רש"י על בבא קמא קט״ו ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא קט״ו ×¢×´×‘:ח׳ רש"י על בבא קמא קט״ו ×¢×´×‘:י׳ »

1 בבא קמא פתח ↗

וְכִי תֵּימָא חַזְיָא לְזִילּוּף, וְהָתַנְיָא: מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט; וְלֹא יְרַבֵּץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת; וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶם אֶת בְּהֶמְתּוֹ, וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ!

2 יש סדר למשנה על משנה תרומות פתח ↗

תי"ט ד"ה ובקרקעות וכו' וכתב הר"ב ומים מגולין אסור להשקותן לבהמתו כו' פי' הר"ן בראוים לאכילה לפי שהאוכל ממנו נזוק ע"כ. בברייתא דע"ז ל' מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירביץ בהן את הבית ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו וכו' אמר מר לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו כי תניא ההיא לשונרא דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא. רש"י א"ה דחברי נמי ומשני דחברי' כחיש ופריך דידיה נמי כחיש ומשני הדר בריא ופריך דחברי' נמי הדר בריא ומשני זימנין דבעי לזבוני ומפסיד ליה מיניה. ע"כ הסוגיא והנה הר"ב שכתב והעתיק כל דברי הברייתא בזה"ל ומים מגולים וכו' אסור להשקותן לבהמתו ולרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו ולגבל בהן את הטיט ולהשתמש בהן בשום תשמיש. יפלא עליו שלא כתב נמי ולא לבהמת חבירו. ולמה נקט רק אסור להשקותן לבהמתו. מיהו לפי משמעות הסוגיא דטעמא משום בל תשחית ולכך תליא בהדר בריא דשרי אתי שפיר שהשתא במה דהשמיע הר"ב דאסור להשקותו לבהמתו משום בל תשחית מכ"ש בבהמת חבירו דאסורה. שהרי אף בברייתא כבר דקדקו תו' השתא בהמתו אמרת לא בבהמת חבירו מיבעיא ותירצו דזו ואין צריך לומר זו קתני ודרך התנא לשנותם יחד ע"כ. ברם כל זה לפי פשט' דמשמעות דטעמא דלא ישקה משום בל תשחית. אכן לטעם הר"ן שהעתיק התי"ט בקצור. וז"ל הר"ן בע"זן מעמידין דף ש"מ בדפוס זולצבאך לא ישקה מהן בהמתו בראוי לאכילה לפי שהאוכל ממנו ניזוק ולא בהמת חבירו אפילו בשאינה ראוי לאכילה משום דמכחיש לה הכי מפרש בגמרא ע"כ הרי דנפקותא רבה איכא דבהמת חבירו אפילו טמאה וכל שאינה ראוי לאכילה אסור להשקות מים מגולין משא"כ בשלו שאינו אסור אלא בטהורה שראוי לאכילה לפי שהאוכל ממנו ניזוק. והשתא טעמא דיהיב מד"ז התי"ט בפי' הר"ב מטעמא שכתב הר"ן לאו לשבח הוא דלטעמיה דהר"ן קשה על הר"ב שהשמיט סיפא דרישא שהעתיק לא בהמתו ולא בהמת חבירו. ואבא היום אל העיון דבטעמא דהר"ן יקשה בסוגיא דע"ז דלמה מוקמי בשונרא. בשלמא לטעמא דבל תשחית שפיר מוקמי דוקא בשונרא דאין בו משום בל תשחית כמ"ש רש"י דשונרא אכיל לי' לחיויא. אבל לטעם הר"ן הוי מצי לאוקמי בכל בהמות שאינן נאכלים. והנה מצאתי ראיתי דעיקר טעמיה שכתב הר"ן שהאוכל ממנו ניזוק הוא מפורש ג"כ בקדמון ממנו והוא לשון רש"י בב"ק קט"ו שכתב בזה"ל ולא ישקה ממנו לבהמתו משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחרי כן ע"כ:

9 לא ישפכם - שלא יעבור עליהם אדם יחף ויכנס ארס של נחש ברגלו ע"י מכת צרור וימות:

10 ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה בהן לבהמתו - משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחרי כן:

2 שערי תורת בבל על חולין פתח ↗

שם משנב ששתת מים הרעים כשרה.—עי' רש"י, ומדלא שנינו כאן "ואסורה מפני סכנת נפשות", כמו בסיפא, משמע דבהמה ששתתה מים, שיש בהם ארס נחש, אין בשרה מזיק לאדם האוכלה. וקשה מב"ק קטו ב, דתני התם "מים שנתגלו לא ישקה מהם לבהמתו", ופירש רש"י שם: "משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אח"כ". והנה מצאנו בב"ח יו"ד סי' ק"ט שנדחק בזה לומר, דסכנת נפשות שכתב רש"י לאו דוקא, אלא שהאוכל ממנה ניזוק במקצת בגופו אע"פ שבסוף הוא חוזר לבריאותו. ובט"ז שם תירץ, דבב"ק חיישינן שמא ישחטנה תיכף אחר שתייתה, קודם שיתגלו בה סימני ארס, לכן יש סכנה לאוכל מבשרה; אבל כאן מיירי בששהתה הבהמה זמן מרובה, ואין סימני ארס ניכרים בה, ואח"כ כששחטה ודאי אין חשש לאוכל מבשרה, דהרי נתברר דמים אלו אין בהם ארס של נחש. אבל גם זה דוחק, דהא "כשרה" סתם שנינו, בין ששחטה מיד בין ששחטה לאחר זמן מרובה. ועוד דמים הרעים ששנינו לאו דוקא שנתגלו בלבד, אלא אפי' ידוע ששתה מהם נחש. וראיה לזה מדתני סיפא "שהכישה נחש וכו' ואסורה מפני סכנת נפשות", ולא תני רבותא דאפי' שתתה מים, ששתה מהם נחש, אסורה מפני סכנת נפשות, ש"מ דבאופן זה היא מותרת.

« רש"י על בבא קמא קט״ו ×¢×´×‘:ח׳ רש"י על בבא קמא קט״ו ×¢×´×‘:י׳ »