רש"י על בבא מציעא כ״ז א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא כ״ז ×¢×´×:ח׳ רש"י על בבא מציעא כ״ז ×¢×´×:י׳ »

1 בבא מציעא פתח ↗

וְאֵימָא לִגְלָלִים הוּא דַּאֲתָא? גְּלָלִים – אַפְקוֹרֵי מַפְקַר לְהוּ. וְדִילְמָא לְסִימָנִין הוּא דַּאֲתָא, דְּאִיבַּעְיָא לַן: סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְרַבָּנַן. כְּתַב רַחֲמָנָא ״שֶׂה״, דַּאֲפִילּוּ בְּסִימָנִין מַהְדְּרִינַן, וְסִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה אפקורי. למי שטרח בו. הן הפקר לא מיקרי עד שיופקר לכל כדלקמן ל ב ומדוע לא פי' כפשוטו ואולי לשון הפקר דכאן אשיגרת לישן הוא והכוונה מתנה או מחילה כלשון התוס' לקמן סח ב וע"ש ותראה מה דחקו לפרש כן או כיון דמפקיר לכל מי שיטרח ה"ל כהפקר לכל:

3 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה דקמיבעיא לן לקמן סימנין כו' הד"א:

9 לגללים - להחזיר את גלליו דאי כתב שור הוה אמינא כי אתא לגיזת זנבו אתא אבל גללים לא חשיבי ולא ליהדר כתב רחמנא קרא יתירא לאתויי גללים:

10 אפקורי מפקר להו - למי שטרח בו ולא אתא קרא לרבויינהו דאין לו תובעין הוא:

11 לסימנין אתא - לאשמועינן דליהדריה בסימנין בלא עדים דקמיבעי' לן לקמן סימנין דאורייתא או דרבנן ובעינן למפשט ממתניתין דיליף להו משמלה ודחינן ואמר תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבה נפשוט מקרא יתירא דשה לסימנין אתא וסימנין דאורייתא:

« רש"י על בבא מציעא כ״ז ×¢×´×:ח׳ רש"י על בבא מציעא כ״ז ×¢×´×:י׳ »