רש"י על בבא מציעא ק׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא ק׳
1 מַתְנִי׳ הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר: מִשֶּׁלָּקַחְתִּי – יַחְלוֹקוּ.
2 הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה.
3 הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: גָּדוֹל לָקַחְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ – זָכָה בַּגָּדוֹל.
4 הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: קָטָן מָכַרְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ – אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן.
5 זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכַר.
6 זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ – יַחְלוֹקוּ.
7 גְּמָ׳ אַמַּאי יַחְלוֹקוּ? וְלִיחְזֵי בִּרְשׁוּת דְּמַאן קָיְימָא, וְלֶהֱוֵי אִידַּךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה!
8 אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּעוֹמֶדֶת בַּאֲגַם. שִׁפְחָה נָמֵי דְּקָיְימָא בְּסִימְטָא.
9 וְנוֹקְמַהּ אַחֲזָקָה דְּמָרַהּ קַמָּא, וְלִיהְוֵי אִידַּךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה!
10 הָא מַנִּי – סוֹמְכוֹס הִיא, דְּאָמַר: מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה.
11 אֵימוֹר דְּאָמַר סוֹמְכוֹס בְּשֶׁמָּא וְשֶׁמָּא, בְּבָרִי וּבָרִי מִי אָמַר?
12 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: אִין, אָמַר סוֹמְכוֹס אֲפִילּוּ בְּבָרִי וּבָרִי.
13 רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם כִּי אָמַר סוֹמְכוֹס שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא, אֲבָל בָּרִי וּבָרִי לָא אָמַר. וּתְנִי: זֶה אוֹמֵר שֶׁמָּא עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁמָּא מִשֶּׁלָּקַחְתִּי.
14 תְּנַן: זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ – יַחְלוֹקוּ.
15 בִּשְׁלָמָא לְרָבָא מִדְּסֵיפָא שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא – רֵישָׁא נָמֵי שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא. אֶלָּא לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּאָמַר: אִין, אָמַר סוֹמְכוֹס אֲפִילּוּ בָּרִי וּבָרִי, הַשְׁתָּא בָּרִי וּבָרִי אָמַר יַחְלוֹקוּ, שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא מִיבַּעְיָא?
16 אִי מִשּׁוּם הָא – לָא אִירְיָא: תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר רֵישָׁא שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא, אֲבָל בָּרִי וּבָרִי לָא. תְּנָא סֵיפָא: שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בָּרִי וּבָרִי, וַאֲפִילּוּ הָכִי יַחְלוֹקוּ.
17 תְּנַן: זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁקָּטָן מָכַר.
18 בִּשְׁלָמָא לְרָבָא דְּאָמַר: כִּי אָמַר סוֹמְכוֹס שֶׁמָּא וְשֶׁמָּא, אֲבָל בָּרִי וּבָרִי לָא אָמַר – מִשּׁוּם הָכִי יִשָּׁבַע. אֶלָּא לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמַר: אִין, אָמַר סוֹמְכוֹס אֲפִילּוּ בָּרִי וּבָרִי – אַמַּאי יִשָּׁבַע מוֹכֵר? יַחְלוֹקוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
19 מוֹדֶה סוֹמְכוֹס הֵיכָא דְּאִיכָּא שְׁבוּעָה דְאוֹרָיְיתָא, כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמַּן.
20 הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְכוּ׳. אַמַּאי יִשָּׁבַע? מַה שֶּׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טְעָנוֹ!
21 וְעוֹד: הֵילָךְ הוּא.
22 וְעוֹד: אֵין נִשְׁבָּעִין עַל הָעֲבָדִים!
23 אָמַר רַב: בְּטוֹעֲנוֹ דָּמִים, דְּמֵי עֶבֶד גָּדוֹל, דְּמֵי עֶבֶד קָטָן. דְּמֵי שָׂדֶה גְּדוֹלָה, דְּמֵי שָׂדֶה קְטַנָּה.
24 וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּטוֹעֲנוֹ כְּסוּת עֶבֶד גָּדוֹל, כְּסוּת עֶבֶד קָטָן. עוֹמְרֵי שָׂדֶה גְּדוֹלָה, עוֹמְרֵי שָׂדֶה קְטַנָּה.
25 כְּסוּת, מַה שֶּׁטְּעָנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ לֹא טְעָנוֹ. כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא בִּדְלַיְיפִי – הָכָא נָמֵי בִּדְלַיְיפִי.
26 קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא: מִידֵּי ״כְּסוּת״ קָתָנֵי? ״עֶבֶד״ קָתָנֵי!
27 אֶלָּא אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כְּגוֹן שֶׁטְּעָנוֹ עֶבֶד בִּכְסוּתוֹ וְשָׂדֶה בָּעוֹמָרֶיהָ. וְאַכַּתִּי כְּסוּת, מַה שֶּׁטְּעָנוֹ – לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ – לֹא טְעָנוֹ! אָמַר רַב פָּפָּא: בִּדְלַיְיפִי.
28 קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב שֵׁשֶׁת: זוֹקְקִין אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן?! תְּנֵינָא: זוֹקְקִין הַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן.
29 אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלִין דָּמֵי.
30 וְאַכַּתִּי: מַה שֶּׁטְּעָנוֹ – לֹא הוֹדָה לוֹ, וּמַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ – לֹא טְעָנוֹ! סָבַר לַהּ כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. דִּתְנַן: טְעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה שְׂעוֹרִים – פָּטוּר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּיב.
31 אַכַּתִּי הֵילָךְ הוּא! אָמַר רָבָא: עַבְדָּא דִּקְטַע לִידֵיהּ, וְשָׂדֶה שֶׁחָפַר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
32 וְהָא רַבִּי מֵאִיר אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״!
33 הָא לָא קַשְׁיָא, כִּדְמַחְלֵיף רַבָּה בַּר אֲבוּהּ וְתָנֵי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹמֵר לוֹ בַּעֲבָדִים ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״.
34 אֶלָּא מִמַּאי דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר מַקְּשִׁינַן קַרְקַע לְעֶבֶד: מָה עֶבֶד נִשְׁבָּעִין – אַף קַרְקַע נִשְׁבָּעִין? דִּלְמָא אַעֶבֶד הוּא דְּנִשְׁבָּעִין, אֲבָל אַקַּרְקַע לָא!
35 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה,
36 זֶה אוֹמֵר: בִּרְשׁוּתִי, וְזֶה שׁוֹתֵק – זָכָה.
37 זֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – יַחְלוֹקוּ.
38 זֶה אוֹמֵר: ״בִּרְשׁוּתִי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״בִּרְשׁוּתִי״ – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ יָלְדָה, לְפִי שֶׁכׇּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין נִשְׁבָּעִין לֹא עַל הָעֲבָדִים וְלֹא עַל הַקַּרְקָעוֹת.
39 לָאו מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר נִשְׁבָּעִין!
40 מִמַּאי? דִּלְמָא ״כְּשֵׁם״ קָאָמְרוּ לֵיהּ: כִּי הֵיכִי דְּאוֹדֵית לַן בְּקַרְקָעוֹת – אוֹדִי לַן נָמֵי בַּעֲבָדִים.
41 תִּדַּע, דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע. וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד? עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע – הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע.
42 וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: עֲנָבִים הָעוֹמְדוֹת לִיבָּצֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. דְּמָר סָבַר: כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין, וּמָר סָבַר: לָאו כִּבְצוּרוֹת דָּמְיָין.
43 אֶלָּא לְעוֹלָם כִּדְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, וּדְקַשְׁיָא לָךְ זוֹקְקִין? אִיצְטְרִיךְ: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כְּסוּת עֶבֶד כְּעֶבֶד דָּמֵי, עוֹמְרֵי שָׂדֶה כְּשָׂדֶה דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
44 זֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – יַחְלוֹקוּ. הָא מַנִּי – סוֹמְכוֹס הִיא, דְּאָמַר: מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק – חוֹלְקִין.
45 אֵימָא סֵיפָא: זֶה אוֹמֵר ״בִּרְשׁוּתִי״ וְזֶה אוֹמֵר ״בִּרְשׁוּתִי״ – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ יָלְדָה, וּלְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּאָמַר: אִין, אָמַר סוֹמְכוֹס אֲפִילּוּ בָּרִי וּבָרִי, אַמַּאי יִשָּׁבַע מוֹכֵר? ״יַחְלוֹקוּ״ מִיבַּעְיָא!
46 מוֹדֶה סוֹמְכוֹס הֵיכָא דְּאִיכָּא שְׁבוּעָה דְּאוֹרָיְיתָא, וּדְקַטְעַהּ לִידַהּ כִּדְרָבָא.
47 מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לַסְּאָה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים.
48 עָשׂוּ רְבִיעִית לַסְּאָה, זֶה אוֹמֵר: ״זֵיתַי גִּדֵּלוּ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אַרְצִי גִּדֵּלָה״ – יַחְלוֹקוּ.
49 שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, זֶה אוֹמֵר: ״זֵיתַי גִּדֵּלוּ״, וְזֶה אוֹמֵר: ״אַרְצִי גִּדֵּלָה״ – יַחְלוֹקוּ.
50 גְּמָ׳ הֵיכִי דָּמֵי? אִי דַּאֲמַר לֵיהּ קוֹץ לְאַלְתַּר – אֲפִילּוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית נָמֵי לְבַעַל הַקַּרְקַע. אִי דַּאֲמַר לֵיהּ כֹּל אֵימַת דְּבָעֵית קוֹץ – אֲפִילּוּ רְבִיעִית נָמֵי לְבַעַל זֵיתִים!
51 לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לֵיהּ סְתָמָא: פָּחוֹת מֵרְבִיעִית – לָא קָפְדִי אִינָשֵׁי, רְבִיעִית – קָפְדִי אִינָשֵׁי.
52 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: וּרְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ –
פירוש רש"י על בבא מציעא ק׳
1 מתני' המחליף פרה בחמור - להכי נקט המחליף ולא אמר המוכר פרתו וילדה דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך וכיון דמשך מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר וליכא לספוקי בעד שלא מכרתי ומשלקחתי אבל מחליף פרה בחמור לא היה צריך למשוך הפרה או החמור דאחד מהן שמשך נקנין חליפין לחבירו במשיכתו של זה בכ"מ שהן כדאמרינן בהזהב לעיל בבא מציעא דף מו. כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין לפי שכשמשך זה בעל הפרה את החמור נקנית הפרה לבעל החמור ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה:
2 וכן המוכר שפחתו - דקי"ל עבד כנעני נקנה בכסף וכשנתן מעות ניקנית לו השפחה ואפילו היא בבית בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו או לאחר שילדה והולד של בעלים זה אומר כן וזה אומר כן יחלוקו:
3 ישבע המוכר - בגמרא פריך עלה:
4 גמ' בסימטא - קרן זוית הסמוכה לרחבה מוכרין בה בהמות ועבדים:
5 אימור דאמר סומכוס שמא ושמא - בשור שנגח את הפרה ב"ק דף מו.:
6 ברי וברי - כגון מתניתין דזה אומר כן הוא וזה אומר כן הוא מי אמר:
7 תנא סיפא - שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי דתרי בשמא ושמא למה לי:
8 מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא - דלקמן מוקמינן לה בדקטעה לידה דלאו הילך הוא האי דקא מודי ליה בגויה ואית ליה נשבעין על העבדים ואית ליה טענו בחטים והודה לו בשעורין חייב:
9 מה שטענו לא הודה לו - דלא דמי לטענו ק' והודה לו נ' דהתם מקצת טענה עצמה הודה לו אבל זה מודה לו בעבד אחר וע"ז שטענו א"ל להד"מ:
10 ועוד - אפילו אית ליה כמאן דאמר טענו חטים והודה לו בשעורים חייב:
11 הילך הוא - וזה שמודה עליו מוכן הוא ליטלו ואיכא למ"ד דהילך פטור בפ"ק דף ד.:
12 דמי עבד גדול - מסרתי לך בידך שתקנהו לי ולא קנית ותובעו הדמים:
13 וזה אומר דמי עבד קטן - יש לך בידי:
14 עומרי שדה גדולה - מנין עומרים של שדה גדולה וזה אומר מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך:
15 כסות מה שטענו לא הודה לו - ועל כסות אחרת הודה לו ואינה מאותה שטענו:
16 בדיילפי - שבגד שלם היה ועדיין מחובר זה אומר כסות גדולה מכרתי לך וזה אומר כסות קטנה:
17 עבד גדול בכסותו - וזה מודה לו בעבד קטן וכסותו דמחויב שבועה משום כסות ומישתבע אעבד בגלגול:
18 זוקקין - שהמטלטלין זוקקין את הקרקע לשבועה:
19 תנינא - בקדושין דף כו. נכסים שאין להם אחריות זוקקין הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:
20 ר"מ היא - לקמן בברייתא המחליף פרה בחמור דקאמר ר"מ עבדא כמטלטלי דמי ונשבע עליו ולקמן פריך ליה אשדות דקתני במתניתין נמי נשבעין:
21 פטור - דבעינן הודאה ממין הטענה עצמה:
22 דקטע לידיה - לההוא עבד קטן דמודה ליה בגויה:
23 והא איפכא שמעינן ליה - לר"מ דאמר עבדא כמקרקעי דמי:
24 הרי שלך לפניך - דקיימא לן ב"ק דף צה.: קרקע אינה נגזלת וכל מקום שהיא ברשות בעליה עומדת ועבד כמקרקעי דמי ואינו נגזל להיות נקנה לגזלן לשלם דמים הילכך כי אזקין ברשותיה דמריה אזקין:
25 הא לא קשיא - דאיכא לשנויי כדמחליף רבי אבא בר אבוה אלא הא קשיא ממאי דקסבר רבי מאיר וכו' כדקתני במתני' וכן שתי שדות וקאמר ישבע:
26 דלמא עבדא הוא כמטלטלי דמי - ונשבעין עליו אבל אקרקע אין נשבעין:
27 לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין - מי שתובעין אותו הוא נשבע להפטר מלשלם ולא התובע נשבע ליטול דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע שבועות דף מה.:
28 לאו מכלל כו' - מדקאמרי ליה ולא על הקרקעות מכלל דשמעינן דאמר דאקרקעות נמי נשבעין:
29 שהן כקרקע - מחוברים:
30 מחייב - שבועה:
31 הרי הן כקרקע - ואין נשבעין עליהן:
32 כבצורות דמיין - אבל בקרקעות ובצריך לקרקע מודה:
33 כעבד דמיא - וחדא מילתא היא ולא תחייביה שבועה:
34 זה אומר איני יודע - אברייתא קא מהדר דהמחליף פרה בחמור:
35 דקטעה לידה - דשפחה דלאו הילך הוא וממין הטענה הוא דשפחה וולדה חד גופא הוא טעין ליה וזה הודה במקצת ור"מ אית ליה נשבעין על העבדים:
36 מתני' המוכר זיתיו לעצים - שיקוץ אותן לשריפה ושהה אותן בקרקע:
37 ועשו - זיתים רעים שאין בסאה שבהן רביעית שמן:
38 הרי אלו וכו' - טעמא מפרש בגמ':