רש"ש על עבודה זרה י״ח א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על עבודה זרה י״ז ×¢×´×‘ רש"ש על עבודה זרה י״ח ×¢×´×‘ »

1 עבודה זרה פתח ↗

הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר, וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, אֶרְאֲךָ בְּכָךְ? אֲמַר לַהּ: אִילְמָלֵי אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי, עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמִּי, מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי.

2 עבודה זרה פתח ↗

אֲזַל נְקַט נַפְשֵׁיהּ כְּחַד פָּרָשָׁא, אֲמַר לַהּ: הַשְׁמִיעִנִי הִשָּׁמְעִי לִי. אֲמַרָה לֵיהּ: דַּשְׁתָּנָא אֲנָא. אֲמַר לַהּ: מִתָּרַחְנָא מִרְתָח. אֲמַרָה לֵיהּ: נְפִישָׁן טוּבָא וְאִיכָּא טוּבָא הָכָא דְּשַׁפִּירָן מִינַּאי. אָמַר: שְׁמַע מִינַּהּ לָא עֲבַדָה אִיסּוּרָא, כֹּל דְּאָתֵי אָמְרָה לֵיהּ הָכִי.

3 תוספות פתח ↗

הוגה השם - פ"ה שדורשו במ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ ורוב העולם מפרשים שהיה קורא בפי' אותיות של שם המיוחד באותיות של שאר התיבות וזה אין לעשות כדאמר בפסחים ס"פ אלו עוברין פסחים דף נ. לא כשאני נכתב אני נקרא אני נכתב בי"ה ונקרא בא"ד ונראה לר"י שאין להזכיר אף אותיות י"ה כמו שרגילין העולם שהרי י"ה הוא שם המיוחד ועוד נראה להר"ר אלחנן כי גם אין להזכיר א"ד מאדני דהא א"ד מאדני י"ה מהשם אין נמחקין ש"ד משדי צ"ב מצבאות נמחקין וכן הגירסא שבועות לה: ושם לה. בפירוש ר"ח משמע שא"ד מאדני הוא שם כמו י"ה מה' ומיהו נראה לר"י להתיר דכיון דלא נמצא בכתוב דמה שהוא נמצא כתוב בספרים יש לומר שהסופרים כתבוהו כן ולא נתכוונו להזכיר את השם ועי' תוס' סוכה דף ה. ד"ה יו"ד:

4 תוספות פתח ↗

1 גמרא א"ל אלמלי אני כו'. כצ"ל ביו"ד:

2 שם א"ל השמיעי לי. כצ"ל וכ"ה בע"י:

3 תד"ה הוגה. כאותיות של שאר התיבות. כצ"ל בכ"ף:

4 תד"ה מה. א"נ בשביל כו'. תיבות א"נ ליתא בתוס' שבע"י ונכון יותר:

« רש"ש על עבודה זרה י״ז ×¢×´×‘ רש"ש על עבודה זרה י״ח ×¢×´×‘ »