רד"ק על בראשית מ״ט:א׳

1 וַיִּקְרָא. קְרָאָם שֶׁיֵּאָסְפוּ לְפָנָיו.

2 אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָא. עִנְיַן הַמִּקְרֶה, כְּמוֹ ״מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה״ ירמיה יג:כב, ״שְׁתַּיִם הֵמָּה קֹרְאֹתַיִךְ״ ישעיה נא:יט, וְהַדּוֹמִים לָהֶם.

3 וּפֵרֵשׁ אֵת אֲשֶׁר. מֵאֲשֶׁר, כִּי אֵת הוּא בִּמְקוֹם מִן בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת, כִּי הוּא לֹא הִגִּיד לָהֶם אֶלָּא קְצָת מֵאֲשֶׁר יִקְרָא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יֵשׁ בְּקָרוֹב וְיֵשׁ בְּרָחוֹק כְּמוֹ מִלַּת אַחַר, וְזֶה עִנְיָנוֹ כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ לְרִשְׁתָּהּ, וְאָמַר לָהֶם בְּרוּחַ הַנְּבוּאָה קְצָת מֵאֲשֶׁר יִקְרָא אוֹתָם, יֵשׁ בַּחֲלוּקָתָם וְיֵשׁ בְּהַצְלָחָתָם בְּמִלְחָמָה עִם אוֹיְבֵיהֶם. וְעַד יְהוּדָה זָכַר דֶּרֶךְ לֵדָתָם.