רש"י על בבא מציעא ק״ב א

1 בגובתא דקניא - ותולה אותה:

2 ארישא - שוכר מישראל הוה דתניא רישא לא יטלנה בידו ויצא:

3 ותורי דמשכיר - דכיון דלא אוגריה ליה. מסתמא דתורי דמשכיר הוו בה:

4 בחצר דמשכיר - שלא השכיר את החצר:

5 ותורי דאתו מעלמא - וסתם גללים אפקורי מפקרינהו בעלים וקניא ליה חצרו ואפילו קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן:

6 יצא לו שם מציאה בעיר - שיצא קול בעיר שבא צבי שבור בתוך שדהו או מן הנהר הציף לתוכה דגים:

7 והקולט מן האויר - שקיבל גללים לתוך כלי שנתן כלי באויר וקיבל גללים בתוכו:

8 שלו - של השוכר:

9 ושברפת ושבחצר - קס"ד בחצר שלא השכירה לו המשכיר:

10 בשולי פרה - סמוך לנקביה דליכא אויר:

11 זרק ארנקי - והפקירה לכל הקודם:

12 תרתי - בתמיהה תרתי איצטריכא לתנא למיתני ליתני חדא כיון דבשלא השכירה עסקינן מה לי רפת ומה לי חצר:

13 שברפת שבחצר - המושכרת לשוכר כל הזבל שברפת שבה לבעל הבית ואשמעינן דהמשכיר את החצר לא השכיר רפת שבה:

14 יוני שובך - שמבקשים מזונותיהן בשדה וקניהן בשובך ואין אלו יוני הרדסיאות הגדילים בבתים:

15 חייבין בשילוח - הקן אם רובצת על הביצים דקרינא בהן כי יקרא פרט למזומן דלאו מזומן נינהו:

16 קרי כאן כי יקרא פרט למזומן - וכיון דהביצים שלו הוה ליה הקן מזומן דקן הוא הביצים:

17 מיציאת רובה - קרינא בהן או ביצים ואם היה בא לתפוש קודם שתיגמר יציאתה חייב לשלח האם וליקח הבנים:

18 אמאי אסורות משום גזל - כיון דלא נפלה לחצרו:

19 אאמן - כלומר גזל דדרכי שלום אפילו אאמן נמי קאמר דדעתו של בעל השובך עליהם דבטוח הוא דחוזרים למקומן לערב:

20 ואי בעית אימא - אביצים ולא אאמן:

21 אפילו דנפלה לחצרו - חייבות בשילוח הקן ולא מזומן הוא כל זמן שאם רובצת עליהן ולא תיקשי לרבי יוסי בר' חנינא דכל היכא דאיהו וכו':

22 אסורות מפני דרכי שלום - ותו לא בתמיהה:

23 אי דשלחה - מי שנטלן:

24 גזילה מעליא הוא - דהא קניא ליה חצרו:

25 ואי דלא שלחה - הא בעי שלוחה ואיכא איסור שלח תשלח והדר את הבנים תקח לך וכו' מאי איריא גזל:

26 הכי גרסינן בקטן - הא דקתני דרכי שלום ותו לא בדלא שלחה ובקטן דלאו בר שילוח הוא דאינו חייב במצות:

27 מתני' נתעברה לשוכר - לא ירבה לו שכר חודש שהעיבור בכלל שנה: