רש"ש על עבודה זרה ה׳ א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על עבודה זרה ד׳ ×¢×´×‘ רש"ש על עבודה זרה ה׳ ×¢×´×‘ »

1 עבודה זרה פתח ↗

לוֹמַר לָךְ, שֶׁאִם חָטָא יָחִיד — אוֹמְרִים לוֹ: כְּלָךְ אֵצֶל יָחִיד, וְאִם חָטְאוּ צִבּוּר — אוֹמְרִים לוֹ: כְּלָךְ אֵצֶל צִבּוּר.

2 עבודה זרה פתח ↗

וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן יָחִיד — מִשּׁוּם דְּלָא מְפַרְסַם חִטְאֵיהּ, אֲבָל צִבּוּר דִּמְפַרְסַם חִטְאַיְהוּ — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן צִבּוּר — מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי רַחֲמַיְיהוּ, אֲבָל יָחִיד דְּלָא אַלִּימָא זְכוּתֵיהּ — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

3 רש"י פתח ↗

דתן ואבירם - דאמר מר נדרים דף סד: כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:

4 תוספות פתח ↗

אלא שירדו מנכסיהם - דליכא למימר סומים היו דהא כתיב בעדת קרח במדבר ט״ז:י״ד העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא הוו דהא בעדה בתוך המחנה היו יושבין וכ"ת דבמתן תורה נתרפאו דהא אותן שנתרפאו כבר חזרו למומן במעשה העגל ושלא היו להם בנים ליכא למימר דבשביל כך לא היו פחות קרובים למלכות להלשינו כבתחלה וי"מ דמשמע ליה שירדו מנכסיהם דמחמת כן אין להן כח עוד להזיק אבל כל הנך היו יכולין להזיקו ע"י ממונם ופשטיה דקרא מיירי בפרעה וימת מלך מצרים:

1 גמרא ואם חטאו ציבור אומרים לו כלך כו'. הגרי"פ הגיה להו. לכו. ול"נ דא"צ כי ציבור הוא שם לקבוץ פרטים בל"י כמו עם וכן מצינו בפסחים ט ב תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ וכן בכל הסוגיא שם:

2 שם אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא. הנך ג"ת אשר סבבתים ליתנייהו בע"י:

3 רש"י ד"ה דתן ואבירם. והכא במבקשי נפשו כתיב כו'. כצ"ל:

4 תד"ה אלא. וי"מ דמשמע ליה כו'. כצ"ל:

« רש"ש על עבודה זרה ד׳ ×¢×´×‘ רש"ש על עבודה זרה ה׳ ×¢×´×‘ »