1 וַיַּרְא. רָאָה בְּלִבּוֹ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיו כִּי הַפִּתְרוֹן טוֹב הוּא, וְחָשַׁב כִּי כֵן יֹאמַר פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ הַטּוֹב, כִּי דַעַת בְּנֵי אָדָם כִּי הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפִּתְרוֹן. וְכֵן בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות נה: ״כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה״. וְיוֹסֵף מַה שֶּׁהֵבִין בַּחֲלוֹם כָּל אֶחָד פָּתַר לְפִי שִׂכְלוֹ, אִם טוֹב אִם רָע.
2 סַלֵּי חֹרִי. מִן ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״ מלכים ב יב:י, כִּי הַסַּלִּים הָיוּ עֲשׂוּיִים מִשְּׁבָטִים קְלוּפִים חֲרִים חֲרִים, כִּי יַעֲשׂוּ אוֹתָם מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה. וְחֹרִי כְּמוֹ חֹרִים, וְכֵן ״רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי״ שמואל ב כג:ח כְּמוֹ הַשְּׁלִישִׁים וְהַדּוֹמִים לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסֵפֶר מִכְלָל, כִּי פְּעָמִים יַסְפִּיקוּ בְּסִימָן אֶחָד מִן הָרִבּוּי. וְלֹא דִּבֵּר מָה הָיוּ בִּשְׁנֵי הַסַּלִּים. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְפָרֵשׁ ירושלמי ביצה ב ו חֹרִי מֵעִנְיַן חֲרָרָה שֶׁהִיא עֻגַּת רְצָפִים, וְהָיוּ בִּשְׁנֵי הַסַּלּוֹת חֲרָרוֹת, וּבָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה בִּדְבַר הַלֶּחֶם שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אוֹפֶה לַעֲשׂוֹת מִינִים רַבִּים מִן הַבָּצֵק, אֲפוּיִים בַּתַּנּוּר אוֹ בַּמַּחֲבַת.
