לא נשתמש בהן דמהשתא הוי שואל עלייהו:

4 נאנסו לא - כל זמן שלא נשתמש לא הוי שואל אלא אבדו דוקא חייב כשומר שכר:

5 ואי שואל לא הוי שומר שכר נמי לא הוי - מה שכר נטל על שמירתם אלא על שסמך עליהם להחליפן ולהשתכר אם יבא לידו אתה מחייבו ושאלה היא זו שהרי כל הנאה שלו:

6 בההיא מודינא - אע"ג דאמינא לא הוי שואל מהשתא עד שישתמש מודינא דשומר שכר הוי:

7 דהואיל ונהנה מהנה - לבעלים:

8 המפקיד מעות - גזבר שהפקיד מעות הקדש כסבור שהן שלו:

9 לא מעל גזבר - שהרי לא ברשות הוציאן ואינו שלוחו:

10 מותרין - דהוה ליה כנותן רשות והוה ליה שלוחו:

11 לפיכך אם הוציא - שולחני מעל גזבר:

12 ואי אמרת אפילו נאנסו - תנא מתני' דחייב שולחני באחריותן נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני ונעשה כמו שלוה לו ואין הוצאה גדולה מזו מאי איריא הוציא:

13 איידי דתנא רישא הוציא - לאשמועינן רבותא דאפילו הוציא לא מעל תנא סיפא הוציא:

14 מתני' ילקה בחסר וביתר - אם חסרו דמיה שהוזלה בשוק ישלם דמיה כמו שהיתה שוה בשעה ששלח בה יד שהיא שעת הגזילה וכן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וכגון שהוציאה שאינה בעין אבל אם ישנה בעין כמות שגזלה אומר לו הרי שלך לפניך כדאמרינן גבי מטבע ונפסל תרומה ונטמאת בפרק הגוזל קמא ב"ק דף צו::

15 וביתר - אם שהתה בידו מששלח בה יד ונתייקרה ואח"כ הוציאה לוקה ביתר דמיה לשלם כשעת הוצאה:

16 ובית הלל אומרים כו' - בגמרא מפרש מאי קאמר:

17 כשעת התביעה - כשעת שיתבעו לדין ובגמרא מפרש טעמא:

18 גמ' מעיקרא - כשגזלה:

19 ולבסוף - כשיצתה מן העולם:

20 תברה - בידים:

21 או שתייה - אחר שהוקרה:

22 דאי איתה - כאן בשעת התביעה הוה מהדרנא בעינא דכי אמרינן משלם כשעת הגזילה היכא דליתה בעין אבל ישנה בעין בין שהוקרה בין שהוזלה חוזרת כמות שהיא הלכך הואיל ואם תבעה בעודה קיימת לאחר שהוקרה היתה חוזרת בעין אשתכח דההיא שעתא דקא שתי לה הוא דגזיל לה:

23 ובמאי - אהייא פליגי בית הלל:

24 אי בחסר - כשהוזלה דקאמרי ב"ש ילקה לשלם כדמים שהיתה בשעת הגזילה וקאמרי בית הלל כשעת הוצאה:

25 ומי איכא למאן דאמר - היכא דליתיה בעין דכל הגזלנין לאו כשעת הגזילה משלמין:

26 אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים - כשעת הגזילה וביתר פליגי דקאמרי ב"ש אם הוקרה ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם ובית הלל אמרי כשעת הוצאה מבית הבעלים:

27 כי פליגי בחסר - וקאמרי ב"ה כשעת הוצאה מן העולם ודקא קשיא לך כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא ה"נ אבל הכא דבהיתרא אתא לידי' ומשום שליחות יד קמחייבת ליה בהא פליגי:

28 ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון - ומששלח בה יד אע"פ שלא חסרה הויא גזילה וקמה ברשותיה וכשהוזלה ברשותו הוזלה ואם היתה בעין אומר לו הרי שלך לפניך עכשיו שהוציאה משלם כשעת שליחות יד:

29 אלא הא דאמר רבא - לעיל בשמעתין בבא מציעא דף מא::

30 שליחות יד אינה צריכה חסרון - דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו':

31 הא דאמר רבא - בהמוכר את הספינה ב"ב דף פח.:

32 שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוא - גבי שולח את בנו אצל חנוני דפליגי רבנן ור' יהודה ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת ואמר דלרבנן גזלן הוי ומדאוקי רבא לרבנן בהכי סבירא ליה לדידיה גזלן הוי ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן דהלכתא כרבים:

33 לימא כב"ש - אמרה:

34 אלא הכא בשבח גזילה פליגי - והאי חסר ויתר דמתני' לאו ביוקרא וזולא אלא במאי דחסרה דהיינו גיזות ובמאי שהותירה כגון אם נתעברה אצלו דב"ש סברי הכל ישלם כר"מ דברייתא וב"ה כרבי יהוד' כשעת הוצאה מבית הבעלים:

35 דיקא נמי - דבגיזות וולדות פליגי דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר:

36 ומודה ר"ע במקום שיש עדים - כמה היתה שוה ביום שגזלה וראו שגזלה הימנו דמשלם כשעת הגזילה:

37 מאי טעמא דרבי עקיבא - דאמר כשעת התביעה:

38 דאמר קרא ביום אשמתו - בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו והיכא דתבעו והודה דעל פיו הוא מתחייב העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא אשם לו:

39 להתם - לארץ ישראל:

40 אקיף - הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שר' יעקב שם ובעי מינה מה שמע מר' יוחנן רבו על כך כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה מקיף הוא:

41 אי נמי דהדרה לדוכתה - להכי אשמועינן לעולם לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס אף בזו הלכה כר"ע דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר צריך דעת בעלי':

42 ורבא אמר הלכה כב"ה - כשעת גזילה ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה:

43 מתני' החושב לשלוח יד - אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:

44 חייב - באונסים מהיום והלאה אם נאנס חייב באחריות:

45 הטה את החבית - מלתא באנפי נפשה היא:

46 ונשברה - לאחר זמן:

47 אינו משלם אלא רביעית - דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שיסמוך או יגביה דהוי קנייה:

48 הגביהה ונטל - דהוי קנייה בהגבהתה וחסרון מנטילת רביעית חייב באונסיה: