רש"י על בבא מציעא ל״ג א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ל״ג ע״א:י״א רש"י על בבא מציעא ל״ג ע״א:י״ג »

12 הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה, וְלֹא רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוֹב חׇכְמָתוֹ הֵימֶנּוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא הֵאִיר עֵינָיו אֶלָּא בְּמִשְׁנָה אַחַת, זֶה הוּא רַבּוֹ.

פירוש רש"י על בבא מציעא ל״ג א:י״ב

12 שלמדו חכמה - סברת טעמי המשנה ולהבין שלא יהו סותרות זו את זו וטעמי איסור והיתר והחיוב והפטור והוא נקרא גמרא:

13 מקרא - תורה נביאים וכתובים:

14 משנה - כמו שהן שנויות ואין טעמן מפורש בהן:

15 כל שרוב חכמתו הימנו - אם מקרא אם משנה אם גמרא:

16 האיר עיניו - שהודיעו טעם משנה אחת שלא יכול להבין:

« רש"י על בבא מציעא ל״ג ע״א:י״א רש"י על בבא מציעא ל״ג ע״א:י״ג »