רש"י על בבא מציעא מ״ב

1 מתני' צררן - בסודרו והפשילן לאחוריו:

2 גמ' מאי הוה ליה למיעבד - הרי צררן:

3 מצוי בידו - לא יפקידנו לאחרים במקום אחר שאם תזדמן לו סחורה לשכר יהא מזומן לו:

4 תחת ידו - להיות מזומן לו לצורך ריוח הבא פתאום:

5 אין הברכה - שמתברך ורבה מאליו פויישו"ן בלעז:

6 באסמיך - דריש ליה לשון דבר הסמוי מן העין:

7 שאין העין שולטת בו - שנאמר באסמיך לשון גנזים:

8 אין להם שמירה כו' - דאם לא שמרן ונגנבו פשיעה היא:

9 ואם צורבא מרבנן הוא - המפקיד שהוא חרד על מצות הבדלה על הכוס אמר השומר דלמא מיבעי ליה זוזי לאבדלתא להכי לא קברינהו ופטור:

10 גשושאי - מגששין בקרקע בשפודין של ברזל להכיר מקום שתחתיו חלל:

11 בשמי קורה - בגג מתחתיו:

12 פרומאי - שוברי התקרה:

13 ביני אורבי - בין שורות הבנין בכותל:

14 טפוחאי - מטפחים בכותל לידע אם יש שם חלל:

15 או בטפח הסמוך כו' - וכולן בכותל:

16 הרי הוא כמבוער - ואין צריך לבערו דאין כאן עוד בל יראה:

17 הכא מאי - לענין שמירת כספים:

18 משום ריחא - שהכלב מריח וחופש אחריו והרי הוא מוציאו ונראה:

19 מסיכרא - שם מקום:

20 צריפא דאורבני - בית קטן עגול כמין כובע שעושין ציידי עופות לארוב:

21 דאורבני - של ערבה היה:

22 אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא - אפילו בלא קבורה שאין גנבי' הולכין שם לגנוב שאין ממון מצוי שם:

23 תחלתו בפשיעה - שמא תפול שם דליקה ונמצא פשע שלא קברן:

24 וסופו באונס - שהרי נגנבו וגניבה לשומר חנם אונס הוא:

25 אשלמינהו - מסרן לאמו:

26 קרטליתא - ארגז אשקר"א בלע"ז:

27 נימא ליה לדידיה זיל שלים - דשומר שמסר לשומר חייב:

28 כל המפקיד כו' - על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד:

29 נימא לה לאימיה - שתשלם בשביל שלא קברתו:

30 לבקרא מסרתיה - היה לו להודיעני שאינו אוכל:

31 איבעי ליה לעיוני - אם אוכל אם לאו:

32 אי איכא פסידא ליתמי כו' - תירוצא הוא:

33 דאשכחיה למריה דתורא - המוכר:

34 ושקול דמייהו - דאמרי ליה מקח טעות הוא:

35 אלא מאן טעין - מי תובע כלום דקאמר רבא היכי נידיינו:

36 מריה דתורא טעין - ושואל שמתה בהמתו אצלך ותובע את האפוטרופוס:

37 ספסירא - קונה ומוכר בהמות בשוק ביום שקנה מוכר:

38 משתבע ספסירא - דלא הוה ידע:

39 ומשלם בקרא דמי בשר בזול - ותמיה אני מנין לרמי בר חמא דין זה מה לו לספסירא עם הרועה לא שומר שלו הוא ונראה לי דמתניתין לעיל בבא מציעא דף לה: דהשוכר הפרה לחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה דקאמר ר' יוסי יחזיר פרה לבעלים ואוקימנא הלכה כר' יוסי אלמא אע"פ שאין הבעלים בעלי דברים של שואל והשוכר שהוא לו בעל דברים אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפי' הכי הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו הבעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא שומר שכר שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין ומיהו אי הוה מפסדי יתומים לא היה עושה פשרה בממון יתומים לשלם בזול דיתמי לאו בני מחילה נינהו אבל עכשיו שהוא מגבה לבעלים וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי תוראי אוקימתיה כו' הטיל פשרה ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות שהוא חי אלא העור יחזיר לבעלים והבשר שמין וישלם שני שלישים דהיכא דאמרינן בגמרא משלם בזול כל זוזא שהוא שש מעה כסף חשבינן בארבעה דנקי בפרק מי שמת ב"ב דף קמו::

40 כשותא - הומלו"ן שמטילין לתוך השכר:

41 כריא - כרי:

42 אמר ליה - בעל הבית:

43 לסרסיה - לאשר על ביתו העושה שכר שלו:

44 מהא רמי - הראהו הכרי שלו וא"ל מזה תטיל לשכר:

45 מאידך - של פקדון:

46 ואי דשהא שיעור כו' - גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהא השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי:

47 גלי דעתיה - דבעל הבית דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הוי ולא מיחה בידו:

48 והא קמשתרשי ליה - והלא הוא נשכר הכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עומד וישלם משלו:

49 חלא - החמיץ:

50 בכיסי - שהיתה כישות גרועה וקוצים מעורבין בה דלא השביח השכר כרצונו וקשה בעיניו שהטילוהו בתוכו: