רש"ש על נדרים כ״ד ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור נדרים כ״ד ב
1 דַּאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא, וּשְׁמַע מִינַּהּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. שְׁמַע מִינַּהּ.
2 מַאי הָוֵי עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
3 מַתְנִי׳ נִדְרֵי הֲבַאי, אָמַר: ״קֻוֽנָּם אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״, ״אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד״.
4 גְּמָ׳ תָּנָא: נִדְרֵי הֲבַאי — מוּתָּרִין, שָׁבוּעוֹת הֲבַאי — אֲסוּרִין.
5 הֵיכִי דָּמֵי שָׁבוּעוֹת הֲבַאי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה״ — מִידַּעַם קָאָמַר?!
6 אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן לְמָה לִי לְמֵימַר? וְעוֹד: דּוּמְיָא דְּנֶדֶר קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא, בְּאוֹמֵר: ״יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי בִּשְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״.
7 אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא קִינָּא דְשׁוּמְשְׁמָנֵי חֲזָא וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא ״עוֹלֵי מִצְרַיִם״, וְשַׁפִּיר מִשְׁתְּבַע?
פירוש רש"ש על נדרים כ״ד ב
1 ר"ן ד"ה נדרי הבאי בסופו. ול"ת התם כעולי מצרים כו' דעל הגוזמא קושטא קאמר. ביבמות קטז ובמכות ה איתא גמלא פרחא. אך מלת באויר ליתא שם. אמנם עכ"פ שייך קצת לומר עליו בדרך גוזמא פורח באויר ולהכי אשמעינן דאפ"ה חייב עליה משום שבועת שוא:
2 רא"ש במשנה. לא אמרי' ודאי לא היה כך כו'. כצ"ל. או דצ"ל דעתו היה כך כמו שהוא אומר כו':
3 רא"ש ד"ה אדעתא דידן אישתבע. ואע"ג דבמתניתין מהימנינן ליה כו'. לכאורה מאי קמדמה נדרים לשבועות הא גם כאן בנדרים מותר. וי"ל: