רש"י על בבא מציעא ל״ח

1 והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא - וכיון דטעמא בהכי מה לי כלי מה לי מעות והיכי תיסק אדעתין למימר דבמעות מודה להו לרבנן ואמאי אצטריך למתנייה:

2 לרבנן איצטריך - לאשמועינן מילתא דרבנן תננהו לתרוייהו ואי תנא כלים ברישא הכי נמי דלא אצטריך תו למתני מעות אבל השתא דתני מעות ברישא תני כלים למימר לא זו בלבד דליכא פסידא דשבירת כלי אלא אף זו דאיכא פסידא דגדול אמרינן הכי:

3 מתני' אבודין - ע"י עכברים או ריקבון:

4 לא יגע בהן - למוכרן וטעמא מפרש בגמ':

5 גמ' קב שלו - חביבה עליו על ידי שעמל בהן וקב שישאר לו מהם הוא רוצה מתשעה קבין של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם:

6 חיישינן כו' - ואסור להאכילו לזרים:

7 לפיכך - הואיל ואסור למוכרן משום דרוצה אדם בקב שלו הרי הן בחזקת קיימים ומותר בעל הבית לעשותן תרומה ומעשר על פירות שיש לו בביתו:

8 מאי לפיכך - איסור מכירה משום הא הוא והיכי תלי תנא עשייתו באיסור מכירה:

9 השתא דאמור רבנן לא תזבין דחיישינן - שמא עשאן המפקיד תרומה הרי הן בחזקת שלא נמכרו ועושה אותן בעל הבית כו':

10 מחלוקת - דמתני':

11 בכדי חסרונן - כדרך שאר תבואות כמו שמפורש במשנתינו לקמן בבא מציעא דף מ. לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור:

12 אבל אם אבודין יותר מכדי חסרונן - אפילו רבנן מודו דימכרם בב"ד:

13 ודאי פליגא - הא דרבי יוחנן דאי איכא למיחש לשמא עשאן בעליהן תרומה אפילו ביותר מכדי חסרונן נמי אסור למזבנינהו:

14 מי לימא פליגא - דוקא אמר רב כהנא שאם תשעה קבין הן נוח לו שיאבדו עד קב ואל ימכרם דהוה ליה יותר מכדי חסרונן ופליגא הא דר' יוחנן עליה או לאו דוקא ט' קבין נקט אלא נוח לו שיהא נפסד קצת ולעולם כדי חסרונן ותו לא:

15 גוזמא - שפת יתר:

16 מיתיבי - לרבי יוחנן:

17 וקאכיל - בעל הבית טבלים שאין פירותיו מתוקנין שאין אלו קיימין שהוא סומך עליהן:

18 לא שכיחי - ואין לחוש בכך:

19 ופרכינן ואי משתכחי מי מזבנינן להו. בתמיה:

20 ליחוש שמא עשאן כו' - ונמצא המוכר מאכיל תרומה לזרים:

21 בדמי תרומה - בזול שאין עליה קופצין לקנותה שאינה נאכלת אלא לכהנים וצריכה שימור בטהרה:

22 לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן - לזמן מרובה יש באבודן יתר מכדי חסרונן:

23 מקמי דניהוי כו' - שאין אדם משהא טבלים כל כך זמן מרובה כזה מלתקנן:

24 והדביש - יצא טעם דובשנו והחמיץ אשמלי"ר בלע"ז כדאתמר איוב ל״א:י״ב ובכל תבואתי תשרש תעקר שרשיה וכמו עד לא ירתק חבל הכסף קהלת י״ב:ו׳ יפתחו רתוקות עבותיה:

25 עושה להם תקנה - לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא:

26 ואין מוכרן לעצמו - שלא יחשדוהו שמא לקחן בזול:

27 פורטין - מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות:

28 תמחוי - מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק לעניים בכל יום:

29 מאי לאו אפילו יתר מכדי חסרונן - ואיכא למאן דאמר לא יגע ואת אמרת דברי הכל מוכרן:

30 אבל אם אבודין יותר מכדי חסרונן - אפילו רבנן מודו דימכרם בב"ד:

31 כיון דקם קם - מאחר שעמדו בקלקולם הרי כבר עמדו ולא יתקלקלו מעתה יותר אבל שאר פירות הולכין ומרקיבין תמיד:

32 למאי חזו - דקתני מוכרן:

33 לגלדאי - לסוך עורות:

34 לכתישא דגמלא - לכתישא שעל הגמל שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי איישר"א בלע"ז:

35 לקנקניו - הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו:

36 במאי קמיפלגי - ר"מ ורבנן מאחר שמודה ר"מ ביתר מכדי חסרונן:

37 להפסד מרובה - כגון יתר מכדי חסרונן:

38 הפסד מועט - כגון בכדי חסרון דריקבון פירות וקילקול הקנקן דיין והחמיץ:

39 ערב - בגט פשוט ב"ב קע"ג::

40 צידן - במסכת גיטין דף עד.:

41 ראייה - בדיני ממונות השני סנהדרין לא. שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה אין הלכה כמותו:

42 אמוראי נינהו - רבה אמר בכללא אמר ר' יוחנן ור' אבא אמר לאו בכללא אמר רבי יוחנן אלא יש מהן שהלכה כמותו:

43 מדרבן שמעון נשמע דמורידין קרוב - הראוי לירש:

44 בנכסי שבוי - לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים ולקמן פליגי בא אמוראי:

45 עד כאן לא קאמר רבן שמעון הכא - דמוכרן:

46 אלא משום דקא כליא קרנא - אם יניחם שם אבל גבי קרקעות וכרמים אע"פ שמתקלקלות קצת לא כליא קרנא:

47 אי כרב כהנא - דאמר לעיל רוצה אדם בקב שלו:

48 אי כרב נחמן בר יצחק - דאמר שמא עשאן תרומה ומעשר:

49 דתרי טעמי נינהו - מתני' ונכסי שבוי ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה מורידין:

50 קרוב - הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו:

51 בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין - דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבאו עדים שמת ירש הכל:

52 מפסיד להו - ולא יזבל הקרעות ויזרעם תמיד ויכחישם:

53 כיון דאמר מר - לקמן וכולם שמין להם כאריס אם יבאו הבעלים שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר אם מחצה אם שליש אם רביע:

54 אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה: אין מורידין:

55 הוה עובדא בנהרדעא - בשבוי שירד יורשו לנכסיו:

56 ופשטה רב ששת מהא מתניתא - דאין מורידין:

57 א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן - קתני תנא דאין מניחין אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי:

58 דמעיילין פילא כו' - ומשני שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט:

59 ותלש - פירות שנה זו:

60 הרי זה זריז - מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד ונשכר בזריזותו:

61 ואלו הן נכסי שבויין - דאמר אין מוציאין אותם מידו:

62 שהנטושים כשבוין - ואין מוציאין מידו:

63 נכסי נטושין - שהנכסים נטושין:

64 נכסי רטושין - שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו רטושין משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם דכיון דהיה לו לצוות הורידו יורשיי לנכסי ולא צוה ש"מ לא ניחא ליה ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן כגון שנשבו והיינו תנאי דרבן שמעון סבר מורידין ורבנן סברי אין מורידין: