רש"י על בבא מציעא ל״ד א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ל״ד ע״א:ט׳ רש"י על בבא מציעא ל״ד ע״א:י״ג »

11 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב פָּפָּא: שׁוֹאֵל נָמֵי כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם״ – מַקְנֵי לֵיהּ כְּפֵילָא, דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה. אֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד: הָכִי אָמַר אַבָּיֵי: שׁוֹאֵל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. מַאי טַעְמָא? הוֹאִיל וְכׇל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ, בְּדִיבּוּרָא לָא מַקְנֵי לֵיהּ כְּפֵילָא.

פירוש רש"י על בבא מציעא ל״ד א:י״א

11 וכל הנאה שלו - שהיה עושה בה מלאכתו בלא שום שכר:

12 בדיבורא - דהריני משלם:

13 לא מקני ליה - הבעלים כפל שאין זו שום טובה מוטל היה עליו להניח דעתו שהשאילה לו חנם:

« רש"י על בבא מציעא ל״ד ע״א:ט׳ רש"י על בבא מציעא ל״ד ע״א:י״ג »