רד"ק על מיכה ד׳

1 והיה באחרית הימים. אחר שאמר חרבן ציון וירושלם אמר נחמה זו עליהם ויהיה זה באחרית הימים והם ימי המשיח ונחמה זו אמרה ישעיהו בזה הלשון מעט מלים שונים ביניהם:

2 הר בית ה'. הוא הר הבית שאמר שיהיה לבמות יער עוד יבא זמן שיהיה נכון בראש ההרים ומה שאמר נכון ונשא לא שיהיה ההר ההוא גבוה בגופו ממה שהיה אלא רוצה לומר שהגוים ינשאוה ויכבדוה ויבאו לעבוד בו לשם ה' וזכר זה לפי שהגוים היו עובדים אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות אמר כי אז יעבדו את הש"י שכם אחד וינשאו הר זה מכל ההרים ומכל הגבעות שהיו מנשאים ומכבדים מתחלה:

3 ונהרו עליו עמים. וירוצו ומזה נקרא מרוצת המים הרבים נהר:

4 והלכו, ואמרו. כל גוי יאמר לחברו לכו ונעלה:

5 ויורנו מדרכיו, כי מציון תצא תורה. זה דברי הנביא לא דברי העמים כלומר למה יאמרו העמים לכו ונעלה ויורנו מדרכיו כי מציון תצא תורה ומצוה לכל העמים והמורה הוא מלך המשיח ועליו אמר ושפט:

6 ושפט. השופט הוא מלך המשיח וכן ויגד ליעקב המגיד ויאמר ליוסף האומר, אמר כי אם יהיה בין גוי לגוי מלחמה או תביעות ביניהם יבאו למשפט לפני המלך המשיח שיהיה אדון על כל העמים והוא יוכיח להם ויאמר למי שימצא אתו העול ישר המעוות לבעל דינך ומפני זה לא תהיה מלחמה בין עם לעם כי הוא ישלים ביניהם ולא יצטרכו לכלי מלחמה וכתתו אותם לעשות מהם כלי עבודת האדמה:

7 לאתים. המרא שחופרין בו נקרא את ודגש תי"ו לאתים מקום הנח אשר במלת את מחרשתו ואת אתו:

8 למזמרות. הם הכלים שזומרים בהם הגפנים ושאר העצים כמו וכרמך לא תזמור:

9 וישבו. ישראל וכל הגוים גם כן לא תהיה מלחמה בעולם:

10 כי פי ה' צבאות דבר. וכיון שהוא ית' דבר יקיים דברו:

11 כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו. עד אותו זמן ילכו איש בשם אלהיו כי לא ישובו לדרך הטובה עד שישיבם המלך המשיח לדרך הטובה אחר מלחמת גוג ומגוג:

12 ואנחנו. אבל אנחנו בית ישראל נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד כי אף על פי שיחריב הבית ונגלה מארצנו לא נמיר אלהינו באל אחר אלא נלך בשמו כל הימים כמו שכתוב אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר:

13 ביום ההוא. ביום קבוץ גליות כמ"ש באחרית הימים:

14 אספה. כמו אאספה וכן ויוסף עוד דוד כמו ויאסוף:

15 הצולעה. בצר"י כמו נוטרה את הכרמים בצר"י ופירוש הצולעה ישראל שהם בגלות כחולים והצולעים וכואבים כי מי שהוא בצרה הרי הוא כאלו צולע וכן אמר דוד ובצלעי שמחו ונאספו וכן פירוש אז תפקחנה עיני עורים אז ידלג כאיל פסח:

16 והנדחה. שהיא רחוק ממקומה ואולי אמר זה על עשרת השבטים שהם רחוקים מארצם מאד ות"י הצולעה מטלטליא והנדחה מבדריא:

17 ואשר הרעותי. כמו שהרעותי להם כן איטיב להם ות"י ודאתבאש להון מן קדם חובי עמי נ"א ודאבאשית להון:

18 ושמתי, לשארית. שלא יכלו בגלות אלא תשאר מהם שארית שישובו לארצם בזמן ההוא:

19 והנהלאה. היא הנדחת שזכר ונהלאה נפעל נבנה מן הלאה שהוא ענין רחוק המקום והזמן וי"ת הנהלאה כמו הנדחה מבדריא ואדוני אבי ז"ל פי' הנהלאה החזקה והשמנה ההולכת מהלאה לפני הצאן מרוב בריאותה וכן פי' הצולעה שאינה יכולה ללכת אני אחזקנה והנהלאה אוסיף על כחה ואשימנה לגוי עצום:

20 ואתה מגדל עדר. הוא מגדל דוד וקראו מגדל עדר כי ישראל נמשלים לעדר הצאן כמו שהמשילם בכמה מקומות וציון וירושלם היא מקום כל ישראל שהיו נאספים שם שלש פעמים בשנה והיו בה כעדר בתוך הדברו והיא היתה ראש ממלכת ישראל וכפל הענין במילות שונות ואמר עופל בת ציון כי עופל כמו מגדל כמו עופל ובחן:

21 עדיך תאתה ובאה. כפל הענין במילות שונות לחזק הענין כי תאתה כמו ובאה:

22 תאתה. האל"ף נחה:

23 הממשלה הראשנה. הוא מלכות בית דוד וכפל הענין במילות שונות ואמר ממלכת לבת ירושלם לחזק הענין וי"ת ואת משיחא דישראל דטמיר וגו' תרגם עופל טמיר כמו שתרגם ויבא אל העופל ועל לאתר כסי:

24 עתה למה תריעי רע. ענינם ענין תרועה לאבל כמו ותרועה בעת צהרים ורע שם וממנו את קול העם ברעה ואמר זה כנגד ציון וירושלם ואמר לשון נקבה כנגד העיר או כנגד הכנסה אמר עתה שאת קרובה לגלות מארצך למה זה תתאבלי ותבכי עוד זכרו יום הנחמה והישועה:

25 המלך אין בך. הלא מלכך ויועצך האל יתברך ואעפ"י שיסתיר פניו האל יתברך עתה ממך עדיין הוא מלכך ויועצך ואם יַגלך עתה מארצך עוד יגאלך מגלות בבל ויבא זמן שיגאל כל ישראל הנפוצים והנדחים באפסי הארץ ועל זה אמר ועתה נאספו וגו':

26 חולי וגוחי. חולי מענין חיל כיולדה וגוחי ענין האנחה כי הוא מענין אתה גוחי מבטן שהוא ענין הוצאה והאנחה היא הוצאת הנשימה אמר אם יש לך לחול ולכאוב מפני עונך יש לך לחול ולגוח כי בעונותיה עתה תצאי מקריה מירושלם וציון שנקראת קרית חנה דוד או פי' מכל קריה וקריה שבארץ ישראל ועם כל זה זכרי הנחמה ואל תחשבי שאבדה תקותך:

27 ושכנת בשדה. כדרך השבויים שמוציאים אותם מעריהם ומניחים אותם בשדה עד שיאספו כלם ואח"כ מוליכים אותם כלם בשבי לארץ המגלים:

28 ובאת עד בבל. כי שם מקום הגלות לאותם שהגלה נבוכדנצר מלך בבל:

29 שם תנצלי. מבואר הוא:

30 ועתה. זה אמר כנגד קבוץ גליות בימי המשיח ואמר כי עתה מובטחים תהיו בנחמה זו ואם היא לאורך זמן כמו הדבר שהיה להם עתה בזמנם:

31 גוים רבים. זהו גוג ומגוג ועמים רבים אשר אתו:

32 האמרים תחנף. יחשבו בלבם עתה תחנף ציון ותתחייב ובעונותיה תחרב כמו שחרבה מקדם:

33 ותחז בציון עינינו. ותראינה עינינו בציון מה שקוינו וכן ובאויבי ראתה עיני ותחז כמו ותחזה:

34 והמה לא ידעו מחשבות השם. למה העיר רוחם לבא על ירושלם כי הם חושבים לשלול שללה ולהחריבה עלו עליה ולא הבינו עצתו למה העירם לבא עליה כי הוא ית' העירם כמו שכתוב בנבואת יחזקאל והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך אל הרי ישראל:

35 כי קבצם כעמיר גורנה. כמו שמקבץ אדם עמירי השדה אל הגורן לדושם שם כן יקבץ האל יתברך העמים על ירושלם וישראל ידושו אותם שם:

36 קומי ודושי, כי קרנך אשים ברזל. לנגח אותה ולהפילם:

37 ופרסותיך אשים נחושה. לדושם, זהו שאמר והדיקות עמים רבים כי ישימם כעפר לדוש:

38 והחרמתי. כמ"ש בנבואת זכריה ואסף חיל כל הגוים ואמר יהיה על מצלות הסוס קדש לה' ואפשר כי קצת חיל הגוים יהיה בזה לישראל וקצתו יהיה קדש לה':

39 עתה תתגודדי בת גדוד. עתה בזמן ההוא תתגודדי שיבא עליך גדודים לפי' תקראי בת גדוד רוצה לומר עדת דבורים:

40 מצור שם עלינו. גוג מגוג שם מצור עלינו עם כל גדודיו וחיילותיו:

41 בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל. כמו שאמר ויצא חצי העיר בגולה וגו' ואז יבזו השופטים והגדולים אשר בישראל עד שיכו אותם בשבט על הלחי דרך בזיון: