1 וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים אֲנַ֘חְנוּ֮ עַל־אָחִ֒ינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃
1 וַיֹּאמְרוּ. אַחַר שֶׁהִשְׁלִים דְּבָרָיו עִמָּהֶם וְהָלַךְ לוֹ, הַמֵּלִיץ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עִבְרִי וְשׁוֹמֵעַ מֵהֶם הָיָה אוֹמֵר לְיוֹסֵף בִּלְשׁוֹן מִצְרִי, כִּי יוֹסֵף הָיָה מְאֹד נִשְׁמָר מֵהֶם שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עִבְרִי שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ עָלָיו עִם הַכָּרַת צוּרָתוֹ שֶׁהוּא יוֹסֵף. וּכְשֶׁהָלַךְ הַמֵּלִיץ הִתְוַדּוּ עַל עֲוֹנָם וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו כִּי בַּעֲוֹן יוֹסֵף בָּא לָהֶם זֶה, כִּי שָׁאַל לָהֶם יוֹסֵף מַה שֶּׁלֹּא הָיָה שׁוֹאֵל מֵאֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בָּאִים לִקְנוֹת תְּבוּאָה, כִּי אֵין זֶה כִּי אִם עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, וְזֶה עֲוֹן יוֹסֵף אֲחִיהֶם.
2 בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ. כִּי בֶּאֱמֶת הָיָה מִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם בְּהַפְשִׁיטָם אוֹתוֹ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ לְהַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר. עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת, לָמַדְנוּ בְּסִפּוּר הַזֶּה כִּי כְּשֶׁתָּבֹא צָרָה לְאָדָם רָאוּי לוֹ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלִבְדֹּק מָה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הָרָע שֶׁעָשָׂה וְיִתְחָרֵט עָלָיו וְיִתְוַדֶּה לִפְנֵי הָאֵל, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כַּפָּרָה.
