רש"י על בבא מציעא מ׳

1 וכן אמר רבה השביחו לאמצע - לא גרסינן שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע למשנה ועוד רבה תלמידיה דרב חסדא הוה והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה ואי גרס ליה וכן אמר רב גרסינן שהיה רבו של רב חסדא משום דאיכא למ"ד בבבא בתרא דף קמג: לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו מחמת עצמן של אחים השביחו לעצמן אמרה רב חסדא להא דרב הכא למימר דלית לן ההיא שמעתא אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של משביחין כי הכא דשתל פרדס השביחו לאמצע:

2 ידעו - אלו שיטלו חלקם:

3 מי ידע - שיש לו אחים:

4 גדולה מזו - קרוב היורד לנכסי שבוי שאם יבאו הבעלים יטלו שלהם:

5 אמרו שמין להם כאריס הכא דידיה לא יהבינן ליה - בתמיה זה שעשה והשביחן לדעת עצמו לא יהבי' ליה כאריס בחלק השני:

6 ברשות ב"ד נחתי - דמורידין קרוב לנכסי שבוי:

7 הכא לא ברשות נחית - כשירד זה לתוכו לא נמלך בב"ד:

8 ועוד - אם בא לימלך לא היו מורידין אותו דהא אחיו קטן הוה ואין מורידין קרוב לנכסי קטן:

9 מתני' הרי זה יוציא לו חסרונות - כשיחזירם לו יפחות כמה הם רגילים לחסור ובגמ' מוקי לה בשעירבן עם פירותיו:

10 אורז - מי"ל:

11 דוחן - פטי"ל ודומה לאורז:

12 הכל לפי המדה - וכן לכל כור וכור:

13 הכל לפי הזמן - שהניחן בידו לכל שנה ושנה יניח לו כך:

14 ר' יוחנן בן נורי אמר - אהכל לפי המדה פליג:

15 אם היתה מדה מרובה - שהפקיד אצלו הרבה ובגמרא מפרש י' כורים לא יוציא לו חסרונות מפני שהם מותירות שבימות הגורן כשמפקיד החיטין יבשין ובימות הגשמים כשמחזיר נופחות ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור דכולי האי לא אכלי עכברים מי' כורין הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים אוכלין:

16 גמ' זרע פשתן בגבעולין - חסר כל כך לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים והרוח מנשבתן אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כ"כ:

17 לכל כור וכור - פירוש דמתניתין הוא:

18 ליחזי דידיה כמה הוו כו' - ויראה כמה חסרו ויטול על של חברו כפי חשבון:

19 מדת הגורן - היתה יתירה על של בתים:

20 בשופטני - שוטים:

21 בכיילא - במדה:

22 בימות הגורן - סמוך ליובשן שנתיבשו בחמה:

23 והחזיר לו בימות הגשמים - חזרו ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור:

24 א"כ - שדרכו לתפוח:

25 לפקע כדא - כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן וגפין את הכד יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה:

26 איצצא - דוחק מתוך שהם במקום צר נדחקו יחד ואין תפוחין:

27 מתני' ליין - אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו הקנקנים בולעין שתות:

28 אף המוכר כו' - כשם שאמרו במפקיד כן אמרו במוכר שהמוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים:

29 למאה - למאה לוג:

30 גמ' חפו בקירא - טחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שעושין אנו בזפת:

31 כופרא - זפת:

32 גרגישתא - קרקע שעושין ממנה החביות ארדלי"א בלע"ז:

33 הא - באתריה דר"י מייץ טפי מההיא דאתריה דתנא קמא:

34 באתריה דרב יהודה - מילתא באפי נפשיה היא ולאו אמתניתין קאי:

35 רמו ארבעין ותמניא כוזי בדנא - מדה קטנה היתה במקומו שארבעים ושמונה ממלאין את החבית:

36 אזיל דנא בשיתא - בששה זוזים היתה נמכרת ביחד בימות הבציר:

37 פריס ליה רב יהודה שיתא שיתא בזוזא - נעשה רב יהודה חנווני והיה מוכרן שש כוזי בזוז:

38 דל תלתין ושיתא - כוזי בשיתא זוזי שקנאה פשו תריסר:

39 דל תמניא שתותי - של מ"ח שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן יוציא לו שתות ליין פשו לו לשכרו ארבע:

40 והאמר שמואל המשתכר - בדברים שיש בהם חיי נפש:

41 אל ישתכר יותר על השתות - הא שתות ישתכר ולמה לא ישתכר רב יהודה עד שתות:

42 איכא גולפי ושמריא - משתכר הוא הקנקן והשמרים שלקח הכל בו' זוז:

43 דמי ברזנייתא - שנותן דמים לחנווני למוכרן ומוציאן ומכריז עליו בחוצות. כרזנייתא לשון כרזא לשון אחר אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס וצריך ליתן שכר:

44 במזופפין - דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם תו לא בלעי:

45 כיון דטעון טעון - תו לא בלע:

46 כשתמצא לומר - כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים:

47 מותר לערב שמרים - המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמריו מותר לו לערב ולבלבל שמרים המשוקעות שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה:

48 אסור לערב שמרים - שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו וזה מקלקלו:

49 והיינו טעמא דמקבל עליו - לוקח לוג ומחצה שמרים בשלא ערבו ונתנו לו מזוקק:

50 דא"ל - מוכר אי בעי לערובי כו':

51 הוה מזדבן - כשהייתי מוכרו בחנות היה נמכר שמרים עם השמן:

52 בבעה"ב עסקינן - שהלוקח בעל הבית הוא ולקחו למאכל ביתו:

53 צמד - העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם:

54 הדבר ידוע - שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא כמות שהוא עם הבקר מכרו לו:

55 וחכמים אומרים אין הדמים ראיה - אע"ג דלא שוה כולי האי אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים ור"י לית ליה שיהא מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש:

56 קבולי נמי לא מקבלת - עלך חסרון השמרים א"כ מה משתכר הרי השכר כולו בשמרים:

57 זבון וזבין תגרא איקרי - בתמיה משל הוא לאמר לשוטה לקח בדמים וחזור ומכור בלא שכר ותיקרי תגר:

58 אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים - לוקח ומפקיד אחד הן לענין פקטים תורה אחת לשניהם:

59 פקטים - פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן:

60 לוקח מקבל פקטים - אם מכר לו שמן סתם יקבל ממנו שמן עם פקטים:

61 לא אמרו שמן עכור אלא למוכר - לא אמרו הפסד עכירת השמן אלא למוכר:

62 שהרי הלוקח מקבל עליו - לפחות ממאה לוגין לוג ומחצה מחמת שמרים לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים:

63 כי מדה דתשרי - כשער הדמים של תשרי שהוא בזול וסתם שמנים עכורים וקיבל עליו פקטים:

64 הא דשקל מיניה בניסן בשער של ניסן - ביוקר דדרך כל השמנים להיות מזוקקין בניסן והלוקח סתם והמוכר סתם אין מוכר אלא מזוקק:

65 מתני' לא יחדו לו הבעלים מקום - בבית שומר לאמר לו זויות זו השאילני:

66 לצורכו - להשתמש בה:

67 לצורכה - שהיתה במקום התורפה וקרובה להשתבר:

68 אם משהניחה - שכילה תשמישו הושיבה במקום משתמר בין שטלטלה מתחלה לצורכה בין שטלטלה לצורכו פטור ובגמרא פריך מאי שנא לא יחדו מיחדו:

69 גמ' מני - הא דקתני רישא דאם משהניחה נשברה אף על פי שלצורכו נטלה מתחלה פטור דאמר משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה ואינו עליה אלא כשומר חנם ופטור על אונסיה ואף על פי שלא הודיע לבעלים לומר נטלתיה והחזרתיה הויא השבה רבי ישמעאל היא כו':