רשב"ם על פסחים ק״ה ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על פסחים ק״ה ע״ב:ב׳ רשב"ם על פסחים ק״ה ע״ב:ד׳ »

1 פסחים פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא חַכִּימָאָה אֲנָא, וְלָא חוֹזָאָה אֲנָא, וְלָא יְחִידָאָה אֲנָא, אֶלָּא גַּמְרָנָא וְסַדְרָנָא אֲנָא, וְכֵן מוֹרִין בְּבֵי מִדְרְשָׁא כְּווֹתִי. שָׁאנֵי לַן בֵּין עַיּוֹלֵי יוֹמָא לְאַפּוֹקֵי יוֹמָא: עַיּוֹלֵי יוֹמָא — כׇּל כַּמָּה דְּמַקְדְּמִינַן לֵיהּ עֲדִיף, וּמְחַבְּבִינַן לֵיהּ. אַפּוֹקֵי יוֹמָא — מְאַחֲרִינַן לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶיהֱוֵי עֲלַן כְּטוּנָא.

2 פסחים פתח ↗

3 פסחים פתח ↗

4 פסחים פתח ↗

5 פסחים פתח ↗

6 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פתח ↗

כשחולץ אדם תפילין להצניען לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה מפני שבשעה שהוא רוצה ללובשן יפגע בשל ראש תחילה ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד. ואסור לאדם להניח מצוה ולעבור ממנה למצוה אחרת אלא מצוה שתבוא לידו של אדם בתחילה בה הוא מתעסק. לפיכך צריך להניח של יד למעלה כדי שיפגע בה תחילה וילבש על הסדר. במס' יומא ל"ג ע"א מימרא דריש לקיש וברש"י בד"ה אין מעבירין על המצות הפוגע במצות לא יעבור ממנה ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצות ולא תמתין לה שתחמץ ותיישן עכ"ל: ועיין בס' ארעא דרבנן מה שכתב בזה אם הוי אין מעבירין וכו' דאורייתא או דרבנן ולדעתו שם חביבה מצוה בשעתה ואין מעבירין וכו' חדא הוי עיי"ש. והקשה ממס' שבת כ"ג ע"ב דאמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף וכו' נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכו' בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום קידוש היום עדיף דתדיר או דלמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא בתר דאבעי פשטא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא עיי"ש. והקשה דתיפוק ליה דנר חנוכה קודם משום דהוי ברישא ועיי"ש שהחליט במצוה מהמובחר לא אמרינן חביבה מצוה בשעתה ואין מעבירין ועי' כיו"ב בשו"ת חכם צבי סי' ק"ו ובמל"מ הל' מגילה פ"א הי"א ובמג"א בסי' כ"ה ס"ק ב' ובסי' תכ"ו ס"ק י"ג ולדעתם במובחר אח"ז או מצוה אחרת גדולה לא אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן והביאו ראיה ממס' יבמות במצוה בגדול וכו' וכיו"ב עיי"ש: והנה יש לעיין דהרי האי דאמרינן חביבה מצוה בשעתה ילפינן במסכת פסחים דף ס"ח מהקטר אברים ופדרים שמקריבים בשבת ולא משהינן עד לילה ודוחין שבת משום זה עיי"ש. והנה מדחינן איסור מלאכה בשבת משום חביבה מצוה בשעתה למה לא נבטל עשיית המובחר לאחר זה ולעשותה בפחות בשעתה גם בתמידין ומוספין במסכת מנחות מ"ט ע"א אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפא שכן תדיר או דלמא מוספין עדיפי דהו"ל מקודש וכו' וקידוש היום וכו' דהוי מצות שונות מ"מ יקשה דאם מצוה בשעתה דוחה שבת החמור מכ"ש מצוה אחרת המובחרת מזה שעושה בשעתה: והנה לומר דשאני שבת דנדחה בלא"ה. ושאני עשה מל"ת דעשה דוחה לל"ת. והנה האי דעשה דוחה לל"ת אינה משום חומר העשה כדאיתא בפ"ק דמסכת יבמות בסוגיא דעליה דל"ת חמור מעשה עיי"ש. וזה דשבת בלא"ה נדחה עיין במסכת מנחות דף ע"ב דר' אלעזר ב"ר שמעון ס"ל דוקא שבת דניתן לדחות בלא"ה דוחה ג"כ לענין זה עיי"ש. וכנראה דזה אם שבת הותרה או הודחה בזה ותליא במחלוקת דהותרה והודחה בשאר דברים בטומאה וחולה כמ"ש בב"י באו"ח בסי' שכ"ח לדמותם עיי"ש. וא"כ יקשה לכאורה כמ"ש על דבריהם ז"ל: ולענ"ד בזה ומקדם נדבר בענין חביבה מצוה בשעתה. וזריזין מקדימין למצוה אם המה אחת ואם שניהם מדאורייתא. ולכאורה יש לעיין אם אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן גם במצוה דרבנן. והנה מצינו בכמה מצות דרבנן דלא חשו ע"ז בק"ש בפ"ק דברכות וברשב"א שם דלרבנן לכתחילה עד חצות ולרשב"ג עד עמוד השחר עיי"ש דף ט' ולא אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן. והנה זה יקשה למאן דס"ל ק"ש דאורייתא וי"ל. וע"ע שם דף ד' חכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קמעה ואשתה קמעה ואישן קמעה ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וכו' אבל אדם בא וכו' אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכו' עיי"ש. דיקשה בלא הסייג יהיה מחויב לקרות מיד משום זריזין וכו'. ויש לומר דנפק"מ דמשום הסייג לא יוכל לקרות לאח"ז אבל עיין בתלמיד דרבינו יונה ובתוספות במסכת פסחים דף ק"כ מחלוקת בזה. ואם נאמר בדרבנן לא שייך זריזין מקדימין וכו'. יש לפרש דיקשה בלא"ה לשון המיותר אבל אדם בא וכו' ושונה וכו' ויש לומר עם מ"ש בתר"י דאפילו מאן דס"ל ק"ש דרבנן מ"מ לדברת בם בד"ת ס"ל ובאם למד ק"ש דרבנן אבל בלא למד הוי דאורייתא ועיין בשאגת אריה סי' א' וא"כ מדויק אדם בא וכו' ושונה וכו' וא"כ אחרי שלמד הוי ק"ש דרבנן ולא שייך זריזין וכו' וצ"ל משום סייג. והנה בק"ש של יום י"ל כמ"ש במג"א דמובחר אח"ז עדיף וקריאת הותיקן מהמובחר אבל ממחלוקת דרבנן ורשב"ג יקשה לכאורה. וראיתי בפנ"י דף ד' שכתב דמהתורה עיקר הק"ש בשעת השכיבה עיי"ש וא"כ לפי דבריו לא יקשה: אמנם יקשה עוד במנחה גדולה נאמר דיתפלל בכל פעם בעת הזאת משום זריזין וכו' ומצינו להיפוך. וראיתי בפנ"י במסכת שבת דף ט' שעמד ע"ז ותירץ דעיקר הזמן במנחה קטנה ועי' במג"א בסי' רל"ג ס"ק ב' ובטו"ז ס"ק א' ומחלוקת בין הראשונים ז"ל בזה. ועיין בהגהות מיימוני בהל' תפילה פ"ג אות ג'. וכנראה דעתם ז"ל בהמג"א בסי' כ"ה הנ"ל אם לא נחלק דשם הוי עיקר זמנו אז ודוחק לומר כן: והנה במסכת פסחים דף ד' בבדיקת חמץ דהוי מדרבנן ואמרינן שם זריזין וכו' ועיין בר"ן ריש פסחים שכתב דבדיקה כמו ביטול מדאורייתא ושניהם כאחת מדרבנן עיי"ש. ולכאורה נראה דמשום זריזין וכו' מדאורייתא י"ל גם במצוה דרבנן חייבו כן. אבל אם זריזין בדאורייתא מדרבנן י"ל במצוה דרבנן לא חייבו בזה כמו שמצינו בכמה דוכתי. ועיין ברשב"א במסכת שבת כ"א ע"ב במצותה משתשקע שכתב דמצותה כל הלילה רק משום זריזין וכו' משתחשך הרי נראה אף בדרבנן אמרינן זריזין וכו': והנה מצינו חביבה מצוה בשעתה גם בדרבנן במסכת פסחים דף ק"ה ע"ב וחיובה חביבה מצוה וכו' מפורש במסכת פסחים ס"ח ע"ב דהוי דאורייתא דאיתא א"ר שמעון בן יוחאי וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשרים כל הלילה ואין ממתינין להם עד שתחשך. וברש"י שם כשירין כל הלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול להקטירן כל הלילה. ואע"פ כן אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה עכ"ל. ועיין ברמב"ם בפ"ד מהל' מעשה קרבנות ה"ג. ועיין במסכת מנחות דף ע"ב וא"כ נראה מפורש דהוי מדאורייתא. ועיין במסכת מו"ק דף ט' ע"א שיורי בנין ביהמ"ק לא משיירין עיי"ש. וכמו כן במסכת פסחים דף ד' ע"א זריזין מקדימין למצוה וכו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבוקר עיי"ש. וברש"י בד"ה נבדק בצפרא דאיתא הקדמה לזריזין דאשכחן גבי מילה ובזריזותה דאברהם שנאמר וכו' ולא המתין עד הנץ החמה וכו' עכ"ל: והנה הלשון אלא שזריזין וכו' משמע דדרך הותיקין וזריזין כן כמו במסכת ברכות ותיקין היו קורין וכו' וכן נראה מלשון רש"י שכתב ובזריזותא דאברהם וכו' דמשמע דלא הוי חיוב כ"כ רק אברהם היה זריז ונשכר וכן נלמד ממנו עצה לזריזים בלבד ויש לפרש ג"כ בלשון רש"י ובזריזותה דאברהם שהיה קודם הנץ אבל אנו מצותה לאחר הנץ כדאיתא במסכת מגילה. אמנם הלשון שיהוי מצוה לא משהינן דאמרינן בכמה דוכתי נראה דהוי מחיובא רק הספק אם הוי מדאורייתא לזריזין או מדרבנן וחיוב. ואף שנראה דחיוב מצוה בשעתה דאורייתא דלפום רהיטא נראה אחת היא עם זריזין וכו' אבל כאשר נראה שני דברים המה. ולכן לא הביאו בגמרא מהקטר חלבים וכו' אלא מוישכם אברהם וכו' אף דמשם לא נדע דבבוקר זריזותא והוי ס"ד קודם הרי במילה נדע דאי אפשר בלילה וממילא מצד חביבה וכו' בהתחלת זמן חיובה: ולכאורה היה נראה דזריזין וכו' ג"כ מדאורייתא מלשון הרמב"ם בפ"א מהל' מילה ה"ח כל היום כשר למילה ואעפ"כ מצוה להקדים בתחילת היום דזריזין מקדימין למצות עכ"ל. ומלשונו אין הכרע אם הוי חיוב או דרק זריזין בלבד. ועיין במסכת יבמות דף ל"ט גבי מצוה בגדול ליבם דאיתא שם שיהוי מצוה לא משהינן ושם דף מ"ז ע"ב גבי גר מלין אותו מיד מ"ט שיהוי מצוה לא משהינן נראה דהוי חיוב לזרוזי נפשיה בזה: והנה אם הוי דאורייתא או לא. יש לומר דלכאורה יש לדקדק בלשון הברייתא במסכת פסחים הנ"ל כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה ועיין מגילה דף כ' דלשון כל היום כשר. יש להבין דהרי כשר כל ימי חייו רק דחיובו למול באותו היום ואם עבר ביטל מ"ע דכרת ליומו. ואם למעוטי לילה קאתי הו"ל מצותו ביום וכשר לעולם אלא דזריזין וכו'. ובמסכת מגילה הנ"ל דאיתא ג"כ כל הלילה כשר וכו' היינו משום אחר החצות דאיכא סייג. ועיין בתלמידי רבינו יונה ריש מסכת ברכות ומחלוקת הרמב"ם ותוספות פסחים ק"כ ובספר שאגת אריה הל' ק"ש בזה אבל במילה כאן לכאורה בלתי מדויק: ויש לומר. דהנה יש להבין בהאי דפשיטא דכל היום וכו' אלא שזריזין וכו' דרק משום זריזות יהיה בבוקר הרי היה נראה דבלא זריזות תחול מצות מילה מיד בהתחלת היום דתיכף בזמן הראוי יחול עליו המצוה. דהנה הזמן שקבעה התורה במילה היום השמיני וקודם לזה לא ימול ואם ביטל יומו עבר בעשה דכרת אף דכל ימיו החיוב הזה עליו ואפשר לתקנו עוד. ולפ"ז נאמר דממצות מילה שימול א"ע ושלא יהיה ערל מיום השמיני והלאה והמ"ע למול כל ימיו ואפשר לקיימו עוד אבל שלא יהיה ערל כבר ביטל ביומו שעבר ולא מל א"ע וא"כ כמו דאמרינן מיום שמיני ולהלאה כן נאמר על תחילת יום השמיני מיד אף דהמ"ע עליו כל ימיו אין לבטל המ"ע במקצת היום להיות ערל לזמן מעט מעט הראוי למול בהתחלת הזמן דמאותו זמן שהוא מחויב ויכול למול חל המ"ע וביטלו בעבר קצת מתחילת זמן חיובו. ומנ"ל לחלק בין התחלת היום ליום שלאחריה. ולמה נאמר כל היום כשר וכו' ומידי ספיקא לא נפקא: ויש להבין ג"כ בהאי דכל היום כשר וכו' לאידך גיסא מנ"ל דכל היום כשר אפילו בתחילתו וממצות הזריזות אז. ולכאורה ממקרא מפורש ביום השמיני ימול וכו' ומדסתמא התורה על כרחך מתחילת היום. אמנם עיין במסכת שבת דף קל"ב ע"א למידין מביום וכו' אפילו בשבת ומקשינן האי למעוטי שביעי ומשני מבן שמונת ימים נפקא. ועיין בתוספות שם בד"ה ההיא ובתוס' במס' מגילה דף כ' ע"א בד"ה דכתיב שהקשו על מאי דנקטי מקרא דביום השמיני עיי"ש. ועוד שם בגמרא רב אחא בר יעקב אומר אמר קרא שמיני שמיני אפי' בשבת האי שמיני למעוטי שביעי שביעי מבן שמונת ימים נפקא. ואכתי מבעיא ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד הו"א בשביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא אלא מחורתא כר' יוחנן עיי"ש: והנה נאמר שלא יהיה ס"ד לומר דדוקא בשמיני דאז מתחיל הזמן שיכול למול וצריך קרא ע"ז שצריך למול אז. והנה לכאורה מבן שמונת ימים הוי ס"ד דאין רשאי עד שיעבור כל השמונה ימים ולמידין מביום דרשאי אלא צריך שמונה שלימות. ואכתי לא נדע דהוי החיוב ביום השמיני דוקא וזה יקשה לר"י ג"כ עיי"ש: ולכאורה י"ל דזה נדע ממקצת היום ככולו דאמרינן בכמה דוכתי אבל יש לעיין לפמ"ש בכמה דוכתי חילוק בין תחילת החשבון לסוף הזמן וגם בין זה לחלק בין נדה וזבה עיין בתוספות סוף מסכת נדה ובמסכת פסחים דף פ"ד עיי"ש. ובמקו"א חשבתי לחלק בין מצות עשה ול"ת בזה עמ"ש הריב"ש עיי"ש. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא במקצת היום ככולו אם בתחילת ימים או בסופו ועיין בתוס' הנ"ל שכתבו סברות למה נאמר בזה בתחילתו וזה בסופו עיי"ש: וי"ל דהנה בספיקות הסותרות כאלו שמא דעת התורה דמיד בתחילתו יחול או להיפוך דוקא בן שמונת ימים דכולו, לא שייך דניזל משום ספק בכונת התורה לחומרא. דאם נאמר לבסוף שמא בתחילתו ונבטל מ"ע בכרת ואם מתחילתו שמא זמנו לאחר זה. ועמ"ש הפמ"ג יו"ד בסי' ט"ו בח' ימים עיי"ש. ומסתברא דהו"א בן שמונת ימים דוקא כיון דסתימת הלשון ואין להכריע נגד זה משום מקצת היום ככולו. וא"כ צריכין אנו קראי חד לשביעי דלא וחד דרשאי בשמיני ולא נדע עוד דדוקא בשמיני וכמ"ש לעיל. ועי' ברא"ש בפרק רבי אליעזר ובשו"ע סי' רס"ב ובב"י שם ומ"ש בשם הרשב"א בסי' רס"ד במל בתוך ח' עיי"ש: והנה למ"ש כיון שהספיקות שוות לחומרא נוטה ביותר לומר מאוחר וגם כללא מוטב לעבור בשב ואל תעשה וכו' כדאיתא במס' זבחים. אמנם אם נאמר דמצות זריזין ושיהוי מצוה וכו' הוי מהתורה וא"כ נאמר דמוטב לומר ביותר שימול בהתחלת הזמן ביום השמיני דכיון דאין הספיקות שוות דאם הוי מצותה בשמיני ועשה אח"ז ביטל מ"ע בכרת וגם מצות זריזין וא"כ מדסתמא התורה ניזל בתר הנוטה יותר. והנה י"ל דכה"ג דמאחר משום הספק לא שייך שיהוי וכו' אבל מצות זריזות ביטל בכל גונא. וא"כ לפ"ז מהאי דנאמר זריזין וכו' ושיהוי מצוה וכו' לא משהינן מזה נדע דיום השמיני כשר וממילא קרא אחרינא למ"ד במסכת שבת דף קל"ב קאתי. ולפ"ז מדויק שפיר הלשון כל היום כשר משום דיש סברה לומר שאינו כן וכמ"ש וע"י מצות הזריזות וכמ"ש נדע כן מביום וכו'. וא"כ מיושב קושיות התוספות במסכת שבת ומגילה למה נקטו האי קרא דביום ובמסכת שבת נילף מבן שמונת ימים דלמ"ש צריכין האי קרא כאן וממילא נפשט למ"ש דזריזין מקדימין למצוה הוי דאורייתא. גם י"ל כיון שנוטה יותר. ועי' במשנה למלך בהל' מגילה פ"א הי"א בספק י"ד וט"ו יקרא בי"ד משום דאם הוי זמנו בי"ד קיים זריזין מקדימין עיי"ש. והנה מצאתי און לי במ"ש לעיל: והנה אפילו אם נאמר דזריזין מקדימין וכו' לא הוי מדאורייתא מ"מ חביבה מצוה בשעתה על כרחך מדאורייתא כדאיתא במסכת פסחים הנ"ל. ונראה דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין וכו' לאו אחת הנה. דהנה חביבה מצוה וכו' כמו באברים ופדרים שכבר התחיל במעשה הקרבת הקרבן ועיקר כפרתו בשבת על כרחך ולכן אין להפסיק באמצע המצוה וכן נראה הלשון חביבה דהמצוה בשעתה דיקשה כיון דלילה ג"כ זמנו הרי גם בלילה הוי בשעתיה. אבל בשעתיה קאי על זמן התחלת עשיתו דכיון שהתחיל כבר יש לגמור אותה וכמ"ש ז"ל מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה משא"כ ענין הזריזין וכו' דהוי להתחיל המצוה ממקרא ועיין ברש"י במסכת יומא דף ל"ג גבי אין מעבירין על המצות עיי"ש. שבא להעיר ע"ז ולכן במילה וכיו"ב מצינו הלשון זריזין וכו' ושיהוי מצוה ולא חביבה מצוה וכו'. ולכן צריכין קרא אחר על זה: והנה האי חביבה וכו' מצינו עוד במסכת פסחים דף ק"ה גבי כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם. ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליה קידוש היום מפני שקידוש היום קודם לכבוד היום וכו'. לישבקיה עד למחר וליעבד תרתי ביה א"ל חביבה מצוה בשעתיה עיי"ש. גם שם י"ל כמ"ש דכיון שהתחיל קדושת שבת לתפילה ולמלאכה וכיו"ב וא"כ כל הנעשה לקידוש היום השבת כאחת חשבינן והוי כמו באמצע המצוה כשמפסיק בקידוש היום השייך עתה ושייך שפיר ג"כ חביבה מצוה בשעתה: ועוד שם ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתיה והא תניא הנכנס וכו' ואח"כ אומר הבדלה על הכוס וכו' ולא אמרינן חביבה וכו' עיי"ש. ולכאורה מצות הבדלה הוי התחלת המצוה ושייך זריזין וכו' ולא חביבה וכו' כמ"ש: וי"ל דכמו דאמרינן דאם מפסיק באמצע המצוה מבטל חביבה מצוה בשעתיה ומקרי בשעתיה משום שהתחיל בעשייתה כמו כן אם עיקר הזמן המצוה אז ומשהה עד שיעבור זמן הזה מקרי ג"כ שביטל החביבה מצוה בשעתיה. וא"כ י"ל בס"ד שם קודם דאמרינן שאני בין אפוקי יומא לעיולי יומא הוי ס"ד דעיקר זמן הבדלה מיד בהתחלת הלילה להבדיל החושך לאור וקודש לחול. ומשא"כ בשאר מצות דאין המצוה חל על הזמן כמו הבדלה דעיקר מצותה על הזמן בלבד. ועיין ברשב"ם שם בד"ה עיולי יומא וז"ל מחבבין ליה ועבדינן קידושא מאורתא כי היכא דלנקטי עילוון הייא דחביבה מצוה בשעתיה וזריזין מקדימין למצוה עכ"ל נקיט תרוייהו ונראה ג"כ מדבריו דשני דברים המה: גם י"ל דס"ל להגמרא דעל כרחך אף דאומר הבדלה על הכוס לאחר בהמ"ז משום דאי אפשר מ"מ בס"ד בתפילה מבדיל מקודם משום זריזין וכו' וממילא שייך חביבה וכו' על הכוס דהוי כמ"ש באמצע אח"ז. ומדויק לשון הרשב"ם דדוקא בעיולי עבדינן כן ולא באפוקי ונקיט תרוייהו נגד אפוקי דס"ד לומר כן דמצד זריזין מקדימין למצוה מבדיל בתפילה וממילא שייך חביבה מצוה בשעתיה על הכוס ואמר דרק בעיולי ולא באפוקי עבדינן כן ואתי שפיר ומובן היטב: ועי' עוד בילקוט בשם תו"כ המצוין במג"א בסי' כ"ה הנ"ל וז"ל ואם לא תשיג ידו וכו' כמה חביבה וכו' שמיד מביא עשירית האפה ואין ממתינין לו עד שיתעשר ויביא כשבה או שעירה וכו' ר' אלעזר אומר חביבה וכו' שמיד נערכים וכו' ונותן סלע וכו' ויביא סלעים. ר' שמעון אומר חביבה וכו' הקטר וכו' עיי"ש. ועיין בספר קרבן אהרן דף נ"ח ע"ב בת"כ שמביא טעם במחלוקתם ולמה פליג ר"ש על כולם עיי"ש ויש ליישב גם בזה. וגם י"ל בחוטא ומתחרט להביא קרבן הוי הקרבן באמצע תשובתו וכפרתו וכמו כן בערכין שהוא ע"י דבריו שהתחיל בנדבה ובהתחיל במצוה ועליו לגמרו ושייך לשון חביבה מצוה וכו' כמ"ש: והנה כמ"ש חביבה וכו' לכו"ע דאורייתא ואמרינן כן במצוה דרבנן ג"כ כדמוכח מסוגיא הנ"ל. ולפי דרכינו זה יש ליישב הסוגיא במסכת שבת דף כ"ג ע"ב הנ"ל אמר רבא פשיטא וכו' עיי"ש. והנה יקשה לכאורה ממאי דאיתא במסכת מנחות מ"ט ע"א ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם וכו'. אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפא שכן תדיר או דילמא מוספין עדיפי דהוי להו מקודש וכו' אלמא כי הדדי נינהו. ועיין ברמב"ם בפ"ח מהל' תמידין ומוספין הל' כ' שפסק דאיזה שירצה יעשה עיי"ש. וכיו"ב לענין הקדמה בתדיר ומקודש במסכת זבחים. איבעיא דלא אפשטא עיי"ש: ולכאורה האי דנאמר פרסומי ניסא עדיף יהיה בתורת מוקדש וא"כ למה מחליטים כאן דנר חנוכה עדיפא ולא אמרינן כמו בתמידין ומוספין. והיה נראה לומר דפרסומי ניסא מעלתו גדולה דאע"ג דנר חנוכה מדרבנן מ"מ בקיימה קיים מצוה דאורייתא בפירסום ניסא דהוי מצוה דאורייתא כמ"ש במ"א דפרסום ניסא הוי מדאורייתא מצות רשות ומדרבנן בחנוכה וי"ב בחיובא ועדיף מקידוש היום ע"י הכוס דהוי רק מדרבנן. אמנם עי' ברשב"א ובר"ן ורא"ש שכתבו דמיירי בקידוש על ריפתא דאל"כ קידוש היום דאורייתא ועיין בתוספות במסכת נזיר דף ד' ע"א בד"ה מאי עיי"ש מה שהקשה על רש"י שם דס"ל כן. ואולי יש לפרש כאן דעיקרו מדאורייתא ובלא קידוש בתפילה דהוי מדאורייתא. ולפ"ז נראה דלא נחתי כמ"ש דנאמר דיש בפרסומי ניסא ערך דאורייתא ג"כ וכמ"ש: וביותר יש להבין דברי התוס' בד"ה הדר שיש להפטיר מה"ט דפרסומי ניסא עדיף הפטרה בנירות דזכרי' בר"ח של חנוכה ומה שמקדימים לקריאת ר"ח הוא דאע"ג דפרסומי ניסא עדיף זה כשאי אפשר לקיים שניהם. אבל כשאפשר לקיים שניהם תדיר קודם עיי"ש. מבלעדי זאת דסברה זאת יקשה להבין ועי' ברא"ש שם גם יקשה מהאי דתדיר ומקודש דאמרינן דהוי איבעיא דלא אפשטא וקיי"ל דאיזה שירצה יקיים וכמ"ש ז"ל. וביותר אם נאמר כמ"ש דפרסומי ניסא עדיף ממעלת מקודש. וגם כמ"ש לעיל בשם הארעא דרבנן להקשות דתיפו"ל נר חנוכה קודם דהוי ברישא עיי"ש: אמנם לפי דברינו הנ"ל יש ליישב כ"ז. דלפ"ז לא הצריכה הגמ' לומר בפירוש דפרסומי ניסא עדיף במעלתו מקידוש היום דעיקרו מדאורייתא. רק כיון דכל היום בהלל והודאה בתפילה ובהמ"ז והוי כל היום מיוחד לפרסומי ניסא וקדושת היום לפרסם הנס. וא"כ הוי הדלקת הנר באמצע המצוה ושייך חביבה וכו' ואם יקרה דשבת קדים לחנוכה כגון ביום הראשון של חנוכה בשבת אז באמת לא שייך חביבה מצוה בשעתה רק זריזין מקדימין למצוה ואין מעבירין וכו' משום דחנוכה קדים. ונקטו פרסומי וכו' משום חביבה וכו' בכל הימים שקדמו חנוכה לשבת שאז שייך אפי' פרסומי או שנאמר שהוא לא פשיט רק פרסומי ניסא עדיף וכמ"ש מצד חביבה וכו' בלבד. רק לדידן דקיי"ל זריזין וכו' גם במצוה דרבנן כדמוכח בכמה דוכתי ולכן אפי' בקדמה שבת אמרינן כיון דחנוכה קדים. וא"כ לפי דברינו מיושבים כל הקושיות הנ"ל דבאמת נאמר כמ"ש בתוס' דתדיר קודם ולא הוי מוקדש מקידוש היום ורק משום חביבה וכו'. וא"כ בשניהם ביחד תדיר קודם והקושיא הנאמר חביבה מצוה בשעתה שהקשו בארעא דרבנן ובשו"ת חכם צבי הרי לפמ"ש זה באמת תירוצו של הגמ' ואתי שפיר: ומיושב ג"כ מה שהקשתי על המג"א וסייעתו דאם חביבה וכו' דוחה איסורו של שבת מכ"ש למצוה מהמובחר אבל לפמ"ש חביבה וכו' חמיר עכ"פ משיהוי מצוה והם ז"ל בשיהוי מצוה כתבו כן וכן הסוגיא במס' יבמות ולא בחביבה מצוה בשעתה: ועי' בטו"ז בהל' חנוכה בענין נר חנוכה והבדלה איזה תקדם שכתב דכבר נכנס שבת ועיולי הוי חדא עיי"ש. ולמ"ש יש לפרש שכבר נכנס שבת ושייך חביבה מצוה בשעתה וכמ"ש לעיל:

7 פסחים פתח ↗

1 לא חכימא אנא - לא אמינא לה מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה:

2 ולא חוזאה אנא - מגיד:

3 ולא אמינא לה משמיה דגברא יחידאה:

4 אלא גמרנא אנא - כך שמעתי בישיבה:

5 וסדרנא אנא - מסדר שמועותי לפני רבותי כך מפרש רבינו שלמה ובתלמידי רבינו יצחק כתב ה"ג לא חכימא ולא גמרנא אנא אלא מסדרנא אנא ונ"ל פי' הדבר כן לא חכימא אנא לומר מה שאמרתי מעצמי מקדש והולך כל היום כולו וגם לתרץ חביבה מצוה בשעתה ולא גמרנא אנא לא למדתי דבר זה מרבותי בסדר קידוש אלא סדרנא אנא כל סדרי ברכות קידוש והבדלה נתתי לב בהן לברר את כולן לא נתישבתי עד שעמדתי על עיקרן ועל סדרן להורות לעולם כן:

6 עיולי יומא - מחבבינן ליה ועבדין קידושא מאורתא כי היכי דלינקטי עילוון הייא דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצוה:

7 אפוקי יומא - כגון הבדלה מאחרינן ליה היכא דאשכחן שום עלילה לאחוריה כגון היכא דאין לו אלא כוס אחד דמאחרינן ליה עד לאתר המזון:

6 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות מילה פתח ↗

וכל היום כשר למילה ואעפ"כ מצוה להקדים בתחילת היום שזריזין מקדימין למצות. עי' מ"ש בזה בפ"ב ה"ה מהל' ק"ש בענין זריזין אם הוי מדאורייתא ואם במצות דרבנן כמו"כ עיי"ש: הנה מצינו זריזין וכו' בכמה דוכתי וגם חביבה מצוה בשעתה במס' פסחים ומנחות וכיו"ב ועיין בספר ארעא דרבנן אות א' שהחליט דאין מעבירין על המצות וחביבה מצוה בשעתה אחת היא והחליט במצוה מהמובחר אחר זה לא אמרינן חביבה מצוה בשעתה ואין מעבירין וכו' ועי' כיו"ב בשו"ת חכם צבי סימן ק"ו ובמל"מ הל' מגילה פ"א הי"א ובמג"א בסי' כ"ה ס"ק ב' וסי' תכ"ו ס"ק י"ג והביאו ראיה לזה ממסכת יבמות במצוה בגדול ליבם דלא אמרינן בהמובחר אח"ז שיהוי מצוה לא משהינן ולדעתם כמו"כ מצוה גדולה אחרת הוי בגדר זה עיי"ש: ולכאורה יש לעיין בהאי מלתא דמה דאמרינן חביבה מצוה בשעתה ילפינן במסכת פסחים ס"ח ומנחות ע"ב מהקטר אברים ופדרים שמקריבים בשבת ולא משהינן עד לילה ודוחין שבת עיי"ש וא"כ מדדחינן שבת משום חביבה מצוה בשעתה למה לא תדחה המובחר לאח"ז ונעשה בפחות מזה בשעתה. גם בתמידין ומוספין וקידוש היום דאמרינן כן דהוי מצות אחרות יקשה ג"כ דאם דוחה איסור שבת החמור מכ"ש מצוה אחרת המובחרת מהמצוה שיעשה עתה: והנראה לומר ונדבר מקודם בענין חביבה וכו' ומקדימין למצוה אם אחת המה ואם שניהם מדאורייתא והנה כבר כתבתי לעיל בהל' ק"ש במאי דמצינו גם באיסור דרבנן זריזין וכו' והסתירות והישוב בזה עיי"ש: והנה חביבה מצוה בשעתה מצינו גם במצוה מדרבנן במסכת פסחים דף ק"ה ע"ב וחביבה וכו' מדאורייתא כמוזכר במס' פסחים ס"ח ע"ב ובמסכת מנחות ע"ב ע"א אמר רשב"י בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים כשירים כל הלילה ואין ממתינין להן עד שתחשך וברש"י שם כשירין כל הלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ויוכל להקטירן כל הלילה ואעפ"כ אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה עכ"ל ועיין בפ"ד מהל' מעשה קרבנות ה"ג. ועיין במסכת מנחות שם וא"כ נראה מפורש דהוי מדאורייתא ועיין במסכת מו"ק דף ט' ע"א שיורי בנין ביהמ"ק לא משיירין עיי"ש: וכמו כן במסכת פסחים דף ד' ע"א זריזין מקדימין למצוה וכו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבוקר וברש"י נבדק בצפרא וכו' דאיכא הקדמה לזריזין כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וכו' ולא המתין עד הנץ החמה וכו' עכ"ל: והלשון אלא שהזריזין וכו' משמע דדרך הותיקין וזריזין כן כמו במסכת ברכות בפ"ק ותיקין היה קורין וכו' וכן נראה מלשון רש"י שכתב ובזריזותיה דאברהם וכו' דמשמע דלא הוי חיוב כ"כ על הכל רק אברהם היה זריז ונשכר וכן ללמוד ממנו והוא עצה לזריזים בלבד. ויש לפרש בלשון רש"י גם כן ובזריזותיה דאברהם שהיה קודם הנץ אבל לנו מצותה לאחר הנץ כדאיתא במסכת מגילה דף כ': אמנם הלשון שיהוי מצוה לא משהינן דאי' בכמה דוכתי נראה דהוי כן מהרוב על הכל ולפ"ז הספק רק אם החיוב מדאורייתא או מדרבנן אף כהנראה דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין וכו' אחת היא וא"כ הוי זריזין וכו' דאורייתא אמנם כנראה באמת ב' דברים המה לכן לא הביאו מהקטר חלבים וכו' ואף דמשם לא נדע דהוי בבוקר והוי ס"ד קודם הרי במילה דאי אפשר בלילה לא שייך קודם וממילא משום חביבה וכו' בהתחלת הזמן חיובו לעשותו ונראה דזריזין דבר בפ"ע ומקרא אחרינא ילפינן לה ומלשון רבינו אין הכרע אף שמשנה מלשון הגמרא בקצתו אם הוי בחיוב או מצות זריזין בלבד ובמסכת יבמות דף ל"ט גבי מצוה בגדול ליבם דאיתא שיהוי מצוה לא משהינן ושם דף מ"ז ע"ב גבי גר מלין אותו מיד מ"ט שיהוי מצוה לא משהינן נראה דהוי חיוב לזרוזי נפשו בזה: ואם הוי מדאורייתא י"ל דיש לדקדק בלשון הברייתא במס' פסחים הנ"ל כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה ועיין במגילה דף כ' דלשון כל היום צריך הבנה דהרי כשר כל ימי חייו רק דחיובי למול באותו היום ואם עבר היום ביטל מ"ע דכרת. ואם למעוטי לילה קאתי הול"ל מצותו ביום וכשר לעולם אלא שזריזין וכו'. ובמסכת מגילה דאי' ג"כ כל הלילה כשר וכו' היינו משום אחר החצות דאיכא סייג ועיין בתלמידי רבינו יונה ריש מס' ברכות ותוס' פסחים דף ק"כ וברמב"ם בזה ובש"א אבל במילה כאן לכאורה יש לדקדק כמ"ש: וי"ל דהנה גם להבין בהאי דפשיטא דכל היום וכו' אלא שזריזין וכו' דרק מזריזות יהיה בבוקר הרי היה נראה בלא זריזות יחול מצות המילה בהתחלת היום ותיכף יחול עליו המצוה דהזמן שקבעה התורה במילה היום השמיני וקודם לזה לא ימול ואם ביטל יומו עבר עשה דכרת אף דכל ימיו מוטל חיוב זה עליו ואפשר לתקנו עוד ולפ"ז נאמר דהמצוה שימול א"ע ושלא יהיה ערל וא"כ מ"ע שימול עליו תמיד כל ימי חייו. ושלא יהיה ערל כבר ביטל ביום שעבר ולא מל וכמ"ש לעיל. וא"כ כמו דאמרינן מיום שמיני והלאה כן נאמר על תחילת היום השמיני מיד על אותו היום דאף דמ"ע כל ימיו. בלא מל בתחילת זמן חיובו בבוא היום ביטל המ"ע על שהיה ערל ועבר בקצת זמן החיובו מתחילתו דמאותו הזמן שהוא מחויב ויכול למול חל המ"ע וביטל העשה על הזמן שעבר ולא מל ומנ"ל לחלק בין בבוקר ומיום השמיני ושלאחריו ולמה נאמר כל היום כשר וכו' ומידי ספיקא לא נפקא: וגם יש להבין בהאי דכל היום כשר להיפוך מנ"ל דכל היום כשר אפי' בתחילתו וגם הזריזות בהתחלתו. והנה מקרא מפורש ביום השמיני ימול וכו' הרי דמצוה באותו היום והתורה סתמה ועל כרחך מתחילת היום אבל עיין במסכת שבת קל"ב ע"א דלמדין מביום וכו' אפי' בשבת ומקשינן האי למעוטי שביעי ומשני מבן שמונת ימים נפקא ועיין בתוספות שם ובמס' מגילה כ' ע"א בד"ה דכתיב שהקשו על דנקטי מקרא דביום השמיני עיי"ש ועוד שם רב אחא בר יעקב אמר אמר קרא שמיני שמיני אפילו בשבת האי שמיני למעוטי שביעי שביעי מבן שמונת ימים נפקא ואכתי מבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד הו"א בשביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא אלא מחוורתא כר"י עיי"ש. והנה אמרינן שלא נאמר דוקא בשמיני אז מתחיל זמנו שיכול למול וצריכין קרא שצריך למולו אז. והנה מבן שמונת ימים הוי ס"ד דאינו רשאי עד שיעבור כל השמונה ימים ולמדין מביום דרשאי אז ולא צריך כל השמיני שלימות ואכתי לא נדע החיוב ביום השמינייה דוקא וזה יקשה לר"י גם כן עיי"ש: ולכאורה היה נאמר דזה נדע ממקצת היום ככולו דקיי"ל בכמה דוכתי ויש לעיין בזה בכמה דוכתי דמחלקינן בין תחילת החשבון לסופו ומ"ש לחלק בין נידה וזיבה בתוספות במסכת נדה ופסחים פ"ד עיי"ש. ובמ"א חשבתי לחלק בין מ"ע ול"ת בזה עמ"ש בריב"ש בסי' שמ"ד עיי"ש. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא במקצת היום ככולו אם בתחילתו או בסופו ועיין בתוספות הנ"ל שכתבו סברות להכריע למה נאמר בזה בתחילתו ולזה בסופו עיי"ש: וי"ל דהנה בספיקות סתירות כאלו בכונת התורה אם מתחילתו מיד או דוקא בן שמונת ימים לא שייך מספק לחומרא דממ"נ דאם נאמר לבסוף שמא מתחילה וביטל מ"ע ואם מתחילה שמא זמנו לאח"ז ולא קיים כלל ומסתברא לומר בן שמונת ימים דוקא כפשטא דקרא וליכא להכריע ממקצת היום ככולו ולפ"ז צריכין אנו קרא שמיני לשביעי דלא וחד בשמיני דרשאי בשמיני ולא נדע עוד דדוקא בשמיני ועיין בסי' רס"ב במל בתוך ח': והנה למ"ש כיון שספיקות שות לחומרא נוטה ביותר לומר מאוחר וגם כללא מוטב לעבור בשב ואל תעשה וכו' אבל אם נאמר דזריזין ושיהוי וכו' מצוה מהתורה וא"כ נאמר מוטב למול בהתחלת יום השמיני דכיון דאין הספיקות שוות דאם הוי ביום שמיני ועשה אח"ז ביטל מ"ע דכרת וגם החיוב דזריזות וא"כ נאמר ככללא מדסתמא התורה ניזל בתר הנוטה ביותר ואף אם נאמר בכה"ג דמאחר משום ספק לא שייך שיהוי וכו' מ"מ זריזות ביטל עכ"פ ולפ"ז מזריזין וכו' ושיהוי מצוה וכו' נדע דיום שמיני כשר וממילא קרא אחרינא למ"ד במסכת שבת קל"ד קאתי וא"כ מדויק כל היום כשר משום דיש סברה לומר שאינו כן וכמ"ש ועל ידי הזריזות וכמ"ש נדע כן מביום וכו' ולפ"ז מיושב קושית התוספות במסכת שבת ומגילה למה נקטו האי קרא דביום ובמסכת שבת נילף מבן שמונת ימים דלמ"ש צריכין להאי קרא כאן וממילא נפשוט למ"ש דזריזין הוי דאורייתא ועיין במל"מ בהל' מגילה פ"א הי"א בספק י"ד וט"ו יקרא בי"ד משום דאם הוי זמנו בי"ד קיים זריזין מקדימין עיי"ש וזה ראיה למ"ש. גם י"ל כיון דנוטה יותר: והנה אפילו אם נאמר דזריזין וכו' לא הוי מדאורייתא חביבה וכו' על כרחך מדאורייתא כדאיתא במסכת פסחים ומנחות הנ"ל ונראה דחביבה וכו' וזריזין וכו' לאו אחת היא דהנה חביבה מצוה בשעתה כמו באברים ופדרים שכבר התחיל במעשה הקרבנות ועיקר כפרתו בשבת ע"כ ולכן אין להפקיע ולהפסיק באמצע המצוה וכן מורה הלשון חביבה המצוה בשעתיה דיקשה כיון דלילה ג"כ זמנו הרי הוי גם אז בשעתיה אבל בשעתיה קאי על זמן התחלת עשיתו כבר דכיון שהתחיל יש לגמרה וכמ"ש ז"ל מצוה שבא לידך אל תחמצנה משא"כ הזריזין מקדימין וכו' דהוי להתחיל המצוה מעיקרא. ועיין ברש"י במסכת יומא ל"ג גבי אין מעבירין על המצות עיי"ש. ולכן במילה וכיו"ב מצינו רק לשון זריזין מקדימין וכו' ושיהוי מצוה וכו' ולא חביבה מצוה וכו' ולכן קרא מיוחד על זה בפ"ע: והנה לכאורה נגד דברינו סוגיא דמס' מנחות ע"ב ע"א דאיתא סבר לה כאידך דר"ש וכו' חביבה מצוה בשעתה וכו' ושם לא התחיל עוד לקצור שאני שם דעיקר מצותו לכתחילה באותו הלילה בשבת אף בלא התחיל הוי בשעתיה דאם יקצור מע"ש הוי שלא בשעתה לכתחילה: ובמס' פסחים דף ק"ה דאי' חביבה וכו' גבי כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום מפני שקידוש היום קודם לכבוד היום וכו' ולישבקיה עד למחר וליעבד ביה תרתי א"ל חביבה מצוה בשעתה עיי"ש וי"ל כיון שהתחיל קדושת שבת למלאכה ולתפילה וי"ב וא"כ כל הנעשה לקידוש השבת כאחת חשבינן והוי כמו שהתחיל ובאמצע המצוה כשיפסיק בקידוש היום השייך עתה ושפיר בזה לומר חביבה מצוה בשעתיה: ועוד שם ומי אמרינן חביבה וכו' והא תניא הנכנס וכו' ואח"כ אומר הבדלה על הכוס וכו' ולא אמרינן חביבה וכו' ולכאורה מצות הבדלה הוי התחלת המצוה ושייך זריזין וכו' ולא חביבה וכו' לפמ"ש וי"ל כמו דאם מפסיק באמצע מבטל חביבה וכו' ומקרי בשעתיה משום שהתחיל בעשיתו כמו"כ אם עיקר הזמן אז ומשהה עד שתעבור מקרי ג"כ בשעתיה וא"כ י"ל בס"ד קודם דאמרינן שם שאני בין אפוקי יומא לעיולי יומא הוי ס"ד דעיקר זמן הבדלה מיד בהתחלת הלילה להבדיל בין החושך לאור וקודש לחול ומשא"כ בשאר מצות דאין המצוה על הזמן כמו הבדלה דעיקר מצותה על הזמן בלבד ועיין ברשב"ם בד"ה עיולי יומא מחבבין ליה ועבדינן קידושא מאורתא כי היכא דלנקטי עילוון הא דחביבה מצוה בשעתיה וזריזין מקדימין למצוה עכ"ל נקיט תרוייהו ונראה ג"כ מדבריו דשני דברים המה גם י"ל דס"ל להגמ' דעל כרחך אף דאמר הבדלה על הכוס לאחר בהמ"ז משום דאי אפשר מ"מ בס"ד בתפילה מבדיל מקודם משום זריזין וכו' וממילא שייך חביבה וכו' על הכוס דהוי באמצע אח"ז וכמ"ש לעיל ומדויק לשון הרשב"ם דדוקא בעיולי עבדינן כן ולא באפוקי ונקיט תרוייהו נגד אפוקי דס"ד לומר כן דמצד זריזין וכו' מבדיל בתפילה וממילא שייך חביבה וכו' על הכוס ואמר דרק בעיולי ולא באפוקי עבדינן כן ואתי שפיר ומובן: ועי' עוד בילקוט בשם תו"כ מובא במג"א בסי' כ"ה הנ"ל וז"ל ואם לא תשיג ידו וכו' כמה חביבה וכו' שמיד שמביא עשירית האיפה ואין ממתינין לו עד שיתעשר ויביא כשבה או שעירה וכו' ר"א אומר חביבה וכו' שמיד נערכים וכו' ונותן סלע וכו' ויביא חמישים סלעים ר"ש אומר חביבה וכו' שהקטר וכו' ועי' בקרבן אהרן דף נ"ח ע"ב שם שמביא טעם במחלוקתם ולמה פליג ר"ש על כולם ויש ליישב גם בזה וגם י"ל בחוטא ומתחרט להביא קרבן הוי הקרבן מענין ואמצע תשובתו וכפרתו וכמו"כ בערכין דהוי ע"י דבריו שהתחיל בנדבה ובהתחיל במצוה ועליו לגמרה שייך חביבה וכו' וכמ"ש: ומיושב במ"ש להקשות על המג"א וסייעתו דאם חביבה וכו' דוחה איסור שבת ולמה לא אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן היכא דיעשה אח"ז מהמובחר דלמ"ש חביבה וכו' בהתחיל כבר בהמצוה להפסיק באמצע חמיר ודוחה שבת משא"כ זריזין ושיהוי וכו' דלא התחיל כלל והם ז"ל בשיהוי וכו' כמו כן וכן הסוגיא במס' יבמות שהביאו שם: ועי' בטו"ז או"ח הל' חנוכה סי' תרפ"א שכתב בענין נר חנוכה והבדלה איזה תקדם שכתב דכבר נכנס שבת ועיולי הוי חדא עיי"ש ולמ"ש יש לפרש שכבר נכנס שבת ושייך חביבה מצוה בשעתיה כמ"ש לעיל ובתוס' שבת דף כ"ג ע"ב בנר ביתו ונר חנוכה כתבתי במ"ש לעיל לפרש הסוגיא שם ולתרץ כמה קושיות שם עיי"ש. ולמ"ש חביבה וכו' לכו"ע דאורייתא ומצינו במצות מדרבנן וכמו"כ זריזין וכו' מצינו בדרבנן וכמ"ש לעיל בהל' ק"ש בזה:

« רשב"ם על פסחים ק״ה ע״ב:ב׳ רשב"ם על פסחים ק״ה ע״ב:ד׳ »