רש"י על בבא קמא ט״ז א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא ט״ז ע״א:ג׳ רש"י על בבא קמא ט״ז ע״א:ו׳ »

4 אֶלָּא לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא; וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: חֲמִשָּׁה תַּמִּים הֵן, וְאִם הוּעֲדוּ – חֲמִשְׁתָּן מוּעָדִין.

פירוש רש"י על בבא קמא ט״ז א:ד׳

4 חמשה תמין הן - נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה:

5 ואם הועדו חמשתן מועדין - והיינו דקתני חמשה מועדין והא דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו אמניינא קאי אלא הכי קאמר ושן ורגל מועדין מתחילתן והא דקתני ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק הכי קאמר והיכן העדאתן דשן ורגל ברשות הניזק: ה"ג מתקיף לה רבינא הא קתני לקמן שור המזיק ברשות הניזק כיצד. ולא גרס חדא דחמשה תנן:

« רש"י על בבא קמא ט״ז ע״א:ג׳ רש"י על בבא קמא ט״ז ע״א:ו׳ »