1 וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃
2 לְהַבְאִישֵׁנִי. שֶׁיִּמְאָסוּנִי וִירַחֲקוּנִי, וּכְמוֹ שֶׁמּוֹאֵס אָדָם וּמַרְחִיק הַדָּבָר הַנִּמְאָס וְהַנִּבְאָשׁ וְהַנִּסְרָח, וְיַעֲקֹב הָיָה מְפַחֵד כְּמִנְהָגוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אַנְשֵׁי לֵב לִנְקֹם אֶת חֶרְפָּתָם עַל נַפְשָׁם.
