רש"י על בבא מציעא ל״ג א:י״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ל״ג ×¢×´×:ט״ו רש"י על בבא מציעא ל״ג ×¢×´×:י״ח »

1 בבא מציעא פתח ↗

וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה, וּתְנַן: רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה. מַאי ״חׇכְמָה״? רוֹב חׇכְמָתוֹ.

2 בבא מציעא פתח ↗

17 ותנן רבו שלמדו חכמה - סתמא כר' מאיר:

18 רוב חכמתו - אם מקרא מקרא אם משנה משנה:

2 ערוך השולחן פתח ↗

ומה נקרא "רבו מובהק"? כתב הרמב"ם שלמד רוב חכמתו הימנו, וכן הוא בבבא מציעא בבא מציעא לג א. ופירש רש"י שם: אם מקרא – מקרא, ואם משנה – משנה. עד כאן לשונו. אבל הראב"ד ז"ל פירש: רוב כל חכמה וחכמה שיטה מקובצת. וכן משמע בירושלמי שאומר: כל שרוב תלמודו ממנו, עיין שם. וכן נראה להדיא דעת הרמב"ם, וכן ברש"י נוכל לפרש כן, כלומר: אם מקרא – מקרא וכו', שמכל דבר תורה, הן מקרא, הן משנה, הן תלמוד – צריך שיהא רוב חכמתו הימנו. ומכל מקום יכול להיות לו כמה רבנים מובהקים: שזה העמידו בבקיאות, וזה בחריפות, וזה באסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. כמו שמצינו בש"ס שרבי מאיר למד אצל רבי ישמעאל ורבי עקיבא, ורב יהודה למד אצל רב ושמואל, ואביי ורבא למדו אצל רבה ורב יוסף. וכולם דינם כרבו מובהק.

« רש"י על בבא מציעא ל״ג ×¢×´×:ט״ו רש"י על בבא מציעא ל״ג ×¢×´×:י״ח »