1 וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃
1 מִצֵּיד בְּנִי. כְּאִלּוּ אָמַר מִצֵּידְךָ, אֶלָּא כֵּן הוּא מִנְהַג הַלָּשׁוֹן, וְכֵן ״יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ״ בראשית כז:לא.
2 וַיָּבֵא לוֹ יַיִן. לְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ שֶׁיְּבָרְכֵהוּ בְּלֵב טוֹב, כִּי רֹב מַאֲכָלָם לֹא הָיָה עִם הַיַּיִן אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁזָּכַר מִשְׁתֶּה.
