רד"ק על בראשית ט״ז:ו׳

1 שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁכְבָה בְּחֵיקִי, שִׁפְחָתֵךְ הִיא כְּבַתְּחִלָּה, וְיֵשׁ לָךְ רְשׁוּת עָלֶיהָ לִרְדּוֹתָהּ אִם תַּעֲשֶׂה אֵלַיִךְ דָּבָר שֶׁלֹּא כַהֹגֶן, כִּי הִיא שִׁפְחָתֵךְ וּרְשׁוּתָהּ בְּיָדֵךְ, וְלֹא תְקַבֵּל מִמֶּנִּי כְּמוֹ שֶׁתְּקַבֵּל מִמֵּךְ, וְהִנְנִי מוֹחֵל לָךְ כְּבוֹדִי.

2 וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי. עָשְׂתָה עִמָּהּ יוֹתֵר מִדַּאי וְעָבְדָה בָּהּ בְּפֶרֶךְ, אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה מַכָּה אוֹתָהּ וּמְקַלֶּלֶת אוֹתָהּ וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִסְבֹּל וּבָרְחָה מִפָּנֶיהָ. וְלֹא נָהֲגָה שָׂרָה בָּזֶה לְמִדַּת מוּסָר וְלֹא לְמִדַּת חֲסִידוּת, לֹא מוּסָר כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאַבְרָהָם מוֹחֵל לָהּ עַל כְּבוֹדוֹ, וְאָמַר לָהּ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ הָיָה רָאוּי לָהּ לִמְשֹׁךְ אֶת יָדָהּ לִכְבוֹדוֹ וְלֹא לְעַנּוֹתָהּ; וְלֹא מִדַּת חֲסִידוּת וְנֶפֶשׁ טוֹבָה כִּי אֵין רָאוּי לְאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל יְכָלְתּוֹ בְּמַה שֶׁתַּחַת יָדוֹ, וְאָמַר הֶחָכָם מָה נָאוָה הַמְּחִילָה בְּעֵת הַיְכֹלֶת, וּמַה שֶּׁעָשְׂתָה שָׂרַי לֹא הָיָה טוֹב בְּעֵינֵי הָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמַּלְאָךְ אֶל הָגָר ״כִּי שָׁמַע ה׳ אֶל עָנְיֵךְ״ בראשית טז:יא וְהֵשִׁיב לָהּ בְּרָכָה תַּחַת עָנְיָהּ. וְאַבְרָם לֹא מָנַע שָׂרַי מִלְּעַנּוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רַע בְּעֵינָיו, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת. וְכֵן זֶה הַסִּפּוּר נִכְתַּב בַּתּוֹרָה לִקְנוֹת אָדָם מִמֶּנּוּ הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וּלְהַרְחִיק הָרָעוֹת.