רבינו גרשום על תמורה י״ז

1 עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא בקדשים:

2 גבי תמורה לקי. דהא כתיב יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד:

3 וגבי קדשים לא לקי. אם שוגג הוא אבל המקדיש בעל מום קבוע במזיד עובר בה' לאוין כדאמרן בפרק קמא:

4 כסבור. להקדיש אדום והקדיש שחור לא קדיש כדתנן הקדש טעות בש"א הקדש ובה"א אינו הקדש:

5 כגון דאמר תצא זו לחולין ותכנס זו תמורה בקדושתה. גבי תמורה לקי כדאמרן בפ"ק לא יחליפנו בשל אחרים שאינו שלו דהיינו תצא שלי זו לחולין ותהא של פלוני ואותה שלו תהא תמורתה קדשה ולקי דהוי תמורה:

6 גבי קדשים. לא לקי דלא כתיב בהו יהיה:

7 תניא א"ר מאחר כו' כדפרשינן בפ"ק. אי אתה מוצא אלא בוולדי קדשים דקדשי אגב אימיהו. וכר' יהודה דאמר בשאר וולדות קדשים וולד עושה תמורה. אבל הני אין מקדישין לעשות תמורה דלא אלים קדושתיהו:

8 קסבר דינן כבהמה טמאה:

9 הרי בעל מום דלא קריב. והא קדיש קדושת הגוף וקתני דתמורה חלה עליו ותמורה היינו הוי קדושת הגוף:

10 בעל מום איכא במינו דקרב הילכך קדיש קדושת הגוף:

11 אף כל פסול הגוף. כגון הללו כלאים וטרפה לא קדשי קדושת הגוף לאפוקי בעל מום דפסול חסרון אבר הוא וקדיש קדושת הגוף:

12 והלא שרוע וקלוט כתוב בפרשת בעלי מומין והללו לית בהו חסרון דשרוע שנשתרבבה יריכו. קלוט שפרסותיו קלוטות כשל חמור דלאו פסול חסרון אלא פסולי הגוף נינהו כטרפה והא וקא קדשי קדושת הגוף כתמורה:

13 לאפוקי בעל מום דאיכא דקרב במינו דליכא במינה דקרבה. וכי תקשי לך טרפה נמי איכא במינה דקרבה ודמיא לבעל מום דאיכא במינו דקרב ותקדוש קדושת הגוף כבעל מום:

14 לא דמיא. טרפה לבעל מום להאי עניינא דבעינן למימר אלא דמיא לבהמה טמאה דמה בהמה טמאה אסורה באכילה אף טרפה אסורה באכילה ולא הילכך לא קדשה קדושת הגוף כבהמה טמאה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה הילכתא הילכך קדיש קדושת הגוף:

15 צריכה מום קבוע לפדות עליה. אם רוצה לפדותה:

16 ש"מ פודין את הקדשים להאכילו לכלבים. שהרי היא אינה ראויה לאכילת אדם דטרפה היא ואינה ראויה אלא לכלבים אלא עושה קדושה למות. דאינה בר פדיה אלא כונסין אותה לכיפה והיא מתה מאליה כלומר דנחתא לה קדושת הגוף:

17 ופליגא דר' אושעיא דאמר המקדיש טרפה הוי כמתפיס עצים ואבנים בלבד. כלומר דקדושת דמים היא. טעמא משום דהקדישה ואח"כ נטרפה:

18 את מוצא. דקדשה קדושת הגוף:

19 הא היתה טרפה מעיקרא. קודם שהקדישה לא קדשה קדושת הגוף:

20 קסבר. האי תנא ר' אלעזר כל דלא חזיא להקרבה לא קדיש קדושת הגוף וש"מ סבר דלא קדשה קדושת הגוף ותיובתא דשמואל דאמר דקדשה קדושת הגוף דקדושת מת עושה קדושה למות היינו קדושת הגוף קסבר אע"ג דלא חזי להקרבה הא היו מעיקרא שהיו טרפה קודם שהקדישן פודין אלמא לא קדשה קדושת הגוף תני היו טרפה מעיקרא אין פודין אותן:

21 ואיבעית תימא לעולם נעשו קא תני וקא דייק הא היו טרפה פודין האי תנא סבר כל היכא כו':

22 הדרן עלך יש בקרבנות

23 אלו קדשים שלמים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן קרבן קריבין וולד שלמים ותמורתן וולד וולדן של שלמים עד סוף כל העולם דינן כשלמים דאמרת את שמעינן לר"א דאמר וולד שלמים לא יקרב שלמים אלא ירעה:

24 לא מיבעיא וולדן דקרב שלמים כו':

25 אם זכר. היינו קרא דכתיב אם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה. דלא אצטריך נקבה אם זכר אם נקבה כיון דאמר מר אם מן הבקר סתם הוי משמע בין זכר בין נקבה וקרא אלא להכי אצטריך זכר לרבות את הוולד ונקבה לרבות התמורה:

26 ולכתוב נקבה ולא אצטריך למכתב זכר לצורך וולד דמצי יליף וולד מתמורה מק"ו:

27 והלא דין הוא כו'. ולילף תמורה מוולד ולא מיבעי קרא והלא דין הוא כו':

28 מה לוולד שכן גידולי הקדש תאמר כו'. להכי אצטריך למיכתב תרווייהו זכר ונקבה:

29 וולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין דקרבי. בעל מום שקדם הקדשו את מומו שעושה תמורה כדאמרינן טוב מעיקרא עושין תמורה:

30 כשהוא אמר אם מאם אם קא מירבו:

31 ליקרב ואליבא דרבי אלעזר ואפי' אליבא דרבי אלעזר דאמר במתני' המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה הוולד עד שיסתאב ואף האם שאין דין להביא עולה נקבה ר' אלעזר אומר הוא הולד עצמו יקרב עולה דמהו דתימא כי אמר ר' אלעזר הוולד יקרב עולה היכא דאיכא שם עולה על אמו שהרי מצינו עולה בנקבה בעופות בעולת העוף דאמרינן דאין תמות וזכרות בעופות דיכול להביא עולת עוף נקבה אבל הני וולדות ותמורות בעלי מומין דאין שם שלמים על בעלי מומין אימא דקסבר ר' אלעזר דלא קרבי קמ"ל דאפי' ר' אלעזר נמי סבר דקרבו כמו וולד עולה. ורבנן פליגי עליה דירעו:

32 בר פדא אמר. אימא דלא ליקרב קמרבי אלא לרעייה ואתיא אליבא דדברי הכל בין לרבנן בין לר' אלעזר דעד כאן לא קאמר ר' אלעזר בוולד עולה דיקרב משום דאיכא שם עולה על אמו אבל הני לא. אימא איפכא דמאם זכר מרבי תמורות בעלי מומין ומאם נקבה מרבי וולד בעלי מומין אמר ליה מיסתברא מהיכא דמיתרבי וולד תמימין מן זכר מן תמן מן אם דידיה מיתרבו תמורת וולד בעלי מומין ומן היכא דאיתרבו תמורת תמימה מנקבה מן אם דידיה מיתרבו תמורת בעלי מומין:

33 א"ל רב פפא מי קאמינא לך ליפוך אם אם אנא כוליה קרא קאמינא לך דליפוך והכי קא אמינא אם זכר לרבות את התמורה ואם דידיה לרבות בעלי מומין ונקבה לרבות את הוולד ואם דידיה לרבות וולד בעלי מומין. א"ל לא מצית אמרת הכי דוולד לשון זכר משמע להכי מיתרבי מזכר ותמורה לשון נקבה משמע להכי מיתרבי מאם נקבה והדין תנא מייתי לה לוולדות נמי מקרי קדש ומהכא ולתמורות מן הדין קרא:

34 רק קדשיך אלו התמורות דתמורה נמי איקרי קדש:

35 אשר יהיו לך משמע אלו הוולדות. שעתידות לילד מן הקדשים דמדקאמר קרא תשא ובאת אל המקום ולא יותר שומעני מאחר שנשאם שם אינו צריך לעשות יותר אלא יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו ויפטר:

36 ת"ל דסמיך ליה. ועשית עולותיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה. לזרוק דמה ולהקטירה כליל כך אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בוולדן ובתמורתן סמיכה ונסכין ותנופת חזה ושוק דכתיב ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל יכול אף וולד כל הקדשים יהו להן דין זה אימן:

37 ת"ל רק. למעט דין זה וכל שאר וולדות ותמורת מיעט וולדי שאר קדשים:

38 רבי עקיבא אומר אין צריך. ללמוד מן רק למעט וולדות ותמורת של שאר קדשים מהכא מצית יליף:

39 אשם הוא. הוא עצמו קרב ולא תמורתו וכן נמי תמורת שאר קדשים. הא מהיכא תיתי דיהא רשאי למנוע מהן מזון כדי שימותו והא כיון דגמירי כו' הידין ולד מצי אמר בשאר קדשים דקרב: