1 וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּ֠ה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃
2 גַם־הִיא. כְּמוֹ שֶׁיָּלְדָה לְךָ שָׂרָה, כֵּן יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֵלֶּה הַבָּנִים; יִדָּמֶה שֶׁעָמְדָה מִלֶּדֶת כְּמוֹ שָׂרָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקָרָה כָּמוֹהָ, לְפִיכָךְ בִּשְּׂרוּ אַבְרָהָם בְּבָנִים שֶׁנּוֹלְדוּ לְאָחִיו מִמִּלְכָּה. וְנִכְתַּב הַסִּפּוּר הַזֶּה בְּתוֹלְדוֹת נָחוֹר מֵאִשְׁתּוֹ מִלְכָּה וּמִפִּלַגְשׁוֹ רְאוּמָה לִכְבוֹד אַבְרָהָם אָבִינוּ וּלְסַפֵּר בִּכְלַל תּוֹלְדוֹת רִבְקָה.