רש"י על בבא מציעא כ״ו א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא כ״ו ע״א:י״ב רש"י על בבא מציעא כ״ו ע״ב:א׳ »

13 רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֲפִילּוּ תֵּימָא לִשְׁלֹשָׁה יִשְׂרָאֵל, מַאי טַעְמָא? הָהוּא דִּנְפַל מִינֵּיהּ מִיָּאַשׁ, מֵימָר אָמַר: מִכְּדֵי אִינִישׁ אַחֲרִינָא לָא הֲוָה בַּהֲדַי אֶלָּא הָנֵי, אֲמַרִי קַמַּיְיהוּ כַּמָּה זִמְנֵי לַיהְדְּרוּ לִי, וְלָא אַהְדַּרוּ לִי, וְהַשְׁתָּא לַיהְדְּרוּ?! אִי דַּעְתַּיְיהוּ לְאַהְדּוֹרַהּ אַהְדְּרוּהָ נִיהֲלִי, וְהַאי דְּלָא אַהְדְּרוּהָ לִי בְּדַעְתַּיְיהוּ לְמִיגְזְלַהּ.

פירוש רש"י על בבא מציעא כ״ו א:י״ג

13 אפילו תימא לשלשה ישראל - ולא תפשוט דהלכה כרשב"א דכי פליגי רבנן עליה היכא דנפלה במקום שהרבים מצויין דלא ידע להו לכולהו דסבר האובד ומימר אמר ההוא דאשכח לא ידע ממי נפלה ולכשיגיע הרגל יכריז עליה ואתן סימן ואטול אבל הכא דידע להו לכולהו ותבענהו ולא אודו איאושי מיאוש מימר אמר כו':

14 אמרי קמייהו - אמרתי לפניהם:

15 והשתא ליהדרו - בתמיה:

« רש"י על בבא מציעא כ״ו ע״א:י״ב רש"י על בבא מציעא כ״ו ע״ב:א׳ »