רמב"ן על דברים ט״ז

« רמב"ן על דברים ט״ו:י״א רמב"ן על דברים י״ז:א׳ »

1 רמב"ן על דברים פתח ↗

וְהִנֵּה אָמַר וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְלֹא הִזְכִּיר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּאִסּוּר הַמְּלָאכָה, וְכֵן לֹא הִזְכִּיר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אִסּוּר מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה, וְלֹא בְּסֻכּוֹת, וְלֹא הִזְכִּיר מִצְוַת הַלּוּלָב, וְכֵן לֹא הִזְכִּיר כָּאן יוֹם הַזִּכָּרוֹן וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, וְהַטַּעַם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי רמב"ן על דברים ט"ז:א', כִּי לֹא בָּא עַתָּה רַק לְהַזְכִּיר הָרְאִיָּה וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁחַיָּבִין כָּל יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בְּשָׁלֹשׁ הָרְגָלִים הָאֵלֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְלָחֹג שָׁם אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, לִשְׂמֹחַ לְפָנָיו לְהוֹדוֹת עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ כְּרַחֲמָיו וּכְרוֹב חֲסָדָיו. וְהוֹסִיף וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת, וְטַעְמוֹ שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וְהַשְּׁבִיעִי עוֹד עֲלֵיהֶם עֲצֶרֶת. וְהַטַּעַם שֶׁתִּהְיוּ עוֹד נֶעְצָרִים לְפָנָיו לֶאֱכֹל הַמַּצּוֹת, וּבַעֲבוּר שֶׁאָמַר עֲצֶרֶת הִיא וְיִהְיֶה בְּמַשְׁמָע לִהְיוֹת נֶעֱצָר עַל אֲכִילַת הַמַּצּוֹת בִּלְבַד כַּיָּמִים אֲשֶׁר לְפָנָיו, הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה. וְכֵן אָמַר בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים ויקרא כג לו, שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִיא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, לוֹמַר שֶׁהוּא נֶעֱצָר עַל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בְּהַקְרָבַת הָאִשֶּׁה, וְהוּא אָסוּר עוֹד בַּעֲשִׂיַּת מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת עֲצֶרֶת הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְלַמְּדֵנוּ סוֹד הַיּוֹם, אֲבָל אֵינֶנּוּ שָׁוֶה לַעֲצֶרֶת שֶׁל שְׁמִינִי כִּי הַשְּׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַקָּרְבָּן שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵינֶנּוּ כְּקָרְבָּנוֹת שֶׁל שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֲבָל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח הוּא מִכְּלַל הָרֶגֶל, וַעֲצֶרֶת כִּי לִפְעָמִים תִּמָּנֶה שְׁמִינִית וְלִפְעָמִים תִּהְיֶה בִּכְלָל, וְהִנֵּה הִיא כַּשַּׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זָכוֹר וְשָׁמוֹר, כְּבוֹד יוֹם וּכְבוֹד לַיְלָה, וְהַקָּרְבָּן בַּשְּׁבִיעִי מִכְּלַל הָרֶגֶל. וְעַל כֵּן אָמַר כָּאן עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְשָׁם אָמַר וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִיא, כִּי הָאִשֶּׁה עֲצֶרֶת, וּלְכָךְ הִיא סְעוּדָה קְטַנָּה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְלֹא הִזְכִּיר כָּאן הַשְּׁמִינִי שֶׁל חָג שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר, וְאֵינֶנּוּ חַיָּב שֶׁנַּעֲלֶה בּוֹ לָרֶגֶל פַּעַם אַחֶרֶת:

2 פסחים פתח ↗

וּבְמוּעָט מִיהוּ מַאי טַעְמָא אַתְיָא? כִּדְתַנְיָא: חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח נֶאֱכֶלֶת תְּחִילָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא פֶּסַח נֶאֱכָל עַל הַשָּׂבָע.

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נר מצוה פתח ↗

41 שאמרו שם "שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב; פייס בפני עצמו... קרבן בפני עצמו", ופירש רש"י שם "קרבן לעצמו - שאינו כסדר פרי החג, דא"כ היו בו ששה פרים". הרי שעד כמה שנוגע לקרבן שהוא הנושא כאן, שמיני עצרת הוא בפני עצמו, ולכך אינו נחשב ל"אחרון". אמנם צ"ב, שביאר שבסוכות היום הראשון הוא יום טוב מחמת שיום הראשון הוא יותר עליון, והטעים ששמיני עצרת אינו סותר ליסוד זה, כי הוא חג בפני עצמו, אך מה נבאר על שביעי של פסח, שהוא בודאי אינו רגל בפני עצמו רמב"ן דברים טז, ד, ומ"מ למרות היותו היום האחרון לחג, הוא יום טוב ויקרא כג, ח. ואולי נבאר שבשביעי של פסח היתה קריעת ים סוף רש"י שמות יד, ה, שביעי של פסח נקבע מחמת קריעת ים סוף גבורות ה' פל"ט קמז:, ולכך אין לשביעי של פסח גדר של "אחרון".

8 ראש השנה פתח ↗

לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שְׁלֹשָׁה רְגָלִים — עוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּסִדְרָן, וְחַג הַמַּצּוֹת תְּחִלָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן רֶגֶל אֶחָד — עוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שְׁנֵי רְגָלִים — עוֹבֵר בְּ״בַל תְּאַחֵר״. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן חַג הַסּוּכּוֹת — עוֹבֵר עֲלֵיהֶן בְּ״בַל תְּאַחֵר״. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא — מִכְּדֵי מִינַּיְיהוּ סָלֵיק, לְמָה לִי לְמֶהְדַּר וּמִיכְתַּב: ״בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת״? שְׁמַע מִינַּהּ לְ״בַל תְּאַחֵר״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״בְּחַג הַסּוּכּוֹת״, שֶׁבּוֹ דִּיבֵּר הַכָּתוּב, לָמָּה נֶאֱמַר — לוֹמַר שֶׁזֶּה אַחֲרוֹן. וְרַבִּי מֵאִיר — מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ שָּׁמָּה ... וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה״. וְרַבָּנַן — הַהוּא לַעֲשֵׂה. וְרַבִּי מֵאִיר, כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא אַיְיתִי וְלָא אַיְיתִי — מִמֵּילָא קָם לֵיהּ בְּ״בַל תְּאַחֵר״. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה׳ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״ — מִיעוּט מוֹעֲדִים שְׁנַיִם. וְרַבָּנַן — הַהוּא לְכִדְרַבִּי יוֹנָה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה: הוּקְשׁוּ כׇּל הַמּוֹעֲדִים כּוּלָּם זֶה לָזֶה, שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי טַעְמָא? דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא יֵאָמֵר ״חַג הַסּוּכּוֹת״, שֶׁבּוֹ דִּיבֵּר הַכָּתוּב, לָמָּה נֶאֱמַר — לוֹמַר שֶׁזֶּה גּוֹרֵם. וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: הַאי ״בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת״ מַאי דָּרְשׁוּ בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מִנַּיִין לַעֲצֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כׇּל שִׁבְעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת״, מַקִּישׁ חַג הַשָּׁבוּעוֹת לְחַג הַמַּצּוֹת: מָה חַג הַמַּצּוֹת יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כׇּל שִׁבְעָה — אַף חַג הַשָּׁבוּעוֹת יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כׇּל שִׁבְעָה. וְלַיקִּשׁ לְחַג הַסּוּכּוֹת: מָה לְּהַלָּן שְׁמוֹנָה — אַף כָּאן שְׁמוֹנָה! שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אֵימוֹר דְּאָמְרִינַן שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְעִנְיַן פָּזֵ״ר קָשֶׁ״ב, אֲבָל לְעִנְיַין תַּשְׁלוּמִין — דִּבְרֵי הַכֹּל תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא! דִּתְנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה — לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט — תָּפַשְׂתָּ. אֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ רַחֲמָנָא לְחַג הַסּוּכּוֹת? לְאַקּוֹשֵׁיהּ לְחַג הַמַּצּוֹת:

12 אבן עזרא על דברים פתח ↗

וזכרת כי עבד היית. דבק עם עבדך ואמתך:

18 ביאור שטיינזלץ על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָן חַיָּבִין לְהַעֲמִיד בֵּית דִּין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ. וכל שכן שאין חייבים להעמיד בכל עיר ועיר לחם יהודה על פי רמב”ן דברים טז,יח, וראה מאירי מכות ז,א.

18 רש"י על דברים פתח ↗

לשבטיך. מְלַמֵּד שֶׁמּוֹשִׁיבִין דַּיָּנִין לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבְכָל עִיר וָעִיר ספרי; סנהדרין ט"ז:

20 רש"י על דברים פתח ↗

למען תחיה וירשת. כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָן ספרי:

21 רש"י על דברים פתח ↗

לא תטע לך אשרה. לְחַיְּבוֹ עָלֶיהָ מִשְּׁעַת נְטִיעָתָהּ, וַאֲפִלּוּ לֹא עֲבָדָהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַל נְטִיעָתָהּ שם:

22 רש"י על דברים פתח ↗

אשר שנא. מִזְבַּח אֲבָנִים וּמִזְבַּח אֲדָמָה צִוָּה לַעֲשׂוֹת, וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִיִּים, וְאַעַ"פִּ שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁיו שְׂנֵאָהּ מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לַעֲבוֹדָה זָרָה עי' שם:

1 שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, מִצְוַת הָרְגָלִים מְבֹאֶרֶת, כִּי כְּבָר הִזְכִּירָהּ ויקרא כג במדבר כח כט. וְהִנֵּה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הִזְכִּיר בָּהּ עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה', וְכָאן לֹא יַזְכִּירֵם כְּלָל, אֲבָל יַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בָּהֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר וְלִשְׂמֹחַ לְפָנָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּה שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִפְנֵי ה' וְכֵן הַבְּכוֹר וְיֹאכְלֵם שָׁם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', הוֹסִיף לְבָאֵר כִּי עוֹד חַיָּבִין שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם לִפְנֵי הַשֵּׁם וְיָחֹגּוּ לְפָנָיו בִּשְׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְלִשְׂמֹחַ בַּשְּׁלָמִים שֶׁיַּקְרִיבוּ לְפָנָיו. וְלֹא הִזְכִּיר זְמַנֵּי חַג הַמַּצּוֹת וְהַסֻּכּוֹת בְּאֵי זֶה יוֹם יִהְיֶה אַךְ הִזְכִּיר חָדְשֵׁיהֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה, שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר הַכֹּל שָׁם:

2 וְטַעַם וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כְּמוֹ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים דברים י"ד:ד', רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי שמות א ב. וְאָמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ וְצֹאן וּבָקָר, לְכָךְ לֹא אָמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בְּכָל מָקוֹם, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם ויקרא א ב, וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ שם פסוק י, אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב שם ג א, אֲבָל יְצַוֶּה בְּכָאן בַּפֶּסַח, וְהוּא הַשֶּׂה שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר, וְצֹאן וּבָקָר אֵילִים וְעִזִּים וּבְנֵי בָּקָר לָחֹג חֲגִיגָה בַּיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה בְּשָׁבוּעוֹת וּבְסֻכּוֹת, שֶׁיֹּאמַר דברים ט"ז:י' וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, שֶׁיָּבִיא בָּקָר וָצֹאן לִשְׁלָמִים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְכֵן אָמַר בְּסֻכּוֹת דברים ט"ז:ט"ו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', וּבַסּוֹף כָּלַל אֶת שְׁלָשְׁתָּם. וְדוֹמֶה לָזֶה בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל יחזקאל מה כא, וּפֵרֵשׁ בֶּחָג שִׁבְעַת יָמִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁאָמַר דהי"ב לה ז צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְאַחַר כֵּן אָמַר שם פסוק יג וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. הִנֵּה פֵּרֵשׁ כִּי כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים, לֹא עִזִּים עַצְמָן וְלֹא בָּקָר, כְּדִכְתִיב שמות יב ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, וּפֵרֵשׁ כִּי הַבָּקָר אֲשֶׁר הִזְכִּיר הָיוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְהָיוּ קָדָשִׁים אֲשֶׁר בַּסִּירוֹת לְהָרִיץ לִפְנֵי הָעָם לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה, כְּעִנְיָן הַחֲגִיגָה שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ פסחים ע וְאוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על דברים ט"ז:ב' עָשָׂה צֹאן דָּבֵק עִם הַפֶּסַח, וְלֹא יִתְקַשֵּׁר הַוָּי"ו יָפֶה בְּמִלַּת וּבָקָר, וְעוֹד כִּי אֵין כָּל הַצֹּאן כָּשֵׁר לַפְּסָחִים. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁאָמַרְנוּ. וּבֵאֵר בְּכָאן דְּבָרִים רַבִּים, כִּי הִזְכִּיר בַּמַּצָּה שֶׁתִּהְיֶה לֶחֶם עֹנִי, לְהַגִּיד כִּי צִוָּה לִזְכֹּר שֶׁיָּצְאוּ בְּחִפָּזוֹן, וְהִיא עֹנִי זֵכֶר כִּי הָיוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְהִנֵּה תִּרְמוֹז לִשְׁנֵי דְּבָרִים. וְכֵן אָמְרוּ הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אוֹ יֹאמַר שֶׁתִּהְיֶה עוֹד עֲשׂוּיָה כְּלֶחֶם עֹנִי וְלֹא שֶׁתִּהְיֶה מַצָּה עֲשִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ פסחים לו. וּבֵאֵר בְּמִצְוַת הַשְּׂאוֹר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּכָל גְּבוּלְךָ, כִּי בַּתְּחִלָּה אָמַר שמות יב יט לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם:

3 וְטַעַם אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יָלִין לַבֹּקֶר מִן הַבָּשָׂר שֶׁעָשִׂיתָ אוֹתוֹ זֶבַח בְּעֶרֶב יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּשִׁבְעַת הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים, וְהוּא הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר דברים ט"ז:א' הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה, כִּי לֹא הִזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח כְּלָל, אֲבָל הִזְכִּיר עֲשִׂיַּת הַפֶּסַח בַּלַּיְלָה, כְּלוֹמַר אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת הַמַּצָּה עָלָיו. וְהַטַּעַם כִּי זְבִיחַת הַפֶּסַח וְהַקְרָבָתוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא מִצְוַת הַקָּרְבָּנוֹת, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת ויקרא כג ה, וְלֹא הֶחְזִירָהּ כָּאן כַּאֲשֶׁר לֹא הֶחְזִיר מִצְוֹת שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, וְגַם בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים לֹא הִזְכִּיר כָּאן שֶׁנַּקְרִיב בָּהֶם אִשֶּׁה, אֲבָל עַל אֲכִילַת הַפֶּסַח וְהַמַּצָּה הִזְכִּיר כָּאן לְיִשְׂרָאֵל וְכֵן שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ דברים ט"ז:ו', שָׁם תַּעֲשֶׂה זֶבַח הַפֶּסַח בָּעֶרֶב בִּשְׁקֹעַ הַחַמָּה, כִּי בַּלַּיְלָה יֵאָכֵל. וְאָמַר לְבָאֵר זֶה דברים ט"ז:ז', וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה בְּפָרָשַׁת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים שמות יב ו. וְיִתָּכֵן עוֹד שֶׁנְּפָרֵשׁ וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר, מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר זָבַחְתָּ בָּעֶרֶב, וְהוּא הָעֶרֶב הַקּוֹדֵם לַבֹּקֶר, שֶׁהוּא בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וְאָמַר שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ אוֹתוֹ, וְהִזְכִּיר סְתָם וּבִשַּׁלְתָּ, כִּי כְּבָר פֵּרֵשׁ שָׁם שם שם ח ט צְלִי אֵשׁ וְלֹא בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם, אִם כֵּן וּבִשַּׁלְתָּ בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט:

4 וְהִנֵּה אָמַר וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְלֹא הִזְכִּיר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּאִסּוּר הַמְּלָאכָה, וְכֵן לֹא הִזְכִּיר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אִסּוּר מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה, וְלֹא בְּסֻכּוֹת, וְלֹא הִזְכִּיר מִצְוַת הַלּוּלָב, וְכֵן לֹא הִזְכִּיר כָּאן יוֹם הַזִּכָּרוֹן וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, וְהַטַּעַם כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי רמב"ן על דברים ט"ז:א', כִּי לֹא בָּא עַתָּה רַק לְהַזְכִּיר הָרְאִיָּה וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁחַיָּבִין כָּל יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת בְּשָׁלֹשׁ הָרְגָלִים הָאֵלֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְלָחֹג שָׁם אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, לִשְׂמֹחַ לְפָנָיו לְהוֹדוֹת עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ כְּרַחֲמָיו וּכְרוֹב חֲסָדָיו. וְהוֹסִיף וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת, וְטַעְמוֹ שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וְהַשְּׁבִיעִי עוֹד עֲלֵיהֶם עֲצֶרֶת. וְהַטַּעַם שֶׁתִּהְיוּ עוֹד נֶעְצָרִים לְפָנָיו לֶאֱכֹל הַמַּצּוֹת, וּבַעֲבוּר שֶׁאָמַר עֲצֶרֶת הִיא וְיִהְיֶה בְּמַשְׁמָע לִהְיוֹת נֶעֱצָר עַל אֲכִילַת הַמַּצּוֹת בִּלְבַד כַּיָּמִים אֲשֶׁר לְפָנָיו, הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה. וְכֵן אָמַר בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים ויקרא כג לו, שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִיא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, לוֹמַר שֶׁהוּא נֶעֱצָר עַל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בְּהַקְרָבַת הָאִשֶּׁה, וְהוּא אָסוּר עוֹד בַּעֲשִׂיַּת מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת עֲצֶרֶת הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְלַמְּדֵנוּ סוֹד הַיּוֹם, אֲבָל אֵינֶנּוּ שָׁוֶה לַעֲצֶרֶת שֶׁל שְׁמִינִי כִּי הַשְּׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַקָּרְבָּן שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵינֶנּוּ כְּקָרְבָּנוֹת שֶׁל שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֲבָל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח הוּא מִכְּלַל הָרֶגֶל, וַעֲצֶרֶת כִּי לִפְעָמִים תִּמָּנֶה שְׁמִינִית וְלִפְעָמִים תִּהְיֶה בִּכְלָל, וְהִנֵּה הִיא כַּשַּׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זָכוֹר וְשָׁמוֹר, כְּבוֹד יוֹם וּכְבוֹד לַיְלָה, וְהַקָּרְבָּן בַּשְּׁבִיעִי מִכְּלַל הָרֶגֶל. וְעַל כֵּן אָמַר כָּאן עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְשָׁם אָמַר וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִיא, כִּי הָאִשֶּׁה עֲצֶרֶת, וּלְכָךְ הִיא סְעוּדָה קְטַנָּה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְלֹא הִזְכִּיר כָּאן הַשְּׁמִינִי שֶׁל חָג שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר, וְאֵינֶנּוּ חַיָּב שֶׁנַּעֲלֶה בּוֹ לָרֶגֶל פַּעַם אַחֶרֶת:

5 מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, טַעְמוֹ מֵהָחֵל לָכֶם חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר מָתַי נַתְחִיל לְהָנִיף חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, בָּעֹמֶר, שֶׁהִיא רֵאשִׁית קְצִירֵנוּ. וּמִדְרָשׁוֹ ספרי קפו לְלַמֵּד עַל הָעֹמֶר שֶׁלֹּא תְּהֵא קְצִירָתוֹ אֶלָּא בְּחֶרְמֵשׁ:

6 וְהִזְכִּיר כָּאן בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, וְכֵן אָמַר דברים ט"ז:ט"ז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ וְגוֹ' בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם לוֹמַר כִּי לְאַחַר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נֵאָסֵף לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת הָרְגָלִים אֶלָּא בַּמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כַּטַּעַם שֶׁיֹּאמַר דברים ט"ז:ה' לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אוֹ שֶׁיְּבָאֵר כָּאן שֶׁלֹּא יִתְחַיְּבוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עַד אֲשֶׁר יִבְחַר הַשֵּׁם מָקוֹם לְשִׁכְנוֹ שָׁם:

7 וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם, אָמַר ר"א אבן עזרא על דברים ט"ז:י"ב שֶׁהוּא דָּבֵק עִם וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ. וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁתִּשְׁמֹר הַחֻקִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוְּךָ הָאָדוֹן הַפּוֹדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים. וְכֵן נַזְכִּיר בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם הַזֶּה זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְאָמַר הַחֻקִּים הָאֵלֶּה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה טַעַם מִסְפַּר שִׁבְעָה הַשָּׁבוּעוֹת וּמִסְפַּר הַחֲמִשִּׁים יוֹם וְהוּא לְבַדּוֹ הָעֲצֶרֶת, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי סוֹדָם ויקרא כג טו:

8 צִוָּה בַּתּוֹרָה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם שמות כב ח, וְנָתַן בִּפְלִילִים שם כא כב, אִם כֵּן מִצְוָה שֶׁיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל פְּלִילִים. וּבֵאֵר בְּכָאן שֶׁיָּשִׂימוּ הַשּׁוֹפְטִים בְּכָל עָרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִתֵּן לָהֶם הַשֵּׁם אֶת הָאָרֶץ, כִּי בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָם חַיָּבִים לְמַנּוֹת לָהֶם ב"ד, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִצְעַק הַמְעֻוָּת יַעַמְדוּ עָלָיו הָרְאוּיִים לִשְׁפֹּט וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶם יִשְׁפְּטוּהוּ, אוֹ יַעֲלֶה לָאָרֶץ בִּזְמַנָּהּ וְשָׁם יִשְׁפְּטוּהוּ בִּמְקוֹם הַמִּשְׁפָּט. וְהוֹסִיף בְּכָאן שׁוֹטְרִים, וְהֵם שֶׁיִּהְיוּ נוֹגְשִׂים בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, וּלְפִי זֶה אֵין יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ מְצֻוִּים לְמַנּוֹת לָהֶם דַּיָּנִין בָּעֲיָרוֹת, וְכֵן כָּתַב הָרַב ר' מֹשֶׁה הל' סנהדרין פ"א ה"ב. אֲבָל בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת מכות ז' שָׁנוּ, וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, מְלַמֵּד שֶׁסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֶלָּא בָּאָרֶץ אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר, בְּחוּצָה לָאָרֶץ אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וְאִי אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכָל עִיר וָעִיר. וְנִרְאֶה מִזֶּה שֶׁחַיָּבִין לִמְנוֹת סַנְהֶדְרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא בְּכָל עִיר וָעִיר כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא פְּלָכִים פְּלָכִים, אִם כֵּן הַמִּצְוָה הַזֹּאת נוֹהֶגֶת בְּכָל זְמַן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וּבִדְבָרִים הַנִּדּוֹנִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה לְאַחַר שֶׁבָּטְלָה הַסְּמִיכָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת, וַאֲנַן הֶדְיוֹטוֹת אֲנַן, וְאֵין דַּיָּנִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא תַּקָּנָה דִּשְׁלִיחוּתַיְהוּ עָבְדִינַן גיטין פח, אֵין אָנוּ חַיָּבִים בְּמִצְוַת מִנּוּי שׁוֹפְטִים מִן הַתּוֹרָה כְּלָל:

9 וְטַעַם לִשְׁבָטֶיךָ, מוּסָב עַל תִּתֶּן לְךָ, מְלַמֵּד שֶׁמּוֹשִׁיבִים ב"ד בְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּבְכָל עִיר וָעִיר, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ט"ז:י"ח, וְכֵן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין סנהדרין ט"ז. וְלֹא יָדַעְתִּי פֵּרוּשׁ דָּבָר זֶה, כִּי כֵּיוָן שֶׁמָּנִינוּ ב"ד בְּכָל עִיר וָעִיר, הֲרֵי בָּתֵּי דִּינִין רַבִּים בְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. אוּלַי בָּא לוֹמַר שֶׁאִם הָיְתָה עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים, כִּירוּשָׁלַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק לִיהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁיּוֹשִׁיב בָּהּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִים. וְכָךְ הֶעֱלוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק סנהדרין קיא, שֶׁחוֹלְקִים עִיר אַחַת לִשְׁנֵי שְׁבָטִים, וְכֵן יְרוּשָׁלַיִם הָיְתָה לִיהוּדָה וּבִנְיָמִין. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁחִיֵּב הַכָּתוּב לְמַנּוֹת ב"ד עַל כָּל הַשֵּׁבֶט וְהוּא יִשְׁפֹּט אֶת כֻּלָּם, וְאַחֲרֵי כֵן נְמַנֶּה ב"ד בְּכָל עִיר וָעִיר שֶׁיִּשְׁפֹּט אֶת הָעִיר. ואע"פ שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים בַּמִּנְיָן, שֶׁהֵם כ"ג בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְג' בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, אֲבָל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם בְּחָכְמָה יִתְמַנּוּ עַל כָּל הַשֵּׁבֶט, וְתַחְתֵּיהֶם לְכָל עִיר וָעִיר, וְאֵין בַּעֲלֵי הַדִּין יְכוֹלִין לָכֹף זֶה אֶת זֶה לָדוּן אֶלָּא בִּפְנֵי ב"ד שֶׁבְּעִירָם לֹא בִּפְנֵי ב"ד שֶׁבְּעִיר אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין בְּעִיר אַחֶרֶת יָכוֹל לוֹמַר נֵלֵךְ לִפְנֵי ב"ד שֶׁבְּעִירֵנוּ, אֲבָל ב"ד הַשֵּׁבֶט יָכוֹל לָכֹף כָּל אַנְשֵׁי שִׁבְטוֹ לָדוּן לְפָנָיו, וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַנִּדּוֹנִים בְּעִירָם יָכוֹל לוֹמַר לב"ד הַגָּדוֹל שֶׁל שֵׁבֶט אָזֵילְנָא, וְכֵן אִם נִסְתַּפְּקוּ בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל עֲיָרוֹת יָבֹאוּ לִפְנֵי ב"ד הַגָּדוֹל שֶׁל שֵׁבֶט וְיִשְׁאֲלוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁסַּנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה מְמֻנָּה עַל כָּל בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ יְהֵא ב"ד אֶחָד מְמֻנֶּה עַל כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. וְאִם הֻצְרְכוּ לְתַקֵּן וְלִגְזֹר דָּבָר עַל שֵׁבֶט שֶׁלָּהֶם גּוֹזְרִין וּמְתַקְּנִין, וְהִיא לַשֵּׁבֶט כִּגְזֵרַת סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה הב"ד הוּא הַמֻּזְכָּר בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת הוריות ה' שֶׁשָּׁנִינוּ בּוֹ, הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם, אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט חַיָּב וּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים וְכוּ'. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שִׁעוּר הַכָּתוּב שֹׁפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, יֹאמַר שֶׁיִּתְּנוּ שׁוֹפְטִים לְשִׁבְטֵיהֶם וְהֵם יִשְׁפְּטוּ בְּכָל שַׁעֲרֵיהֶם, וְשׁוֹפֵט הַשֵּׁבֶט יִשְׁפֹּט בְּכָל שְׁעָרָיו:

10 צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, הַלֵּךְ אַחַר ב"ד יָפֶה. לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ט"ז:כ' מִסִּפְרֵי שופטים קמד. וְטַעַם הַכֶּפֶל לוֹמַר הַדַּיָּנִין צְרִיכִין שֶׁיִּשְׁפְּטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, וְגַם אַתָּה צָרִיךְ לִרְדֹּף הַצֶּדֶק תָּמִיד, שֶׁתֵּלֵךְ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מְקוֹם חֲכָמִים הַגְּדוֹלִים, אַחֲרֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְיַבְנֶה, אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים. ור"א אָמַר אבן עזרא על דברים ט"ז:כ' צֶדֶק צֶדֶק פַּעֲמַיִם, שֶׁיִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַצֶּדֶק שֶׁיַּרְוִיחַ בּוֹ אוֹ יַפְסִיד, אוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם לְחִזּוּק. אֲבָל בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה יִדְרְשׁוּ בּוֹ סוֹד, אָמְרוּ צֶדֶק זוֹ מִדַּת דִּינוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, וּכְתִיב בָּתְרֵהּ לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אִם תָּדִין עַצְמְךָ תִּחְיֶה, אִם לָאו הוּא יָדִין עָלֶיךָ וּתְקַיֵּם בְּעַל כָּרְחֲךָ. וּמַאי צֶדֶק צֶדֶק תְּרֵי זִמְנֵי, דִּכְתִיב שמואל ב כב יג מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ צֶדֶק רִאשׁוֹן צֶדֶק מַמָּשׁ, זוֹ שְׁכִינָה, דִּכְתִיב ישעיהו א כא צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וּמַאי צֶדֶק שֵׁנִי, שֶׁמַּפְחִיד אֶת הַצַּדִּיקִים. וּמְפָרֵשׁ שָׁם צֶדֶק הָוֵי כּוֹבַע יְשׁוּעָה עַל רֹאשׁוֹ, וְאֵין רֹאשׁ אֶלָּא אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיט קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת, וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים ב כ יט הֲלֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי וְגוֹ'. אִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב תִּשְׁפֹּט אַתָּה בְּבֵית דִּינְךָ וְתִרְדֹּף צֶדֶק צֶדֶק וְתַשִּׂיג אוֹתָם, לְמַעַן תִּחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא בַּצֶּדֶק הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא צֶדֶק עֶלְיוֹן, וְהוּא הָאוֹר הַגָּדוֹל הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, וְהוּא עֻזּוֹ שֶׁל הקב"ה. וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, בַּצֶּדֶק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

11 לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל אִילָן הַנָּטוּעַ עַל פִּתְחֵי בֵּית אֱלֹהִים יִקָּרֵא אֲשֵׁרָה, אוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהוּא שָׂם דֶּרֶךְ מַרְאֶה אוֹתוֹ לָעָם יִקְרָא כֵן, מִלְּשׁוֹן תָּמֹךְ אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ תהלים יז ה. יַזְהִיר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִטַּע אִילָן אֵצֶל מִזְבַּח ה' לְנוֹי, וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא כָּבוֹד וְהָדָר לְמִזְבַּח הַשֵּׁם, וְאָסַר אוֹתוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא מִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לָטַעַת אִילָנוֹת בְּפִתְחֵי בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שופטים ו כה וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְגוֹ' וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת. וְרַשִׁ"י כָּתַב רש"י על דברים ט"ז:כ"א לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, לְחַיְּבוֹ עָלֶיהָ מִשְּׁעַת נְטִיעָתָהּ, וַאֲפִלּוּ לֹא עֲבָדָהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַל נְטִיעָתָהּ, וְלֹא תִּטַּע כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, אַזְהָרָה לַנּוֹטֵעַ וְלַבּוֹנֶה בְּהַר הַבַּיִת. וְאִם כֵּן יֹאמַר לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְכָל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה', אֲבָל הַבּוֹנֶה בְּהַר הַבַּיִת אַסְמַכְתָּא מִדִּבְרֵיהֶם, כִּי הַכָּתוּב לֹא אָסַר אֶלָּא הַנְּטִיעָה, לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְלֹא תִטַּע לְךָ כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ:

12 וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה, מַצֶּבֶת אֶבֶן אַחַת לְהַקְרִיב עָלֶיהָ אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם. אֲשֶׁר שָׂנֵא, מִזְבַּח אֲדָמָה וּמִזְבַּח אֲבָנִים צִוָּה לַעֲשׂוֹת, וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חוֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִים, ואע"פ שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁיו שְׂנֵאָהּ מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לע"ז, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ט"ז:כ"ב. וְאִם כֵּן אָסַר הַכָּתוּב הָאֲשֵׁרָה, וְאָסַר כָּל נוֹטֵעַ בְּהַר הַבַּיִת אע"פ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וְאָסַר הַמַּצֵּבָה לַשָּׁמַיִם, וּשְׁנֵיהֶם מִפְּנֵי חֻקֹּת הַכְּנַעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא הֲבִינוֹתִי הַחֹק הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי הַכְּנַעֲנִיִּים גַּם בְּמִזְבְּחוֹת גַּם בְּמַצֵּבוֹת הָיוּ נוֹהֲגִים, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם דברים י"ב:ג', כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן שמות לד יג, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהֶחֱזִיקוּ הַכְּנַעֲנִים בְּמַצֵּבוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם בֵּית ע"ז שֶׁאֵין שָׁם מַצֵּבָה לְהַקְטִיר עָלֶיהָ וְלָצוּק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּבַּעַל מלכים ב י כו, וַיֹּצִאוּ אֶת מַצְּבוֹת בֵּית הַבַּעַל, אֲבָל הַמִּזְבְּחוֹת הָיוּ בְּמִקְצָתָן לְהַקְרִיב גַּם בָּהֶם. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיוּ הַכְּנַעֲנִים הַשְּׁטוּפִים בע"ז עוֹשִׂים בְּכָל בָּתֵּי אֱלֹהֵיהֶם מִזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו הַקָּרְבָּנוֹת, וְאֶבֶן גְּדוֹלָה מֻצֶּבֶת עַל פֶּתַח הַבַּיִת לַעֲמֹד עָלֶיהָ הַכּוּמָרִים, וְאִילָן נָטוּעַ חוּצָה לָהּ לְאַשֵּׁר דֶּרֶךְ הַבָּאִים שָׁם, וְגַם הַיּוֹם הַנּוֹצְרִים עוֹשִׂים כֵּן. וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד שָׂנֵא וּמָאַס כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְאָסַר הַמַּצֵּבָה וְהָאֲשֵׁרָה, וְלֹא הִשְׁאִיר רַק הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ צִוָּה בָּהֶם וְהָיוּ נַחַת רוּחַ לְפָנָיו שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ מֵאָז קֹדֶם הֱיוֹת ע"ז בָּעוֹלָם:

13 וְטַעַם אֲשֶׁר שָׂנֵא, בֵּאוּר כִּי הַשֵּׁם צִוָּה שמות כ כד כה מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, וּבֵאֵר מֹשֶׁה כִּי בְּאֵלֶּה יַחְפֹּץ, לְהוֹצִיא הַמַּצֵּבָה כִּי שְׂנֵאָהּ, כִּי כָל מַעֲשֵׂיהֶם שְׂנוּאִין לְפָנָיו, וְצִוָּה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בִּימֵי יַעֲקֹב לֹא נֶאֱמַר עֲדַיִן וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ ויקרא יח ג, וּלְכָךְ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַצֵּבָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּמִנְהַג הָעוֹבְדִים. וְהִנֵּה זוֹ מִצְוָה מְבֹאֶרֶת מִן וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, אֲבָל מָה שֶׁאָמַר בַּתּוֹרָה שם כו א וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, הֵם פֶּסֶל וּמַצֵּבָה לְהוֹשִׁיב הַפֶּסֶל עַל הַמַּצֵּבָה לע"ז, כִּי שָׁם בְּעִנְיַן ע"ז דִּבֵּר הַכָּתוּב, אֲבָל יֹאמַר שם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ, אֲפִילּוּ לַשָּׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּעוֹבֵד לַשְּׂכִיּוֹת הָהֵם, כְּטַעַם הָאֲשֵׁרָה שֶׁהִיא מֵחֻקּוֹת הָעַמִּים. וְדַע כִּי מִזְבֵּחַ הוּא בִּנְיַן אֲבָנִים גָּבוֹהַּ, וְלוֹ קְרָנוֹת אַרְבַּע, וְלוֹ יְסוֹד סוֹבֵב, יַעֲלוּ עַל יְסוֹדוֹ וּמַקְרִיבִים בֵּין קַרְנוֹתָיו. וְהַמַּצֵּבָה אֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה, יְרִימוּהָ לְהַקְטִיר אוֹ לְהַקְרִיב עָלֶיהָ, אוֹ לִהְיוֹת הַכּוּמָרִים עוֹמְדִים עָלֶיהָ. וְהַבָּמָה, כְּעִנְיַן הַר, וְעוֹשִׂים אוֹתָהּ מֵעָפָר מְקֻבָּץ, וְעָלֶיהָ מִזְבֵּחַ בָּנוּי לְהַקְרִיב בּוֹ, כִּי כָל דָּבָר רָם וְגָבוֹהַּ יִקְרְאוּ כֵן, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב ישעיהו יד יד, עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ דברים לב יג, גַּם גַּב הָאָדָם יִקָּרֵא בָּמָה, עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִּדְרֹךְ שם לג כט, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב מלכים א ג ד וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

629 פירוש - בכל שאר המועדים, התורה ציינה את זמנו המדויק של המועד. כגון, על פסח נאמר ויקרא כג, ו "ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו". וכן בפרשת פנחס במדבר כח, יז נאמר "ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל". ועל סוכות נאמר ויקרא כג, לד "דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'". ובפרשת פנחס נאמר במדבר כט, יב נאמר "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם חג לה' שבעת ימים". ועל ראש השנה נאמר ויקרא כג, כד "דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש". ובפרשת פנחס נאמר במדבר כט, א "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם". ועל יום הכפורים נאמר ויקרא כג, כז "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'". ובפרשת פנחס נאמר במדבר כט, ז "ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו". אך על שבועות לא צויין יומו בחודש, אלא נאמר ויקרא כג, טו-טז "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'". ובפרשת פנחס נאמר במדבר כח, כו "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו". ומעיר מדוע בשבועות לא צויין יום החודש, כפי שנעשה אצל שאר מועדים. אמנם בפרשת ראה דברים טז, א-יז לא הזכיר את הזמנים המדויקים של כל שלש הרגלים, שעל פסח נאמר שם פסוק א "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלקיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה". ועל שבועות נאמר שם פסוקים ט-י "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות, ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך". ועל סוכות נאמר שם פסוק יג "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך". כבר עמד על הרמב"ן שם פסוק א, וכתב: "ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה, אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה, שכבר הזכיר הכל שם פרשיות אמור ופנחס". הרי רק ביאר את השמטת זמני פסח וסוכות. אך בודאי שביאורו לא יועיל לשבועות, שבשום מקום לא הוזכר זמנו. וכן העיר בגבורות ה' פמ"ו שצ:: "אמנם מה שתמצא בחג השבועות מה שלא תמצא בשני החגים, ששני החגים הוקבע להם זמן בחודש, אך חג השבועות לא הוקבע לו יום בחודש, רק הכתוב תלאו בחג המצות לספור חמשים יום" הובא למעלה הקדמה הערה 21. וכן נגע בשאלה זו הריב"ש סימן צו. ובשבלי הלקט סימן רלו הביא שאלה זו בשם מדרש אגדה,

12 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

11 פירוש - יצ"מ מחייבת את ישראל להיות עבדי ה'. וכן כתב הרמב"ן שמות כ, ב: "טעם 'מבית עבדים' שם, שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלקים, שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כטעם ויקרא כה, נה 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'". וקודם לכן שמות יג, ט כתב הרמב"ן: "תכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים, ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצותיו ותורותיו, כי הוא אדונך הפודך מבית עבדים". ושוב כתב הרמב"ן דברים טז, יב: "וזכרת כי עבד היית במצרים... והנכון שהוא כפשוטו, שתשמור החקים האלה אשר צוך האדון הפודך מבית עבדים". וכן כתב המהר"ל בכמה מקומות. כגון, בגבורות ה' פנ"ג קיד: כתב: "מתחלה היינו עבדים לפרעה, והוציא הקב"ה אותנו משם להיות עבדים להקב"ה לקיים מצותיו". ושם פנ"ה רז. כתב: "השם יתברך בעצמו רצה בישראל שיהיו ישראל לו לעם, ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים, ולהיות לו יתברך לעבדים... היו ישראל יוצאים להיות לעבדים לו". ובדר"ח פ"ו מ"י שס. כתב: "'עם זו קנית' שמות טו, טז... מפני כי גאלם ממצרים שייך בזה 'קנית'". ובנתיב העבודה פ"ח א, קב. כתב: "כי על ידי יציאת מצרים השם יתברך הוא למלך על האדם, שנאמר 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'... דהיינו שהשם יתברך הוציא אותם ממצרים, והוא יתברך לאלוק על האדם, וגופו קנוי לו לעבד בשביל שהוציא אותם ממצרים... כי מצד יציאת מצרים השם יתברך הוא למלך עליהם, כדכתיב 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים', שרוצה לומר כי לכך אני אלקיך ומולך עליך, ואתה קנוי לי לעבד, בעבור שהוצאתיך מבית עבדים, לכך אתם תהיו לי עבדים לקבל מלכות שמים". ובתפארת ישראל פל"ז תקלח. כתב: "כי הכתוב רוצה לומר למה הוא אלקיהם, ועל זה אמר 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ועל ידי זה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, קבלתם אותי למלך, ותהיו עבדים לי". ובנצח ישראל פ"ל תקפז: כתב: "כמו שאמר גם כן 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', שבשביל שהוציא אותם מרשות מצרים, הרי הם אל השם יתברך לגמרי, ולכך הוא אלקיהם בפרט". הרי מחמת ההוצאה מרשות מצרים בזה גופא הקב"ה קנה אותנו להיות עבדיו. ובכמה מקומות צירף לזה שהיציאה מרשות מצרים נעשתה על ידי נסים, לכך אנו קנויים להקב"ה. כגון, בנצח ישראל פ"ב כה: כתב: "כי הוציאם מן העבדות באותות ובמופתים עד שנעשו עבדים קנוים לו". ובגבורות ה' ר"פ סב תקיב. כתב: "הם עבדי ה', שהם להקב"ה, שהרי עושה נסים עמהם והוציאם מצרה לרוחה, ובזה הם עבדי ה'". ובדר"ח פ"ה מ"ד קג: כתב: "כי השם יתברך עשה נסים לישראל כדי שיהיו אל השם יתברך לגמרי, וכמו שאמר הכתוב 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', כי מפני שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, ראוי שיהיה השם יתברך לכם לאלוק". ויש להבין, מהו הצורך להוסיף ענין הנסים לעצם ההוצאה, ומדוע לא סגי בהוצאה עצמה לחייב עבדות ישראל לה'. ונראה לבאר על פי מה שביאר מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל את קנין של נסים, דמהו טיבו של קנין זה. וביאר, שהנסים מורים שישראל נמצאים במחיצתו של ה' יתברך, והוי מעין קנין חצר. כי אם ישראל לא היו עומדים במחיצתו יתברך, לא היו נעשים להם נסים, כי הנסים נעשים מחמת מדת הרחמים ח"א לגיטין נו. ב, קג., ומדת הרחמים היא תולדה מחבור הנמצאים לה' ח"א לגיטין נו: ב, קה., וראה גבורות ה' פל"ז הערה 38. לכך הנסים מורים על קנין, כי כשם שכל קנין הוא הכנסה לרשות הקונה, כך הכנסה לרשות הקונה על ידי נסים היא קנין, והנסים מורים שישראל עומדים ברשותו יתברך. ומעתה אף אנן נאמר, כי ההוצאה עצמה היא אמנם הפקעה מרשות פרעה, אך עדיין אין בה הכנסה לרשותו של הקב"ה, כי לא נתברר מעצם ההוצאה שהקב"ה פדאם בכדי שיהיו לו לעבדים ראה גיטין לז: אודות הפודה עבד מהשבי. אך כאשר ההוצאה נעשתה על ידי נסים, יש בכך גלוי דעת שהקב"ה פדאם לעבודתו, כי הנסים מורים שאנו עומדים בחצירו יתברך. ויש להעיר מדבריו בגו"א שמות פי"ב אות יב קצא:, שכתב להיפך, שמחמת שנעשינו לעבדי ה' בארץ מצרים ע"י הקרבת קרבן פסח ומילה במצרים בטרם היציאה, לכך זכינו ליציאת מצרים, וכלשונו: "אבל אותו שהוא רשום לעבדות מילה, והוא עובד קרבן פסח, זהו עבודה גמורה, ואז נקרא 'כי לי בני ישראל עבדים' ויקרא כה, נה ולא עבדים לעבדים קידושין כב:, וגאלם הקב"ה מן עבדות של פרעה" ראה להלן בדרשה הערה 885. ומעין כן כתב בגבורות ה' פ"ס שצה:. ואילו כאן ובשאר מקומות שהובאו למעלה כתב להיפך; מחמת יצ"מ אנו מחוייבים להיות עבדי ה'. ונראה ליישב, כי בגו"א ובגב"ה פ"ס דן במעשים שישראל עשו כדי לזכות שהקב"ה יבוא ויפדם ממצרים, ויהיו לעבדיו. ואילו בשאר מקומות דן במעשים שהקב"ה עשה כדי לקנות את ישראל להיות עבדיו. וראה בדרשת שבת הגדול הערה 467.

18 רשימות שיעורים על סנהדרין פתח ↗

והנה הרמב"ן דברים ט"ז: י"ח בריש דבריו כתב וז"ל צוה בתורה, עד האלהים יבא דבר שניהם שמות כב ח, ונתן בפלילים שם כא כב, אם כן מצוה שיהיו לישראל פלילים. וביאר בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ, כי בחוצה לארץ אינם חייבים למנות להם ב"ד, אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו, או יעלה לארץ בזמנה ושם ישפטוהו במקום המשפט. והוסיף בכאן שוטרים, והם שיהיו נוגשים בדבר המשפט. ולפי זה אין ישראל שבחוצה לארץ מצווים למנות להם דיינין בעיירות, וכן כתב הרב ר' משה הל' סנהדרין פ"א ה"ב. אבל במסכת מכות ז א שנו, והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם, מלמד שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, אם כן למה נאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אלא בארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, בחוצה לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. ונראה מזה שחייבין למנות סנהדרין בחוצה לארץ, ולא בכל עיר ועיר כארץ ישראל אלא פלכים פלכים, אם כן המצוה הזאת נוהגת בכל זמן בדיני ממונות ובדברים הנדונין בחוצה לארץ. אבל בזמן הזה לאחר שבטלה הסמיכה, כיון שכל המשפטים בטלים מן התורה, דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות, ואנן הדיוטות אנן, ואין דיינין בחוצה לארץ אלא תקנה דשליחותיהו עבדינן גיטין פח ב, אין אנו חייבים במצות מינוי שופטים מן התורה כלל עכ"ל. ומבואר דהרמב"ן סובר דבזה"ז דאין דיינים סמוכים ואנו דנין מדין שליחותייהו ליכא מצוה מה"ת למנות דיינים. וס"ל דהמצוה היא רק למנות דיינים סמוכים לדון בדיני ממונות ולא למנות דיינין שאינם סמוכים לדון באיסור והיתר. אמנם עיין ברמב"ם בספה"מ מ"ע קע"ו וז"ל היא שציוונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה וכו' עד שלא מצוות התורה ואזהרותיה נידונות לפי אמונת כל איש עכ"ל. ומשמע דס"ל דהמצוה היא למנות דיינין לדון ולהורות אף עניני איסור והיתר ולא רק לדון בדיני ממונות. ועיין ברמב"ם פ"א מהל' סנהדרין הל"א וז"ל מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שופטים אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינין באים לפניהם, שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינין המסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמדות ולהכות כל מעוות וכל מעשיהם ע"פ הדיינים וכל שיראו בו ערות דבר מביאין אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו עכ"ל. והנה הרמב"ם אינו מזכיר שהשופטים צריכים להיות סמוכים, ומשמע דלפי הרמב"ם יש מצוה בזה"ז למנות שופטים ודיינין אע"פ שאינן סמוכין, ולפי"ז י"ל דאף מינוי רב להורות באיסור והיתר הוי קיום של מצוה זו. משא"כ לפי הרמב"ן מינוי רב בזה"ז הוא רק ענין של מצות תוכחה שיורה לעם את הדרך אשר ילכו בה, אך אין במינוי רב קיום מצות מינוי דיינין, דהמצוה היא רק למנות דיינין סמוכין שיכולים להורות בדיני ממונות.

18 רמב"ן על דברים פתח ↗

יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, יִקְרָא לְבִנְיָמִין יְדִיד ה', יֹאמַר בִּנְיָמִין שֶׁהוּא יְדִיד הַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּאַרְצוֹ לָבֶטַח עַל הַשֵּׁם, וְהַשֵּׁם יִהְיֶה חוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיָּמִים וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ אַרְצוֹ. וּבֵין כְּתֵפָיו, יִרְמֹז לְמָה שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ זבחים נד. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן עַל בִּנְיָמִין, וְיִהְיֶה זֶה לָבֶטַח לְבִנְיָמִין, שֶׁיִּבְטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים, וְהוּא יִהְיֶה חוֹפֵף וּמֵגֵן עַל בִּנְיָמִין כָּל הַיּוֹם, וְלֹא יֵבוֹשׁוּ בְּעֵת צָרָה, וּבֵין כְּתֵפָיו שֶׁל בִּנְיָמִין יִשְׁכֹּן לָעַד. וּמִכָּאן נִקְרָא שְׁלֹמֹה יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' שמואל ב יב כה, וּבָנָה יְדִידוּת מִשְׁכְּנֹתָיו כַּאֲשֶׁר נִקְרָא שְׁלֹמֹה גַּם כֵּן, לוֹמַר שֶׁמִּדָּתוֹ שְׁלֵמָה בְּשָׁלוֹם, וּלְפִיכָךְ נִכְתַּב בְּהֵ"א. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, אָמַר לוֹ הקב"ה הוֹאִיל וְשִׁמְךָ כְּשֵׁם כְּבוֹדִי אֶתֵּן לְךָ אֶת בִּתִּי, דִּכְתִיב מלכים א ה כו וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וְלֹא פֵּרֵשׁ, וְהֵיכָן פֵּרֵשׁ, לְהַלָּן שם ג כח, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְגוֹ'. וְנָכוֹן הַדָּבָר שֶׁיִּרְמֹז בִּשְׁלֹשׁ הַשְּׁכִינוֹת הַלָּלוּ עַל שְׁלֹשָׁה מִקְדָּשִׁים, יֹאמַר בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דהי"ב ז א וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת; וְאָמַר עַל בַּיִת שֵׁנִי חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, שֶׁלֹּא שָׁרְתָה בּוֹ הַשְּׁכִינָה רַק הָיְתָה מְכַסֶּה וּמְגִנָּה עָלָיו, אוֹ חוֹפֵף מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר בְּפִרְקֵי הֵיכָלוֹת; וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' ירמיהו ג יז. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי ברכה שנב:

20 אבן עזרא על דברים פתח ↗

צדק צדק. עם בעלי הריב ידבר וטעם שני פעמים לדבר צדק שירויח בו או יפסיד או פעם אחר פעם כל ימי היותך או לחזוק:

22 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, אִשֶּׁה כְּשֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ יְהֵא שׁוֹחֵט לְשֵׁם הָאֵשׁ, וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ. נִיחוֹחַ נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא א':ט'. וְלֹא פֵּרֵשׁ הָרַב מַהוּ לְשֵׁם הָאֵשׁ. וּבַגְּמָרָא זבחים מו אָמְרוּ, לְאַפּוֹקֵי כְּבָבָא דְּלָא. וּפֵרְשׁוּ בּוֹ שֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ עַל מְנָת לְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּמַּעֲרָכָה, לֹא לְהַעֲלוֹת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת שֶׁמִּתְכַּבּוֹת וְהוֹלְכוֹת. וְלִי נִרְאֶה שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁתֹּאכְלֶנּוּ הָאֵשׁ לְגַמְרֵי, לֹא שֶׁיִּצָּלֶה שָׁם מְעַט, וְהוּא מִלְּשׁוֹנָם בְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה סנהדרין ע, כִּבְשַׂר כִּיבָא דְּאָכְלֵי גַּנָּבֵי, וּבְמַסֶּכֶת עֵרוּבִין כט וְנִכְבִּיב וְנֵכוּל. וְיֵשׁ גּוֹרְסִים שָׁם זבחים מו לְאַפּוֹקֵי גְּבָבָא דְּלָא, שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי אֵשׁ שֶׁל עֵצִים, כְּדִכְתִיב "עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ", וְלֹא יַחְשֹׁב לְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי אֵשׁ שֶׁל קַשׁ וְשֶׁל גְּבָבָא, כְּעִנְיָן שֶׁשָּׁנִינוּ שבת לו, כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא. וְהִנֵּה בַּכָּתוּב הַזֶּה טַעַם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וְאָמַר הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים ג לב כִּי טַעַם הַקָּרְבָּנוֹת בַּעֲבוּר שֶׁהַמִּצְרִים וְהַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים בְּאַרְצָם מֵעוֹלָם, הָיוּ עוֹבְדִים לַבָּקָר וְלַצֹּאן, כִּי הַמִּצְרִים עוֹבְדִים לַטָּלֶה וְהַכַּשְׂדִּים עוֹבְדִים לַשֵּׁדִים אֲשֶׁר יֵרָאוּ לָהֶם בִּדְמוּת שְׂעִירִים, וְאַנְשֵׁי הוֹדוּ עַד הַיּוֹם לֹא יִשְׁחֲטוּ בָּקָר לְעוֹלָם. בַּעֲבוּר כֵּן צִוָּה לִשְׁחֹט אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה מִינִין לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיוּ חוֹשְׁבִים כִּי הֵם בְּתַכְלִית הָעֲבֵרָה, הוּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַבּוֹרֵא וּבוֹ יִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת, כִּי כֵן יִתְרַפְּאוּ הָאֱמוּנוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵם מַדְוֵי הַנֶּפֶשׁ, כִּי כָל מַדְוֶה וְכָל חֹלִי לֹא יִתְרַפֵּא כִּי אִם בְּהֶפְכּוֹ, אֵלֶּה דְּבָרָיו וּבָהֶם הֶאֱרִיךְ. וְהִנֵּה הֵם דִּבְרֵי הֲבַאי, יְרַפְּאוּ שֶׁבֶר גָּדוֹל וְקֻשְׁיָא רַבָּה עַל נְקַלָּה, יַעֲשׂוּ שֻׁלְחַן ה' מְגֹאָל, שֶׁאֵינֶנּוּ רַק לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל רְשָׁעִים וְטִפְּשֵׁי עוֹלָם, וְהַכָּתוּב אָמַר כִּי הֵם לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ, וְגַם כִּי לְפִי שְׁטוּתָם שֶׁל מִצְרִים לֹא תִּתְרַפֵּא מַחֲלָתָם בָּזֶה אֲבָל תּוֹסִיף מַכְאוֹב, כִּי מַחְשֶׁבֶת הָרְשָׁעִים הַנִּזְכָּרִים לַעֲבֹד לְמַזַּל טָלֶה וּמַזַּל שׁוֹר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ בָּהֶם כְּפִי מַחְשַׁבְתָּם, וְלָכֵן לֹא יֹאכְלוּ אוֹתָם לִכְבוֹד כֹּחָם וִיסוֹדָם, אֲבָל אִם יִזְבְּחוּ אוֹתָם לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד זֶה כָּבוֹד לָהֶם וּמַעֲלָה, וְהֵם עַצְמָם כָּךְ הֵם נוֹהֲגִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ויקרא יז ז "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם", וְעוֹשֵׂי הָעֵגֶל זָבְחוּ לוֹ. וְהָרַב מַזְכִּיר שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים לַלְּבָנָה בְּכָל רָאשֵׁי חָדְשֵׁיהֶם, וְלַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲלוֹתָהּ בַּמַּזָּלוֹת הַיְּדוּעִים לָהֶם בְּסִפְרֵיהֶם, וְיוֹתֵר תִּתְרַפֵּא הַמַּחֲלָה בְּאָכְלֵנוּ מֵהֶם לָשֹׂבַע, שֶׁהוּא אָסוּר לָהֶם וּמְגֻנֶּה בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא יַעֲשׂוּ כֵן לְעוֹלָם. וְהִנֵּה נֹחַ בְּצֵאתוֹ מִן הַתֵּבָה עִם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אֵין בָּעוֹלָם כַּשְׂדִּי אוֹ מִצְרִי, הִקְרִיב קָרְבָּן וַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה', וְאָמַר בּוֹ בראשית ח כא "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ", וּמִמֶּנּוּ אָמַר אֶל לִבּוֹ "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם" שם. "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" שם ד ד, וְלֹא הָיָה עֲדַיִן בָּעוֹלָם שֶׁמֶץ ע"ז כְּלָל. וּבִלְעָם אָמַר "אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" במדבר כג ד, וְאֵין דַּעְתּוֹ עַתָּה לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ אֱמוּנוֹת רָעוֹת וְלֹא נִצְטַוָּה בְּכָךְ, אֲבָל עָשָׂה כֵן לְקָרְבָה אֶל הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁיָּחוּל עָלָיו הַדִּבּוּר. וּלְשׁוֹן הַקָּרְבָּנוֹת "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי" שם כח ב, וְחָלִילָה שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְרָצוֹן, רַק שׁוֹלְלוּת ע"ז מִדַּעַת הַשּׁוֹטִים. וְיוֹתֵר רָאוּי לִשְׁמֹעַ הַטַּעַם שֶׁאוֹמְרִים בָּהֶם כִּי בַּעֲבוּר שֶׁמַּעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם נִגְמָרִים בְּמַחְשָׁבָה וּבְדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, צִוָּה הַשֵּׁם כִּי כַּאֲשֶׁר יֶחֱטָא יָבִיא קָרְבָּן יִסְמֹךְ יָדָיו עָלָיו כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה, וְיִתְוַדֶּה בְּפִיו כְּנֶגֶד הַדִּבּוּר, וְיִשְׂרֹף בָּאֵשׁ הַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַתַּאֲוָה, וְהַכְּרָעַיִם כְּנֶגֶד יָדָיו וְרַגְלָיו שֶׁל אָדָם הָעוֹשִׂים כָּל מְלַאכְתּוֹ, וְיִזְרֹק הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּנֶגֶד דָּמוֹ בְּנַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְשֹׁב אָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ כָּל אֵלֶּה כִּי חָטָא לֵאלֹהָיו בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ וְרָאוּי לוֹ שֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמוֹ וְיִשָּׂרֵף גּוּפוֹ, לוּלֵא חֶסֶד הַבּוֹרֵא שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ תְּמוּרָה וְכֹפֶר הַקָּרְבָּן הַזֶּה, שֶׁיְּהֵא דָּמוֹ תַּחַת דָּמוֹ נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ, וְרָאשֵׁי אֵיבְרֵי הַקָּרְבָּן כְּנֶגֶד רָאשֵׁי אֵיבָרָיו, וְהַמָּנוֹת לְהַחֲיוֹת בָּהֶן מוֹרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו. וְקָרְבַּן הַתָּמִיד בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יִנָּצְלוּ הָרַבִּים מֵחֲטוֹא תָּמִיד. וְאֵלֶּה דְּבָרִים מִתְקַבְּלִים מוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב כְּדִבְרֵי אַגָּדָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֵשׁ בַּקָּרְבָּנוֹת סוֹד נֶעֱלָם, תִּכָּנֵס בּוֹ מִמַּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּסִפְרֵי פנחס קמג וּבְסוֹף מְנָחוֹת קי, אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּפ' הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם לֹא "אֵל" וְלֹא "אֱלֹהֶיךָ" וְלֹא "אֱלֹהִים" וְלֹא "שַׁדַּי" וְלֹא "צְבָאוֹת", אֶלָּא יוֹ"ד הֵ"א שֵׁם הַמְּיֻחָד, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחְלֹק. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ" תהלים נ יב, לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם זְבוֹחוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּאָמֵר וְיֵעָשֶׂה רְצוֹנִי. וּבִתְחִלַּת תּוֹרַת כֹּהֲנִים פרשה ב ה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "קָרְבָּן" אָמוּר בְּיוֹ"ד הֵ"א, שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לָאֶפִּיקוֹרְסִים לִרְדּוֹת. אֵלּוּ דִּבְרֵיהֶם זַ"ל. וֶאֱמֶת כִּי בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת לֹא נֶאֱמַר לֹא "אֵל" וְלֹא "אֱלֹהִים", אֲבָל מָצָאנוּ "וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ" דברים כז ו, וּכְתִיב "לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם" ויקרא כ"א:ו', "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" שם ח, וְכָתוּב בַּמִּזְמוֹר הַנִּזְכָּר "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה" תהלים נ יד, וְעוֹד כָּתוּב דהי"ב כט ו-ז "כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֵינוּ גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". אֲבָל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ מְבֹאָר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כח ב "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי", וְאָמַר ויקרא ג':י"א "לֶחֶם אִשֶּׁה", שֶׁהֵם לֶחֶם לְאִשֶּׁה וּמִמֶּנּוּ לָאִשִּׁים, וְ"אִשֶּׁה" לְשׁוֹן אֵשׁ. וְאָמַר ר"א אבן עזרא על ויקרא א':ט' "אִשֶּׁה" שֵׁם הַתֹּאַר, וְטַעְמוֹ קָרְבַּן אֵשׁ, וְהוּא תֹּאַר לְמִלַּת "הַכֹּל", וּבַמִּנְחָה שֶׁאָמַר ויקרא ב':ב' "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" יִהְיֶה תֹּאַר לַקֹּמֶץ. וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל "אִשֶּׁה" שֵׁם, כְּמוֹ אֵשׁ, וְ"עוֹלָה אִשֶּׁה" כְּמוֹ עוֹלַת אֵשׁ רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה', וְכֵן כֻּלָּם, כִּי טַעְמָם כְּמוֹ "לֶחֶם אִשֶּׁה" להלן ג יא טז. אֲבָל לֹא אָמַר אֵשׁ וְאָמַר אִשֶּׁה כְּמַשְׁמָעוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר בְּמַתַּן תּוֹרָה. וְהִנֵּה הַקָּרְבָּן בְּמִדַּת הַדִּין, וְהַזְּבִיחָה לְשֵׁם ה' לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְדָבָר אַחֵר בָּעוֹלָם רַק לְשֵׁם ה' לְבַדּוֹ. וְזֶה טַעַם "עוֹלָה הוּא אִשֶּׁה", וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב ויקרא כ"א:ו' "כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ", כִּי לְאִשֵּׁי ה' קָרְבַּן אֱלֹהִים. וּלְכָךְ אָמְרוּ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בַּצַּוָּאוֹת שֶׁל קָרְבָּנוֹת לֹא "אֵל" וְלֹא "אֱלֹהִים" אֶלָּא "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" כִּי הַכַּוָּנָה לַה' לְבַדּוֹ תִּהְיֶה, לֹא יְכַוֵּן הַמַּקְרִיב וְלֹא יַעֲלֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ רַק לַשֵּׁם הַמְּיֻחָד. וְהוּא מַאֲמַר הַחֲכָמִים סנהדרין ס, רִיקֵן כָּל הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן לַשֵּׁם הַמְיֻחָד. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים סוף פרק ו, "לַה'" לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַמִּזְמוֹר "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ" תהלים נ יד "כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ" שם מז ג, וְאֵין נוֹדְרִין אֶלָּא לִשְׁמוֹ הַמְיֻחָד, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר "אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ" תהלים נ ז ח, כַּאֲשֶׁר אָמַר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" שמות כ ב. וְזֶה טַעַם הַמִּזְמוֹר כֻּלּוֹ, שֶׁאָמַר "אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ" וְגוֹ' תהלים נ א, שֶׁהִזְכִּיר שֵׁם מָלֵא עַל עוֹלָם מָלֵא, וְהִזְכִּיר בָּהֶם הַקָּרְבָּנוֹת, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר ישעיהו ס ז "יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר", לֵאמֹר שֶׁיִּהְיוּ הַקָּרְבָּנוֹת עַל הָרָצוֹן שֶׁהוּא מִזְבְּחוֹ וּבֵית תִּפְאַרְתּוֹ יְפָאֵר בַּעֲלוֹתָם לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. וְהִנֵּה "נִיחוֹחַ" מִן "נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע" מלכים ב ב טו, "וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ" במדבר יא כו, וְכָל קָרְבָּן לְשׁוֹן קְרִיבָה וְאַחְדוּת, וּלְכָךְ אָמַר "וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" כִּי הָעוֹלָה בַּקֹּדֶשׁ תִּהְיֶה לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַמַּלְאָךְ לִמֵּד לְמָנוֹחַ עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת. אָמַר "אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ" שופטים יג טז, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה לוֹ לֶחֶם לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא פִּגּוּל וְזֶבַח תּוֹעֵבָה לַשֵּׁם, אֲבָל אִם תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַה' לְבַדּוֹ תַּעֲלֶנָּה, וְתִהְיֶה לְרָצוֹן עַל אִשֶּׁה ה'. וְאָז עָלָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ. וְהִנֵּה הָעִנְיָן מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר, וַה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד:

« רמב"ן על דברים ט״ו:י״א רמב"ן על דברים י״ז:א׳ »