ר"ן על מגילה י״ד

1 ואם היו שלשתן שלש פרשיות. לאו דוקא ג' פרשיות אלא ג' ענינים חלוקים:

2 קורין אחד אחד. שמתרגם כל אחד בפני עצמו עד שלא יקרא חבירו דכיון דענינים חלוקין הם אינו רשאי לערבן:

3 מדלגין בנביא. שהמפטיר בנביא אינו חייב לקרות כסדר הכתוב בו אלא רשאי לדלג בו מפרשה לפרשה:

4 ועד כמה מדלג. כלומר בנביא:

5 בכדי שלא יפסיק התורגמן. קודם שיגלול ויגיע לאותה פרשה שרוצה לקרות:

6 גמ' הני שלשה כנגד מי וכו' ואם היו של ג' פרשיות קורין אחד אחד. כלומר ומתרגם כל אחד עד שלא יקרא חבירו:

7 כגון אחרי מות ואך בעשור. דכלהו משתעי בקרבן יוה"כ וקורא אותן כהן גדול כדאיתא ביומא דף סח::

8 ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו דה"ל למפרע ואין קורין למפרע:

9 גרסי' בפרק בא לו כהן גדול. במסכת יומא דף סח: גבי קריאת כ"ג שקורא בתורה ביוה"כ פרשת אחרי מות וגולל ס"ת ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי בפניכם כתוב כאן לפי שצריך לקרות על פה כדמפרש ואזיל דף ע. אומר כן שלא יראה ס"ת חסר:

10 ובעשור שבחומש הפקודים. פרשת בעשור לחדש הכתובה בספר במדבר סיני:

11 אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור. שיהיו צריכין להמתין עד שיגלל:

12 משום פגמו של ראשון. שיהא נראה שהוא פסול:

13 כגון ר"ח טבת שחל להיות בשבת. שמוציאין שלש תורות באחת קורין בסדר היום ובאחת בר"ח ובאחת בחנוכה:

14 ירושל' רבי שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא בר נש דקאי ומתרגם סמוך לעמודא. סמוך על עמוד בעוד שמתרגם:

15 כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. ומשום הכי אסור לסמוך בשעה שמתרגם שעומד בגסות:

16 חמא חזנא קאי ומתרגם ולא הוה בר נש קאי ומתרגם. ודעתו שהחזן עצמו היה מתרגם:

17 כשם שניתנה תורה על ידי סרסור. כדמפרש ואזיל:

18 על ר' יהודה בן פזי ועבדיה שאלה. אומרה בדרך שאלה ותשובה ופשיט לה מדכתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא שהקב"ה היה אומר למשה ומשה מתרגם ומפרש לעם:

19 חמא חד ספר מושיט תרגומא מגו ספרא. שהיה התרגום כתוב בספר והיה המתרגם קורא התרגום באותו ספר:

20 אמר ליה אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה ושנאמרו בכתב בכתב. התם בפרק הניזקין דף ס. ילפינן לה מדכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב ודכוותיה דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה אלא כל אחד באותו ענין שנאמרו ניתנו וטעמא דמילתא משום דדברים שבכתב איכא מילי טובא דמדרשי מתוך הכתב כגון חסרות ויתרות וקרי ולא כתיב ודכוותייהו ואי אמרת להו על פה בצרי להו וכן דברים שבעל פה הם פירוש לדברים שבכתב וכשאין נאמרים אלא בעל פה א"א לעמוד עליהן אלא מפי מלמד שיפרש לו הפירוש יפה ואלו היה נכתב איפשר שיסתפק בו שלא יבין הלשון ומיהו ה"מ לדידהו אבל האידנא שרי למכתב תורה שבעל פה מפני שהשכחה מצויה וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך:

21 תוספתא בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפילו ז' פעמים. פי' בשאין שם יודע לקרות אלא הוא ומיהו יש שם עשרה דאי לא אין קורין בתורה בפחות מעשרה והא דקאמר בכל זימנא ויושב היינו לדידהו שלא היו מברכין בתורה אלא ראשון לפניה ואחרון לאחריה הלכך אם לא היה חוזר ויושב במקומו בכל פעם לא יהא ניכר שיהא כקורא אחד אבל בתר דתקון שיהא כל אחד מברך לפניה ולאחריה אינו צריך לישב דהא איכא היכירא:

22 קטן מתרגם על ידי גדול. שהגדול קורא וקטן מתרגם אבל אינו כבוד לצבור שהגדול יתרגם על ידי קטן שהקטן יקרא והגדול מתרגם:

23 שנא' ואהרן אחיך יהיה נביאך. ומתרגמינן יהיה מתורגמנך והוא קטן לגבי משה:

24 ראש הכנסת. מנהיג הצבור בבהכ"נ:

25 או חזן הכנסת. ש"צ:

26 לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו. דרכן היה שהחזן הכנסת היה מודיע לצבור מי יקרא היום וש"צ נותן רשות לקוראים ומש"ה הם עצמם לא יקראו אלא ברשות אחרים שאין ראוי לאדם שיטול חלק לעצמו:

27 חזן הכנסת העומד לקרוא אחד עומד ומחזן עליו עד שיקרא. מפני מראית העין שלא יראה כאלו אין כאן ש"צ:

28 פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש. מקום שמניחין בו התיבה בבהכ"נ דהיינו הארון שהספרי תורה נתונים בתוכו נקרא מקום הקדש והעם יושבין ופניהם כנגדו והזקנים דהיינו חכמים יושבין כנגד העם ונראין העם כיושבין לפניהם ונמצא אחוריהם של זקנים כלפי הקדש ופניהם של זקנים כלפי העם:

29 וכשמניחין את התיבה. כשמוציאין את התיבה ומניחין אותו ברחוב פניהם של זקנים שהם יושבין שם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש ונמצא כל העם פניהם כלפי הקדש:

30 שנאמר ותקהל העדה אל פני אהל מועד. ומשה מדבר עמהם משם ומסתכל כנגדם ונמצא פניו כלפי העם ואחוריו כלפי הקדש:

31 גרסי' בפ' הניזקין דף נט: וכו' לפתוח ראשון. בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה ידבר ראשון ולברך ראשון בסעודה:

32 וליטול מנה יפה ראשון. בכל שעה שבא כהן גדול להקריב מקריב ובשעת חלוקה נוטל החצי דהכי קי"ל מדכתיב ויקרא כ״ד:ט׳ והיתה לאהרן ולבניו חציה לאהרן שהוא כ"ג וחציה לבניו וכן לדורות ואותה חציה שיטול הרשות בידו לברור מה שירצה וליטול היפה ורש"י ז"ל פירש אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שחלקו בשוה יאמר לו ברור וטול איזה מהם שתרצה ואע"ג דקרא דוקדשתו גבי כהן גדול כתיב מיניה ילפינן דכהן הדיוט נמי ראוי שיהא מקודש מישראל:

33 נקיטינן אין שם כהן נתפרדה חבילה. כתב רש"י ז"ל נפסק הקשר אבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי רבי יצחק בר' יהודה וכן סדר רב עמרם אבל לתלמיד מורי רבי יצחק שמעתי משמו בע"א שאין סדר להקדים לוי וישראל ומי שירצה יקדים עד כאן ולהאי פירושא בתרא איכא למידק מדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה דף כה: מוחזקני בזה שהוא כהן שקרא אחריו לוי ואם איתא דכי אין שם כהן לוי יכול לקרות היאך ידע שהוא כהן מפני שקרא אחריו לוי דילמא ישראל הוה תירצו בזה שאותו לוי היה חשוב יותר מן הראשון ואם לא היה הראשון כהן לא היה קורא אחריו ופשטא דמילתא לא משמע הכי לפיכך נראה שאין לוי קורא אחר ישראל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהל' תפלה ואף ראשון ג"כ איכא למימר דאינו קורא משום דאתי למימר דכהן הוא דזמנין דידעי ביה הנך דחזו ליה דלא ישראל הוא הלכך כי קרי קמא אמרינן כהן הוא:

34 אם אין שם לוי כהן קורא. שני פעמים:

35 כהן אחר כהן לא יקרא. משום פגם ראשון אוקמוה בפרק הנזקין בדמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא הלכך ליכא למיחש אלא לפסולו של ראשון שיאמרו שמפני שנמצא הראשון פסול שהוא בן גרושה או בן חלוצה ונמצאת קריאתו בטלה קרא זה השני אבל לפסול אחרון ליכא למיחש דאי שני פסול היכי קרי במקום לוי אבל לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם ואפי' בדמוחזק לן באבוה דלוי הוא דאמרי' שמא איפסיל ראשון דנסיב אבוה ממזרת או נתינה ולפיכך העלו השני תחתיו או שמא זה השני פסול וקורא במקום ישראל והך חששא משום נכנסין ויוצאין היא שאין רואין אם ישלימו למנין הקורין וכן אין רואין אם קרא זה במקום שקרא זה:

36 אחריהם מי קורא. אחריהם דכהן ולוי מי קורא כלום תקנו שום סדר לישראל בשבתות מפני דרכי שלום:

37 הראויין למנות. דאמרינן באלו קשרים דף קיד. אי זהו ת"ח שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומר:

38 אין קורין בחומשין. יש שכותבין להן ה' חומשין כל אחד לעצמו וכל ספריהן היו במגילה וכס"ת שלנו ודוקא מפני כבוד הצבור הא מדינא קורין בהן:

39 ואע"ג דאמרינן התם דס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו הא פסקו לה התם בגמרא דלא דמי דהתם מיחסר במילתיה והכא לא מיחסר במילתיה ומיהו בחומשין שלנו מדינא אין קורין בהן שהרי אינן עשויין כתקון חכמים שאינן נגללין ולא נתפרין בגידין:

40 גרסי' בסוטה וכו'. מפורש זו תרגום. דמפרש ליה לקרא:

41 ושום שכל. אלו הפסוקים נקודות המפסיקות בין פסוק לפסוק וקרי להו שום שכל שעל ידיהן אדם מבין חלוקי המקראות:

42 ויבינו במקרא. זה פסוק טעמים שע"י הטעמים הכתוב מובן יותר כדאמרי' בפ"ק דחגיגה דף ו: נפקא מינה לפסוקי טעמים:

43 אלו המסורת. מה שנמסר במסורה:

44 וקשיא לן ההיא דברכות וכו' ורבוותא אחריני פריקו להאי קושיא וכו'. והרב רבינו יונה תירץ דשאני רב ששת שהיה מתחיל לקרות בגירסתו קודם שנפתח ס"ת והיינו דאמרי' מהדר אפיה וגריס וכיון שהתחיל במצות תורתו גומרה והוא הדין לכל אדם אבל אם לא התחיל בתורתו עד שנפתח ס"ת אע"פ שתורתו אומנתו אסור ואחרים תירצו דרב ששת סגי נהור היה ולא היה חייב בתורה שבכתב דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה והיינו דקאמר אנן בדידן ואינהו בדידהו: