1 וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃
1 וַיִּקְרְבוּ. שֶׁהִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כִּי קְרוֹבָה מִיתָתוֹ, כִּי רַבָּה חָלְשָׁתוֹ לְרֹב יְגִיעָתוֹ וּלְרֹב צָרוֹתָיו אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ, וּפָחַד שֶׁמָּא תְּבוֹאֵהוּ הַמִּיתָה פִּתְאֹם, וְצִוָּה לְיוֹסֵף שֶׁיִּשָּׂאֵהוּ מִמִּצְרַיִם וְיִקְבְּרֵהוּ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו.
3 חֶסֶד וֶאֱמֶת. הָאֱמֶת הוּא שֶׁחַיָּב לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וְהַחֶסֶד הוּא שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ מִמִּצְרַיִם לְאֶרֶץ כְּנַעַן לְקָבְרוֹ שָׁם.
