רש"י על בבא מציעא י״ט

1 אירכס ליה גיטא - שהיה שליח להביא ואירכס ליה ואשכחוהו:

2 אמר אי סימנא - חשיבא לכו אית לי בגויה סימנא:

3 ואי טביעות עין - חשיבא לכו אית לי בגויה טביעות עינא מכירו אני בכתב ידי הסופר והעדים מדת ארכו ורחבו כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו ואין בו סימן:

4 וקסברי - רבנן סימנין דאורייתא שלא אמרתי סימן מובהק והחזירוהו לי:

5 ודוקא לצורבא מדרבנן - דמוחזק לן ביה דלא משני בדיבוריה:

6 ולא נתן עד תשרי - וכל זמן שלא נתן היה לו לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג שלה שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה לירושה:

7 וזבין פירי - כמשפטו:

8 שפיר - יש לה לטרוף כל מה שמכר משעת כתיבה והא פלוגתא במסכת גיטין בפ' שני דף יז::

9 אימת מטא גיטא לידך - מיד בעליך:

10 אימת מטא שטרא לידך - מיד הלוה מתחלה:

11 אתי לוקח ותבע - אי אתיא למיטרף מסיק אדעתיה לתבוע אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך בזמנא קמא:

12 מקמי דידי - מקודם שמכר לי הלוה נכסיו מטא שטר מיד לוה למלוה בראשונה:

13 הניחא למ"ד כו' - פלוגתא בפ"ק דגיטין דף יב::

14 זכות הוא לעבד - טובה היא אצלו שמתירו בקהל וכיון דזכות הוא איכא לתרוצי דמשעה שנכתב זוכה בשחרור דלכי מטא שטר גט לידיה נעשה בן חורין למפרע משעת חתימה:

15 חוב הוא לעבד - חובתו הוא שיוצא מתחת רבו כלומר הפסד הוא לו שאם עבד כהן הוא פוסלו מן התרומה ואם של ישראל אוסרו בשפחה כנענית דזילא ליה ושכיחא ליה ופריצא ליה:

16 מאי איכא למימר - דהשתא ליכא למימר עדיו בחתומיו חבין לו דאין חבין לאדם שלא בפניו:

17 דא תהא למיקם - שטר זה יהיה לקום ולהיות בכל הכתוב בו דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:

18 מתנה - מתנת בריא איזו היא כל שכתוב בו כו':

19 מהיום ולאחר מיתה - גוף הקרקע קנוי לו מן היום ואין לו עוד רשות למוכרה וליתנה ולהורישה והפירות אינו אוכל כל ימי חייו אלא לאחר מיתה:

20 ואי לא לא קני - בתמיה כל שכן דאם יהיב ליה גוף ופירות במעכשיו דקני טפי סתם מתנת שכיב מרע לא קניא לו אלא לאחר מיתה דמחמת מיתה הוא מצווה:

21 הא אמר תנו נותנין - אמתני' פריך דתלי טעמא בשאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן:

22 אפותיקאות - שעשה לו שדה אפותיקי למלוה על פה שהיתה לו עליו מלוה ישנה:

23 לא יחזיר - שמא כתבה לזה ולא מסר לו ולא זכה בקרקע וחזר וכתב לאחר ומסר לו השטר וזכה בו ובא לחזור בו מן השני ורוצה לתת לראשון וחפץ שימסרו לו שטר זה שיוציאנה בבית דין ונמצא זמן שטר של זה קודם לשטרו של שני ויוציאנה מידו בדין:

24 הא בבריא - שהיה שטר מתנת בריא דלא כתיב ביה כדקציר ורמי בערסיה כדין שכותבין בשטרי מתנות שכיב מרע:

25 דבר מהדר הוא - שיכול לחזור במתנתו אם כתב שני שטרות השני זוכה שהרי חזר בו מראשון:

26 אי במתנת בריא יהבה ניהליה - לההוא בתרא:

27 לית ליה פסידא - בהאי שטרא דמהדרא ליה להאי:

28 בבריא - כגון שהיה השטר זה הנמצא מתנת בריא שהוא זכה לשטר המאוחר לו שאינו יכול לחזור במתנתו:

29 דאי יהבתיה לאיניש אחרינא לית ליה פסידא - בשטרא דכתבת השתא דמאן דקדים שטריה זכה:

30 ביה - שעדיין הוא קיים ואמר תנו לזה:

31 הא בבריה - שמת מחליו וזה בנו אומר החזירהו:

32 דבר מהדר הוא - ממתנה זו אם חזר בו לאחר שיצאו שני שטרות בב"ד יזכה האחרון:

33 א"נ יהבה - שוב לאיניש אחרינא במתנת בריא:

34 לית ליה פסידא - לההוא בתרא בהאי שטרא דמהדרינא ליה להאי:

35 כתבה איהו - הבן:

36 דהוא קדים - שיהא שטרו קודם דכיון דמת אביו מחליו זכה משנתנה לו:

37 ונפלוג בהדיה - אחלוק עמו בקנוניא זו:

38 קמא זכה - מאחר ששני השטרות יצאו משמך הקודם זכה שמתנת בריא הם והשתא דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום דלמא כתבה להאי ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ליכא למרמי אמתנות ולא תידוק מתני' גבי מתנות הא אמר תנו נותנין דכי נמי אמר תנו שייך למימר טעמא דלא יחזיר משום שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא לתנן והדר כתבה לאיניש אחרינא וגבי דייתקאות ע"כ אם אמר תנו נותנין אם הוא קיים דהא תלה תנא דידן טעמא משום שאני אומר נמלך עליהן שלא לתנן ואי נמי הכי הוה דנמלך השתא אם אמר תנו נותנין דליכא למיחש למידי וה"ק מצא דייתיקי או מתנה לא יחזיר שאני אומר כו' והיכא דאמר תנו שייך למימר לא יחזיר משום טעמא דשאני אומר כגון מתנת בריא או בשכיב מרע ומת ובריה קאמר תנו שמעי' ממתני' דלא יחזיר ולא דייקינן האמר תנו נותנין והיכא דלא שייך למימר שאני אומר כגון בשכיב מרע שלא מת מחליו דייקינן האמר תנו דבטל שאני אומר הלכך נותנין:

39 מצא שובר - שכתבה אשה לבעלה התקבלתי כתובתי ועודה תחתיו:

40 ולא נתנה עד תשרי - והוא לא פרע עד תשרי:

41 ואזלה - איהי בעודה תחתיו בין ניסן לתשרי:

42 וזבנתה לכתובה - לאחר:

43 בטובת הנאה - כלומר בזול לפי שנותן מעותיו בספק שאם תמות היא יירשנה בעלה ויפסיד מי שלקחה ואם ימות בעלה או יגרשנה יהיה לוקח במקומה ויגבה כתובתה ושוב לא היה לבעלה לפרוע לה הכתובה אלא ללוקח ושובר שנכתב בשמה אינו כלום:

44 ומפיק לשובר - שכתוב בניסן ויקדום לשטרו של לוקח ויחזיק הבעל בקרקע המיוחדת לכתובתה שלא כדין: