מקור בבא מציעא ע״ה
1 הַלְוֵינִי כּוֹר חִטִּין וְקוֹצֵץ לוֹ דָּמִים, הוּזְלוּ – נוֹתֵן לוֹ חִטִּים, הוּקְרוּ – נוֹתֵן דְּמֵיהֶם.
2 וַהֲלֹא קָצַץ! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכִי קָאָמַר. אִם לֹא קָצַץ – הוּזְלוּ – נוֹטֵל חִטָּיו. הוּקְרוּ – נוֹתֵן דְּמֵיהֶם.
3 מַתְנִי׳ לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ: הַלְוֵינִי כּוֹר חִטִּין וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ לַגּוֹרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ: הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ. וְהִלֵּל אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא תַּלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂיהָ דָּמִים, שֶׁמָּא יוּקְרוּ חִטִּין, וְנִמְצְאוּ בָּאוֹת לִידֵי רִבִּית.
4 גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: יֵשׁ לוֹ סְאָה – לֹוֶה סְאָה. סָאתַיִם – לֹוֶה סָאתַיִם. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֲפִילּוּ יֵשׁ לוֹ סְאָה – לֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה כּוֹרִין.
5 תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לְסַיּוֹעֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק: טִיפַּת יַיִן אֵין לוֹ, טִיפַּת שֶׁמֶן אֵין לוֹ. הָא יֵשׁ לוֹ – לֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפִּין.
6 וְהִלֵּל אוֹסֵר. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הִלֵּל. וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.
7 וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא תַּלְוֶה אִשָּׁה וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי הִלֵּל, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹוִים סְתָם וּפוֹרְעִים סְתָם.
8 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִין זֶה עַל זֶה, עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן, וּמִשּׁוּם לֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב, וּכְדִבְרֵי הִלֵּל אַף מִשּׁוּם רִבִּית.
9 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוּתָּרִים לִלְווֹת זֶה מִזֶּה בְּרִבִּית. מַאי טַעְמָא – מִידָּע יָדְעִי דְּרִבִּית אֲסוּרָה, וּמַתָּנָה הוּא דְּיָהֲבִי אַהֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לַאֲבוּהּ בַּר אִיהִי: הַלְוֵינִי מֵאָה פִּלְפְּלִין בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִין פִּלְפְּלִין, וַאֲרִיךְ.
10 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְהַלְווֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בְּרִבִּית, כְּדֵי לְהַטְעִימָן טַעַם רִבִּית. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְמִיסְרַךְ.
11 מַתְנִי׳ אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ: נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ, עֲדוֹר עִמִּי וְאֶעֱדוֹר עִמָּךְ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ: נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעֱדוֹר עִמָּךְ, עֲדוֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ.
12 כׇּל יְמֵי גְּרִיד – אֶחָד. כׇּל יְמֵי רְבִיעָה – אַחַת. לֹא יֹאמַר לוֹ: חֲרוֹשׁ עִמִּי בִּגְרִיד וַאֲנִי אֶחְרוֹשׁ עִמְּךָ בָּרְבִיעָה.
13 רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית מוּקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאוּחֶרֶת. כֵּיצַד? נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר: בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי – זוֹ הִיא רִבִּית מוּקְדֶּמֶת. לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר: בִּשְׁבִיל מְעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְּטֵילוֹת אֶצְלִי – זוֹ הִיא רִבִּית מְאוּחֶרֶת.
14 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ ״דַּע כִּי בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״.
15 וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה: הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים מִשּׁוּם ״לֹא תִתֵּן״, וּמִשּׁוּם ״אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״, וּמִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה׳״.
16 גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה, וְאֵינוֹ רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נֶשֶׁךְ כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ״ – אֲפִילּוּ דִּיבּוּר אָסוּר.
17 וְאֵלּוּ עוֹבְרִין, אָמַר אַבָּיֵי: מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכוּלָּן. לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״. ״וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ״, ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״. עָרֵב וְהָעֵדִים אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״.
18 תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַלְוֵי רִבִּית יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְוִיחִים – מַפְסִידִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשִׂימִים מֹשֶׁה רַבֵּינוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וְאוֹמְרִין: אִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁיִּהְיֶה רֶיוַח בַּדָּבָר לֹא הָיָה כּוֹתְבוֹ.
19 כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, שֶׁאָסוּר לַעֲבוֹר לְפָנָיו – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״.
20 רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ כְּאִילּוּ דָּנוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם״.
21 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָן שֶׁלֹּא בְּעֵדִים – עוֹבֵר מִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדּוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק״.
22 אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי: קָא מְקַיֵּים רָבִינָא כֹּל מָה דַּאֲמוּר רַבָּנַן. שְׁלַח לֵיהּ בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא: לִישַׁדַּר לִי מָר עַשְׂרָה זוּזֵי דְּאִתְרְמִי לִי קַטִּינָא דְּאַרְעָא לְמִזְבַּן. שְׁלַח לֵיהּ: נַיְתֵי מָר סָהֲדֵי וְנִכְתֹּב כְּתָבָא. שְׁלַח לֵיהּ: אֲפִילּוּ אֲנָא נָמֵי? שְׁלַח לֵיהּ: כׇּל שֶׁכֵּן מָר דִּטְרִיד בְּגִירְסֵיהּ מִשְׁתְּלֵי וְגוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ.
23 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין, וְאֵלּוּ הֵן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָן שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, וְהַקּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו.
24 קוֹנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ מַאי הִיא? אִיכָּא דְאָמְרִי: תּוֹלֶה נְכָסָיו בְּגוֹי. אִיכָּא דְּאָמְרִי: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיו. אִיכָּא דְּאָמְרִי: דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהָא מָתָא וְלָא אָזֵיל לְמָתָא אַחֲרִיתִי.
25 הֲדַרַן עֲלָךְ אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ
26 מַתְנִי׳ הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה – אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פְּרִיָיפָרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכׇל דָּבָר שֶׁאָבֵד וְחָזְרוּ בָּהֶן, מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם – שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן.
27 הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְחָזְרוּ בָּהֶן – יָדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
פירוש פתח עינים על בבא מציעא ע״ה
1 ואלו עוברין בלא תעשה וכו' ומשום ולפני עור וכו'. עמ"ש הרב פרישה י"ד סימן קנ"ט ומ"ש עליו הרב ט"ז והרב כנסת הגדולה שם ומ"ש אנכי עפר דל בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט' אות ג' בס"ד:
2 אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים וכו'. ראה תראה להרב מהרשד"ם ח"מ סימן כ"ג כתב דמלוה בעדים בלא שטר איסורא ליכא פשיעה איכא עש"ב וק"ק דהרי הטור כתב בסימן ע' יכול להלוות בעדים משמע דלא יש שום צד פקפוק וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב ובשטר משובח יותר משמע דבעדים מיהא שבח הוא אלא דבשטר משובח יותר. ומה שהצריך רבינא שטר מדת חסידות היא וכ"כ מרן בב"י ומהר"ש יונה בביאורו ע"ש: