רשב"ם על פסחים ק״ג ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על פסחים ק״ג ע״א:ט׳ רשב"ם על פסחים ק״ג ע״ב:ב׳ »

1 פסחים פתח ↗

קָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב יֵיבָא סָבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ. לְסוֹף אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִישְׁתֵּי, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב, כֵּיוָן דְּאָמְרִיתוּ הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ, אִיתַּסְרָא לְכוּ לְמִישְׁתֵּי. מַאי טַעְמָא, דְּאַסְחִיתוּ דַּעְתַּיְיכוּ.

2 חידושי הלכות פתח ↗

בפרשב"ם בד"ה אסור לכו למשתי כו' ובה"ג נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון עכ"ל מפירושו נראה דלדעת ה"ג בעי מיהת ברכה לאחריו לאחר בהמ"ו וליתא דלדעת ה"ג לא בעי ברכה לאחריו גם לאחר בהמ"ז כמ"ש הרא"ש והמרדכי בשמו וכ"כ התוספות לקמן וק"ל:

1 קאי עלייהו - משמש עליהן והוא עומד עליהם בראשית ית מתרגמינן והוא משמש

2 אסור לכו למישתי - אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך לאחר ברכת המזון והכי נהיגינן ואע"ג דשמעי' מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מיקמי דנבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא אחת מעין שלש סגי להו כ"ש שלש ברכות עצמן ובהלכות גדולות נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון:

2 רא"ה על ברכות פתח ↗

ורב ששת אמר טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד. פי' וכשבאה לפני הסעודה231לפני שבירך המוציא, וכההיא דתנן מב, א פרפרת שלפני המזון ופי' רבינו שם דהיינו פהב"ב. או לאחר הסעודה ושלא מחמת הסעודה232וכההיא דתנן התם פרפרת שלאחר המזון., והתם טעון ברכה לפניו233וכדמוכח במתני' שם דתנן בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר פרפרת שלאחר המזון, ומדצריך לפרפרת לפוטרה ש"מ דפת אינה פוטרת לפרפרת שלאחר המזון. אמנם סובר רבינו דהני מילי בשלא באה מחמת סעודה אבל מחמת סעודה אין מברך בשום דבר אף לאחר סעודה, וכ"כ רבינו לקמן, וע"ש בהע' 248 דהראשונים נחלקו בזה ואיכא דמחייבי לברך לאחר סעודה גם בבאים מחמת סעודה, ואף בפהב"ב אף כשמביאה לסעוד מ"מ אין קובע סעודתו עליה במקום לחם ואינה כלחם. ולא לאחריו משום דמיזן זיין וראויה להיפטר בברכת שלש234וכמ"ש יב, א דתמרי דמיזן זייני נפטרים בדיעבד בבהמ"ז וה"ה פהב"ב דזיינא, וכן מבואר ברשב"א ותר"י דפהב"ב לאחר הסעודה אין מברך לאחריה וכ"ה במלחמות פסחים כד, א ובמאורות בשם הראב"ד ובמאירי וע"ש ברשב"א שבירושלמי נחלקו בזה והלכה דאין מברך וכרבנן התם וכדאמר רב ששת, אבל בתוס' הרא"ש מב, א וטור סי' קסח משמע דפהב"ב לאחר הסעודה מברך לאחריה וכן מפורש בתשובת הר"מ בלאו סי' ריג וכן משמע מדלא הביאו הר"מ והרא"ש הך דינא דפהב"ב אין מברך לאחריה ומשום דמיירי בתוך הסעודה ואליבא דרב ששת אבל לדידן אף פירות בתוך הסעודה אין מברך לאחריהם, וביאור פלוגתייהו דדעת רבינו והרמב"ן והרשב"א דכל שראוי להיפטר בברכת שלש כשטעה ובירך עליו, ה"ה דנפטר בברכת שלש שמברך על הפת, וכמבואר בדבריהם בהמשך סוגיין ובמלחמות שם, אבל ברא"ש סי' כו מבואר דיין לאחר הסעודה מברך לאחריו אע"פ שדעתו בפ"ק סי' יד דטעה ובירך עליו בהמ"ז יצא, דהתם כיון שנתכוין לברך עליו יצא, אבל כאן אינו נפטר ממילא בבהמ"ז אלא מברך עליו ברכתו הראויה לו ועיין בהגר"א סי' קעד סקי"א וביאה"ל סי' רח סי"ז, וה"ה פהב"ב אינה נפטרת ממילא בבהמ"ז שמברך על הפת, וע"ע בסמוך בהע' 237. ובדעת תר"י כתב באבן העוזר סי' רח דסובר בעיקר הדברים כהרא"ש דאף בתמרים ודייסא שאם בירך עליהם בהמ"ז יצא מ"מ אין נפטרים בבהמ"ז שמברך על הפת דלא כשו"ע סי"ז, וכן משמע ממה שהביא תר"י להירושלמי דתמרים לאחר הסעודה מברך תחלה וסוף ולא העיר ע"ז, אבל ביין כתב תר"י דכיון שמן הדין היה לברך עליו בהמ"ז רק משום שאין קובעים עליו מברך מעין ג' כדלעיל לה, ב יש לו להיפטר בבהמ"ז שמברך על הפת, והא דפהב"ב שלאחר סעודה נפטרת בבהמ"ז לתר"י נראה דדמיא ליין ועדיפא מיניה שהרי פת היא ורק משום שאין קובעין עליה מברך מעין ג' וממילא יש לה להיפטר בבהמ"ז שמברך על הפת. ולדרך הרא"ש והר"מ מיירי הכא בתוך הסעודה דכיון שלא באה מחמת הסעודה מברך לפניה וכמ"ש תר"י ותוס' ריה"ח והרא"ש סי' ל וטור סי' קסח ודלא כרבינו, ואשמועינן רב ששת דאע"ג דפירות בתוך הסעודה אין טפלים כלל לסעודה ומברך אחריהם לדעתו, מ"מ פהב"ב בתוך סעודת הפת טפלה לסעודה לענין דבהמ"ז פוטרתה, ובתוס' ריה"ח כתב הטעם משום דפהב"ב מזינה טפי וגם מסייעת באכילתו ע"ש, ועיין בתוס'. , הא בשבאה בתוך הסעודה אפילו שלא מחמת הסעודה לפניו נמי ליכא ברכה בפת הבאה בכסנין235וכמ"ש במתני' הנ"ל בירך על הפת פטר את הפרפרת, וכ"כ הרשב"א ומאירי ע"ש, אבל דעת תר"י והר"מ והרא"ש והטור כנ"ל דאף בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה מברך לפניה, והא דתנן דפטר את הפרפרת הר"מ בפיה"מ ובפ"ד ה"ו פירשה בלפתן, ורש"י פירשה להמשיך אכילה וכ"פ הראב"ד ברי"ף כט, א וכ"פ מג"א קסח סקכ"ב בכונת תר"י וכ"ה בתוס' פסחים קטו, א ד"ה והדר הובא במג"א קעד סקי"א ע"ש וכן נראה כונת המלחמות פסחים כד סע"א שכתב דפהב"ב טעונה ברכה כל שאינה באה לפרפרת ור"ל כל שבאה לתענוג לעצמה ולא לגרור תאות המאכל, אבל ברשב"א כאן מבואר דפירות שבאו לפתוח ולסייע תאות המאכל מברך לפניהם דלא חשיב מחמת סעודה וכן הביא המג"א שם סי' קעד בשם החינוך מצוה תל, וממילא נלמד ממתני' דפהב"ב אי"צ ברכה לפניה וכמ"ש הרשב"א ורבינו והחינוך שם. ובמאורות וספר הבתים על הר"מ הביאו בשם הראב"ד דפהב"ב בתוך הסעודה אפילו לקינוח הפה אי"צ ברכה וזה כרבינו ודעימיה, אכן בראב"ד שעל הרי"ף הנ"ל כתב דפרפרת מין פת כגון מצה מתובלת ונפטרת משום שבאה מחמת סעודה לגרור תאות המאכל או לרעבון וצ"ע. וע' לקמן הע' 253. דבכלל פת היא236לאו משום שהיא פת אלא משום שמיוחדת למזון, וכמ"ש רבינו בסמוך ד"ה אמר ר"פ דהוא הדין כל דבר המיוחד למזון כדייסא ובשר וכיו"ב, ואולי ע"י שהיא פת הרי היא חשובה דבר המיוחד למזון אף דדרכה לתענוג, וכ"ה בריטב"א הל' ברכות פ"ג ה"א ובחינוך מצוה תל, והיינו דפת שהיא מזון חשוב פוטרת כל דבר המיוחד למזון בשנאכל בתוך סעודת הפת אע"ג דלא אכלו מחמת הסעודה, וע"ד שסובר ר' חייא דפת פוטרת כל מיני מאכל בתוך הסעודה כן לדידן פוטרת מאכלים המיוחדים למזון כמוה בתוך הסעודה. אבל ברשב"א מבואר דפהב"ב דוקא ומשום שהיא ג"כ פת שאם קבע עליה מברך בהמ"ז ולכן נפטרת ע"י הפת בתוך הסעודה אף שלא מחמת הסעודה אבל שאר מילי לא מיפטרי אלא מחמת סעודה, ולשי' הר"מ ותר"י והרא"ש והטור אף בפהב"ב מברך כל שלא באה מחמת הסעודה וכנ"ל. , אבל לאחר הסעודה חשיבא לנפשה לענין ברכה לפניה ולא לאחריה, והוא הדין כל דכותה דאין טעונין ברכה לאחריהם כגון דיסא וחביץ קדירה237מבואר דדיסא וחביץ קדירה שבירך עליהם בהמ"ז יצא וכ"ה ברבינו דוד פסחים קט, ב ובר"ן שם כד, ב ובריטב"א פ"ב הי"ז ופ"ז ה"ד וכן דעת באה"ג ופר"ח ואבן העוזר סי' רח, ולא כן דעת השו"ע שם וצ"ל לדעתו דתמרים סועדים טפי ממיני מזונות או כהמג"א שם ע"ש, וע"ל הע' 234. וע' בריטב"א פ"ג ה"א דמשמע דלא רק מיני מזונות אלא כל המיוחד למזון כבשר וביצים וכדומה נפטר בבהמ"ז מחמת שהוא מזון, ועד"ז סבר הטור בסי' רח דאכל מין דגן ומין לפתן בשר ודגים וכיו"ב ובירך על המחיה פטר מין לפתן דאף הוא זיין, אבל אביו הרא"ש לא הודה לדבריו, ונראה טעמו דלכתחלה מברך על כל דבר ברכתו הראויה לו, ולא דמי לענבים ותפוחים דיוצא בעל העץ כיון דתפוחים פרי העץ ממש כמו ענבים, אבל בירך בטעות על בשר בהמ"ז או על המחיה י"ל דיצא גם להרא"ש. אלא שאלו אין דרכן לבוא אלא מחמת הסעודה238כצ"ל, ור"ל דאף לפניהם אי"צ לברך, ולא משכחת בהו בדרך כלל מברך לפניהם ולא לאחריהם, אמנם אם אכלם לאחר הסעודה שלא מחמת סעודה מברך לפניהם ולא לאחריהם. , והוא הדין לתמרי נמי דהכי דינייהו דאין טעונין ברכה לאחריהם ומפטרי בברכת שלש משום דזייני239וכמ"ש לעיל יב, א דמיפטרי דיעבד בבהמ"ז דמיזן זייני, ודרכם לבוא גם שלא מחמ"ס וטעונים ברכה בכה"ג אף בתוך הסעודה דלא חשיבי דבר המיוחד למזון וכמבואר בדברי רבינו להלן והו"מ למינקט תמרי אלא דהשתא לא נחית למידק וכו' כמ"ש רבינו, אכן בה"ג כתב דתמרי וענבי ורמוני דלאו מזון נינהו לא מיפטרי בבהמ"ז וכתב במלחמות פסחים כד, ב דלפי דבריו כי אמרינן מיזן זייני היינו כשהם עיקר סעודתו, והר"מ השמיט הגמ' יב, א דתמרי נפטרים בבהמ"ז ואף בה"ג לא הביאה, ועיין רשב"א כאן ולקמן מח סע"א. , אלא דהשתא לא נחית למידק בתר האי טעמא תמרי אי זייני או לא ונקט פת הבאה בכסנין, אי נמי יין גופיה מהאי טעמא הוא דמפטר בברכת שלש משום דזיין240אין הלשון מובן כ"כ מש"כ יין גופיה ומש"כ דמפטר כאילו פשוט באיזה מקום דפטור, ולעיקר הדין כ"כ גם תר"י כאן ובספ"ק והרא"ש שם סי' יד דבירך על יין בהמ"ז יצא וכ"ה בריטב"א פ"ג ה"א וכן דעת רשב"ם פסחים קג, ב ורז"ה שם כד, ב אכן בראב"ד ומלחמות ור"ן שם ורבינו דוד קט, ב כתבו דיין לא נפטר בבהמ"ז וצ"ל בדעתם דאף דזיין וסעיד מ"מ אינו מין מזון אלא משקה ע"ש בדבריהם, ואף ברשב"א כאן משמע דיין לא נפטר בבהמ"ז בששתהו לבדו וטעה ובירך עליו בהמ"ז אבל אם אכל פת ושתה יין לפני בהמ"ז דעתו דנחשב כקביעות ונפטר בבהמ"ז ע"פ הגמ' לה, ב ע"ש, מיהו ברשב"א מח סע"א כתב כרבינו ע"ש. וע' ביאה"ל סי' רח סי"ז השיטות לענין יין שבסעודה. ואפילו מסעד נמי סעיד ומשמחו כדאיתא לעיל בגמרא לה, ב.

« רשב"ם על פסחים ק״ג ע״א:ט׳ רשב"ם על פסחים ק״ג ע״ב:ב׳ »