רש"ש על מנחות ס״ד ב

1 רש"י ד"ה ההוא חרשא. חרש שומע ואמ"ד. צ"ע דבריש חגיגה גרסי' המדבר וא"ש זהו חרש. שומע וא"מ זהו אלם כו' דכתיב ואני כחרש לא אשמע כו'. ובירושלמי רפ"ה דשקלים הגי' בהאי עובדא אלם:

2 תד"ה ארור. ואמרי' הלל ושמעון גמליאל ושמעון כו'. כצ"ל. עי' שבת טו:

3 תד"ה ועל בסופו. דבימי שלמה היה כו' וה"נ איתא בפסיקתא. וכן איתא בויקרא רבה פי"ב: