רש"י על דברים ט״ז:כ׳

« רש"י על דברים ט״ז:י״ט רש"י על דברים ט״ז:כ״א »

20 שפתי חכמים פתח ↗

הלך אחר ב"ד יפה. פי' אע"פ דכל ב"ד יכולין לדון הנתבע בע"כ, מכל מקום מצוה על התובע שילך אחר בית דין יפה. דאין לומר כמשמעו דאם כן בצדק תשפוט מיבעי ליה. ועוד צדק צדק למה לי. ועוד הא כבר כתיב לא תטה משפט. אלא הלך וגו':

20 מזרחי פתח ↗

צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה. כמו ששנינו בספרי אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכאי ואחר בית דינו של רבי אליעזר וזו אזהרה לבעל הריב:

20 דברי דוד פתח ↗

צדק צדק תרדוף, הלך אחר ב"ד יפה. אם כוונת רש"י לתרץ כפל צדק צדק היה לו לומר ב"ד יפה יפה כיון שיפה פירוש צדק, ונראה דפסוק זה קאי אדלעיל שאמר מנה דיינים מומחים שיכולים לשפוט צדק, אמר כאן דודאי בני העיר יבחרו להם יותר חשובים שבאותה עיר וזהו ציווי על בני העיר, אבל מ"מ טוב להם שילכו לועד היותר חכמים כמו שאמרו בזה לבית הועד ובית דין הגדול שהוא צדק צדק. וע"כ לא הוצרך רש"י להזכיר רק פעם אחת יפה לפי שהב"ד במקומו הוא צדק היינו ויפה כמו שזכרנו בכל עיר ועור אלא שתלך לעיר אחרת ששם יש יותר יפה מב"ד יפה שבכאן ממילא יהיה שתי פעמים יפה:

21 שפתי חכמים פתח ↗

לחייבו עליה משעת נטיעתה כו'. דאם לא כן, הוא בכלל לא יהיה לך אלהים אחרים. ועוד הי' לו לכתוב לא תעבוד אשרה, מאי נפקא מינה בנטיעה, אלא לחייבו כו':

21 מזרחי פתח ↗

לא תטע לך אשרה לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך ואזהרה לוטע אילן ולבונה בית בהר הבית. ואם כן יחסר וי"ו מן כל עץ כאילו אמר לא תטע לן אשרה וכל עץ אצל מזבח יי' אלהיך שפירושו לא תטע לך אילן בשום מקו' כדי שיהא לעבודת כוכבים אע"פ שלא עבדתו גם לא תטע לך אצל מזבח יי' אלהיך שום אילן אפילו לנוי בעלמא אבל מה שאמר ולבונה בית בהר הבית אין זה אלא דרך אסמכת' מדבריהם מדלא כתיב ולא תטע לך כל עץ בהדיא אלא כל עץ סתם ל"ש בנטיעה ל"ש בבנין אבל פשטיה דקרא אינו אלא בנטיעה דלא תטע דקרא אתרוויהו קאי בין אאשרה בין אכל עץ אצל מזבח יי' וזאת היא סברת הרמב"ן ז"ל על דברי רש"י ז"ל וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל בפ' ששי מהלכו' עבודת כוכבים הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזר' בין אילן סרק בין אילן מאכל אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך מפני שהיה זה דרך עבודת כוכבים נוטעי אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם ואחר כך כתב אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אעפ"י שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתרה היא שנאמר כל עץ הרי שפירש האזהרה הזאת בנטיעה בלבד והבנין אין איסורו אלא להרחקה בעלמא מדבריהם ומ"ש אחר זה שנאמר כל עץ לאו דוקא אלא דרך אסמכתא דמדלא פי' בו נטיעה אלא סתמא ש"מ אפילו בבניין וכה"ג בריש י"ט שחל להיות ערב שבת מה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השב' ופרש"י מה"מ לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין דרבנן אלא הכי קמבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן אבל בספרי שנו לא תטע לך אשרה מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה ומניין לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה ת"ל כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך רבי אליעזר בן יעקב אומר מניין שאין עושין אכסדרה בעזרה ת"ל כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך ואלו היה הבניין דרך האסמכתא מדבריהם לא היו שונים בלשונם עובר בלא תעשה:

21 משכיל לדוד פתח ↗

לא תטע וכו׳ לחייבו וכו׳. דהא אפי׳ לקיימה בלא נטיעה אסור כדכתיב לעיל ואשריהם תשרפון באש ולאו נמי איכא דקעבר על לא יהיה לך ולכך משני דקמ״ל הכא דמשעת נטיעה חייב אפילו לא באה לכלל קיום כגון שנעקרה קודם שתצמח וכי היכי דלא תיטעי לפ׳ שזה דוקא בנוטע יחור של אשרה ממש שכבר נעבדה לכך קאמר ואפילו לא עבדה רק שנוטע לשם אשרה חייב על הנטיעה:

20 צדק צדק תרדף. הַלֹּךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה ספרי; סנהדרין ל"ב:

21 למען תחיה וירשת. כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָן ספרי:

20 גור אריה פתח ↗

הלך אחר בית דין יפה. דאין לומר כמשמעו, דאם כן למה כתיב "צדק צדק תרדוף", דהוי למכתב 'בצדק תשפוט':

20 משכיל לדוד פתח ↗

צדק וכו׳. דליכא לפרושי בדיין וליתן עשה על הלאו דלעיל דלא שייך לשון רדיפה בדיין הול״ל תשפוט וצ״ל שצווי זה היינו לשניהם הבעלי דינים ואפשר דמשו״ה כתיב צדק צדק ג״פ ומיהו ודאי שאם א׳ אומר לדון בעירו הדין עמו אפי׳ האחר היה רוצה לילך לב״ד הגדול כופין אותו לדון בעירו א״נ מתוקם כשמלוה אומר כן דכופין ללוה לילך משום דעבד לוה לאיש מלוה כדאי׳ בפ׳ זה בורר:

20 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה צדק צדק תרדף, הלך אחר בית דין יפה ספרי; סנהדרין לב ע"ב. בגמרא שם נראה מאמר זה כדברי אגדה, אך לא כן מדברי רש"י כאן. ויישומו של המאמר קשה. מהם הקריטריונים לבית־דין יפה? מי קובע או מדרג? כל אחד ואחד? "הציבור"? יחצ"נים? ועוד: הרי יש בכל קביעה שכזו גם משום קביעה שלילית לגבי בית־דין אחר או אחרים ואף משום עלבונם. ומה יהא על דברי יתרו שמות יח, יח "נבל תבֹּל"? הרי בתי־הדין ה"יפים" ישאו בכל העומס בעוד שהאחרים יהיו בטלים ממלאכתם ויהיה בזה גם משום הריסת כל היררכיה וראה דברי רמב"ן למעלה א, יב ד"ה וריבכם. וכיצד ינהגו כשאין הסכמה בין הצדדים באשר לבית־דין יפה? פ' שופטים תשמ"ג בלימוד סוגיה זו עם הרב דורון אלון שי' הגענו למסקנות הבאות: בעלי דין שנתגלע ביניהם ויכוח בדיני ממונות הולכים לידון אצל בית דין קבוע שבעיר. אם אין בית דין קבוע בעיר, כל אחד מבעלי הדין זכאי לבחור דיין שידונם, ושניהם הדיינים, או גם בעלי הדינים. נחלקו בזה התנאים בוררים להם דיין שלישי. יש אומרים שאם הנתבע חפץ לברור שני דיינים ואומר גם לתובע לבחור שני דיינים והם יבררו חמישי, הרשות בידו, שכן ככל שהדיינים רבים כך בית הדין יפה יותר ראה רמב"ן למעלה א, יב. כמו כן אם התובע חפץ ללכת לבית הדין הגדול בירושלים, בידו לכפות את הלווה אף על פי שהדרך ארוכה, שכן יש להעדיף את בית הדין היפה ביותר. כך מבואר ב"שולחן ערוך" חו"מ הלכות דיינים סימנים יג-יד. נמצא, שבית דין יפה אינו אלא בית דין שמספר הדיינים בו גדול יותר ובית הדין היפה ביותר הוא בית הדין הגדול שבירושלים. מכל מקום נראה שאין להעדיף בית דין אחד על פני חברו בין בתי הדין הקבועים בעיר משום בית דין יפה. ממילא אין צורך בִּמְדָרְגִים, ואין חשש עלבון. באשר לחשש שבתי הדין ה"יפים" ישאו בכל העומס, זה אינו, כיון שבדרך כלל התובע אינו רץ מהר כל כך לידון במקום המרוחק יותר, הוא מעדיף את בית הדין המקומי, גם אם דייניו פחות חכמים, רבים ומנוסים.

21 גור אריה פתח ↗

לחייב עליו משעת נטיעה. דאם לא כן, "לא תטע" למה לי, דאי עבד – אפילו לא נטעה חייב, אלא לעבור בלא תעשה וכו':

21 רמב"ן על דברים פתח ↗

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל אִילָן הַנָּטוּעַ עַל פִּתְחֵי בֵּית אֱלֹהִים יִקָּרֵא אֲשֵׁרָה, אוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהוּא שָׂם דֶּרֶךְ מַרְאֶה אוֹתוֹ לָעָם יִקְרָא כֵן, מִלְּשׁוֹן תָּמֹךְ אֲשׁוּרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ תהלים יז ה. יַזְהִיר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יִטַּע אִילָן אֵצֶל מִזְבַּח ה' לְנוֹי, וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא כָּבוֹד וְהָדָר לְמִזְבַּח הַשֵּׁם, וְאָסַר אוֹתוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא מִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לָטַעַת אִילָנוֹת בְּפִתְחֵי בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שופטים ו כה וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְגוֹ' וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת. וְרַשִׁ"י כָּתַב רש"י על דברים ט"ז:כ"א לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, לְחַיְּבוֹ עָלֶיהָ מִשְּׁעַת נְטִיעָתָהּ, וַאֲפִלּוּ לֹא עֲבָדָהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה עַל נְטִיעָתָהּ, וְלֹא תִּטַּע כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, אַזְהָרָה לַנּוֹטֵעַ וְלַבּוֹנֶה בְּהַר הַבַּיִת. וְאִם כֵּן יֹאמַר לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְכָל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה', אֲבָל הַבּוֹנֶה בְּהַר הַבַּיִת אַסְמַכְתָּא מִדִּבְרֵיהֶם, כִּי הַכָּתוּב לֹא אָסַר אֶלָּא הַנְּטִיעָה, לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְלֹא תִטַּע לְךָ כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ:

21 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לא תטע לך אשרה, לחייבו עליה משעת נטיעתה וכו'. הרי לך עונש על מעשה שעדיין אינו אלא מכוון לעבירה שתיעשה בעתיד, ובוודאי שזה איסור חריג. פ' שופטים תשס"ב

« רש"י על דברים ט״ז:י״ט רש"י על דברים ט״ז:כ״א »