רש"י על בבא מציעא ק״ב א:כ״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ק״ב ×¢×´×:כ״ג רש"י על בבא מציעא ק״ב ×¢×´×:כ״ה »

1 בבא מציעא פתח ↗

אִי הָכִי: אֲסוּרוֹת בְּגָזֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם? אִי דְּשַׁלְּחַהּ – גָּזֵל מְעַלְּיָא הוּא, אִי דְּלָא שַׁלְּחַהּ – הָא בָּעֵי שַׁלּוֹחַהּ!

2 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

גמ'. מיתבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום וכו' אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו, וכי קתני חייבת בשילוח מקמי דתיפול לחצרו, אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן. עיין ברש"י ד"ה אאמן וז"ל כלומר גזל דדרכי שלום אפילו אאמן נמי קאמר דדעתו של בעל השובך עליהם דבטוח שחוזרין למקומן לערב עכ"ל. ומבואר דרש"י סובר דיש איסור גזל מפני דרכי שלום בביצים ובאם. אולם התוס' ד"ה אי הכי כתבו דחל איסור גזל משום דרכי שלום באם בלבד ולא בביצים. וצ"ע ברש"י דאמאי הביצים אסורות משום גזל והא לא באו לתוך החצר משא"כ האם נמצאת בחצר ומשו"ה אסורה משום גזל. ועיין ברמב"ם פי"ז מהל' גזילה ה"ח וז"ל חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל החצר, בד"א בחצר המשתמרת אבל בשדה וגינה וכיוצא בהן אם היה עומד בצד שדהו ואומר זכתה לי שדי זכה בה, ואם אינו עומד שם או שהיה עומד ולא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה עכ"ל. ובהי"א שם כתב וז"ל מי שראה אחרים רצים אחר המציאה וכו' ואם אינו יכול להגיען הרי אלו כצבי שהוא רץ כדרכו וכו' ולא אמר כלום אלא כל הקודם זכה בהן עכ"ל. ונראה דמבואר ברמב"ם דבחצר שאינה משתמרת ליכא תפיסת חפץ בחצר כלל, ולפי"ז י"ל דהאם אינה משתמרת בחצר ולא חל בה תפיסת החצר ודומה היא לביצים שלא יצאו עדיין ואינם מונחים בחצר, ולכן רש"י סובר דאם חל איסור גזל מפני דרכי שלום באם ה"נ שחל נמי איסור גזל מפני דרכי שלום בביצים. ואין האיסור גזל מפני דרכי שלום תלוי במעשה קנין דהרי ליכא מעשה קנין בהאם מכיון דהחצר אינה משתמרת לגבה. וקס"ד דחל איסור גזילה משום דרכי שלום היכא שחל מעשה קנין אולם יש חסרון בדעת קנין ומשו"ה מקשינן אמאי יש איסור גזל בביצים והרי לא נפלו לתוך החצר וליכא בהם מעשה קנין. ואמרינן דכי היכי דחל איסור גזילה באמן מפני דרכי שלום אע"פ שהוי חצר שאינה משתמרת לגבה ואין באם מעשה קנין ה"ה דחל איסור גזילה מפני דרכי שלום בביצים. ובשיטת התוס' נל"פ דס"ל דאיסור גזל מפני דרכי שלום חל באם בלבד ולא בביצים משום שהאם מונחת בחצר ואינה נקנית משום חסרון שמירה דהוי חסרון בדעת קנין, משא"כ בביצים שאינם כלל בחצר דליכא בהו מעשה קנין ליכא בהו נמי איסור גזילה מפני דרכי שלום.

3 בבא מציעא פתח ↗

4 שלח תשלח פתח ↗

והנה בגמרא חולין דף קמ"א, פליגי חכמים ור' יהודה בנוטל אם על בנים, דר' יהודה אומר דלוקה ואינו משלח, וחכ"א משלח ואינו לוקה ואיבעיא להו בגמרא בטעמא דר' יהודה דס"ל לוקה ואינו משלח, אי משום דר"י ס"ל לאו הניתק לעשה לוקין עליו, ולפי"ז מה דסבר ר"י דלוקה ואינו משלח, הביאור דאינו נפטר בשלוח, או דסברת ר"י הוא משום דשלח מעיקרא משמע, והיינו דשלח אינו עשה לתיקון הלאו, אלא מתחייב בעשה ולאו, ובסברת חכמים לא נזכר שום דבר בגמרא, ואח"כ מסקינן דטעמא דר"י משום דס"ל שלח מעיקרא משמע, ולפי"ז יש להסתפק מהו סברת חכמים דפליגי אר"י, אי חלוקין רק על סברת ר"י דס"ל דאין כאן עשה המנתקת הלאו וס"ל דכן מנתקת, אבל בהא אי שלח הוה נמי עשה קודם שעובר על לאו, בהא מודו חכמים לר"י, דכן הוה עשה גם דמעיקרא, או דס"ל דהעשה אינה נוהגת כלל אלא לאחר הלאו, והדבר מבואר להדיא בגמרא שם, באותו עמוד בסוגיא דשלוח הקן נוהגת גם במצורע, דפרכינן שם דלמאי איצטריך ילפותא תיפוק ליה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומשני ל"צ דעבר ושקלה לאם, דלאו עבריה, עשה הוא דאיכא ופרכינן הניחא למ"ד קיימו וכו', ותו, לר"י דאמר שלח מעיקרא משמע אפילו עשה נמי ליכא, אלא אמר מר בר רב אשי כגון שנטלה ע"מ לשלחה, דלאו ליכא, עשה הוא דאיכא, והרי האי תירוצא דמר בר רב אשי הוא גם אליבא דרבנן דפליגי אר"י, מדפרכינן ותו לר"י מבואר דהפירכא הראשונה היה אליבא דרבנן אר"י, מדפריכנן ותו לר"י מבואר דהפירכא הראשונה היה אליבא דחכמים, וע"ז קאי תירוצא דמר בר אשי, וכן פרש"י להדיא, וא"כ הרי מבואר להדיא בגמרא דנטלה ע"מ לשלחה דלא עבריה ללאו, ואפי"ה עשה איכא, ואי נימא דלחכמים אינו אלא עשה המנתקת את הלאו, א"כ כאן שנטלה ע"מ לשלחה ולא עבריה ללאו כמבואר בגמרא איך איכא כאן עשה בלי עבירה על הלאו, וע"כ מבואר להדיא בגמרא דגם לחכמים אף דס"ל דהוה עשה המנתקת ללאו, מ"מ הוה נמי עשה דמעיקרא, ולא פליגי על ר' יהודה אלא במה דס"ל דלא הוה אלא עשה דמעיקרא, ואינו בא לתקן הלאו, וע"ז פליגי וס"ל דגם מנתק הלאו, דשלח לאחר לקיחה נמי משמע, ומה דפרש"י שם בד"ה זה, וז"ל אלא משלח אחר לקיחה תוכ"ד ואינו לוקה ואם לא שלח לוקה וצריך לשלח אחר לקיחה משמע, כונתו דעשה המנתק הלאו צריך לקיימו ולשלח תיכף אחר לקיחה, אבל בודאי גם לפני הלקיחה איכא מצות עשה לחכמים, וכן מה שפרש"י במכות דף ט"ז ע"א ד"ה וחכ"א, קסברי שלח אחר לא תקח משמע דהו"ל ניתק לעשה ואם לקחת שלח, כונתו דגם אחר לקיחה משמע, ולאפוקי מדר"י, וכן מבואר להדיא ברש"י חולין דף קל"ט ע"א ד"ה איחייב ליה בשלוח כשמצאן עכ"ל, ומבואר דתיכף כשמצאן חייב במצות שלוח, וכן מבואר בפרש"י חולין דף קט"ו, שכתב שם דפרכת הגמרא משלוח הקן שיאסר מצד כל שתעבתי לך, הוא משום דשלוח הקן נאסרה באכילה ולכן תיאסר גם אח"כ מדין לא תאכל כל תועבה עיי"ש, ואי נימא דליכא עשה דמעיקרא, הלא לא נאסרה מעולם באכילה, דהרי יכול לטפח על הקן שיוגבהו האמהות ושניהם מותרים, בין האמהות בין הביצים והאפרוחים, וע"כ מבואר דדעת רש"י דבשלוח הקן איכא עשה דמעיקרא לדעת החכמים, אלא דס"ל דמנתק גם הלאו, וכן מבואר להדיא ברש"י בב"מ דף ק"ב ע"א בד"ה ואי דלא שלחה הא בעי שלוחה ואיכא איסור שלח תשלח והדר את הבנים תקח לך, עכ"ל.

24 אסורות מפני דרכי שלום - ותו לא בתמיהה:

25 אי דשלחה - מי שנטלן:

26 גזילה מעליא הוא - דהא קניא ליה חצרו:

27 ואי דלא שלחה - הא בעי שלוחה ואיכא איסור שלח תשלח והדר את הבנים תקח לך וכו' מאי איריא גזל:

« רש"י על בבא מציעא ק״ב ×¢×´×:כ״ג רש"י על בבא מציעא ק״ב ×¢×´×:כ״ה »