הגדה של פסח, מרור

« הגדה של פסח Motzi Matzah הגדה של פסח Korech »

1 מרבה לספר פתח ↗

מרור כורך ואף אם יבער בלבו איזה קנטור ומרירות לב. אזי יכריכנו ר"ל על כל פשעים תכסה אהבה וידין כל אדם לכף זכות. ובעבור זה גם למעלה ידינו אותו לכף זכות כדאית' בשבת פרק מפנין. ובראש השנה דף למי נושא עון למי שעובר על פשע וגם יאריך אפו כמו שארז"ל טוב ארך אפים מגיבור. ומושל ברוחו מלוכד עיר. והכוונה כי יש מי שטבעו להאריך אף. אבל בשרו עליו יכאב וכאש תוקד בקרבו הרוגז והכעס וזה קשה לגוף מאוד כי הכבד כועס והמרה זורקת בו טיפה ונולד כמה תחלואים ממרה ירוקה. וזהו טוב ארך אפיים מגיבור:אמנם יש בני אדם שמזגו טוב ואינו נותן אל לבו כלל הבזיון והקצף ואינו מזיק לגוף כלל והוא דבר גדול ולאו כל אדם זוכה לכך כי אינו בנמצא באדם אחד מאלף שמושל וזהו המידה חזק בתפארת יותר מלוכד עיר כי הגוף נקרא עיר כמו שאמר קהלת מלך זקן זה יצה"ר שצר על העיר זהו הגוף וזהו עמוד העבודה. ומכאן ואילך מדבר בג"ח:

2 שמחת הרגל פתח ↗

יברך על אכילת מרור ויזהר לאכול כזית ולא סגי בדבר מועט כי יש מחלוק' בשיעור כזית וצריך לצאת י"ח כל הפוסקים בכל אכילת חובה של זה הלילה דבעו כזית וימעך חלל הירקות לשער היטב. ויזהיר לבני ביתו מקודם לנקות הירקות מהתולעים היטב הדק. כי הנה בא לקיים מצוה ובמקום מצוה לא יעבור על כמה לאוין באכילת תולעת אחת והחי יתן אל לבו: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.

2 ריטב"א פתח ↗

ולעולם כל האוכל מרור צריך טיבול בחרוסת. וחייב לאכול מכל דבר כזית.

1 מָרוֹר

2 כל אחד מהמסבִים לוקח כזית מרור, ּמטבִלו בַחרוסת, ּמנער החרוסת, מברך ואוכל בלי הסבה.

3 בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.

2 מרבה לספר פתח ↗

הנה יעדתי לכתוב בלקוטים דברים אחדים. דין מרור כדי לזכות רבים מעמי הארץ מתיהדים. להיות חרדים. ואוכלי' למדיר וכריכה. מעשה חדודים. קלחי תמכא שקורין קריי"ן חתיכה גדולה עד שגופם רועדים. ועיניהם דמעה יורדים. ויש להם שוחקים אותו מקדם. כדי להפיג חריפתו כאש יוקדים. כדי לקיים מצות מרורים במועדים. ולזה אין אנחנו מודים. כי תמכא שקורין קרין הוא הפחות שבמיני מרור שחשב במשנה וחכמי תלמודי'. והרבה מכשולים באו על ידם. והוא סכנה ואין בו מצוה מפני חוזק האדי'. שהעיר להשיב אפו ויעיר חמתו בתוך גוף האדם. יש שנתחרשו. ויש שבאו לידי חולאים חדים. משונים נפרדים. וכבר התעורר על זה הגדול שביהודים. הגאון חכם צבי בתשו' סי' קי"ט שלא חידש דבר רק בחמלתו על עם ה' לדבר מצוה חרדים. ואעתיק לשונו וז"ל הטהור לזכות את הרבים בענין מצות אכילת מרור ראיתי כי טוב להודיע. שהחזרת השנוי במשנתינו. ובלשון חכמים חסא שמצוה לחזור עליו כי הוא ראש וראשון במתניתין. הוא הירק הנקרא בל"א סאלאט. ובלשון ספרד סאלאטא. ושם העצם שלו הוא לאטוגא בכל הלשונות ששמעתי בתוגרמא ואטליא ואשכנז וספרד ופורטיגאל ובספרי הרפואו' והטבע וקורין אותו לטוגא סאלאט. ואין בו שום ספק ופקפוק בעולם. ויש לו סימנים האמורים בגמ' שרף ופניו מכסיפין ותחילתו רך וסופו קשה ותחילתו מתוק וסופו מר כלענה. ומפני שבארצות אשכנז ופולניא שהן קרות. אינו מצוי בזמן הפסח לא הורגלו לקחתו לחובות מצה ומרור. או מפני שלא היו בקיאין בטיב פתרון שמות הירקות כאנשי הארצות הקרובות לארץ ישראל ובבל לא ידעו מה הוא. לקחו קרי"ן שהוא תמכא לפי דעת מקצת חכמים. ונפק מני' חורבה כי הן רבים עתה עם הארץ שאין אוכלין אפי' כחצי זית מחמת חורפ' ושהוא מזיק באכילתו חי. ומבטלים מצות מרור. ואף החרדים לדבר ה' ואוכלים כזית מקרי"ן מסתכנים בו. כי באמת במקום שחזרת שהוא לאטוגא סאלאט שכיח כמו בערי אמשטרדם והמבורג ושאר ערי אשכנז אף שהוא עודנו קטן מאוד. קורא אני על קרי"ן סכנה ואין בו מצוה. וכל אשר נגע אלקים בלבבו יקיים המצוה כתיקונה ויקנה הלאטוגה סאלאט לשם מצות מרור אף שהוא ביוקר. והירק שקורין בהמבורג אנדיבין. ובאמשטרדם אנדיביא. הוא עולשין השנוי במשנתינו. וגם בו יוצאין ידי חובת מצות מרור אם אין לאטוגא סאלאט מצוי צבי אשכנזי עכ"ל הרי לפנינו דלא חידוש שום דבר בפלפול וסברא. אלא כוונתו להודיע ולזכותם הדפים דבר זה בספרו המפורס'. וגם אנכי חקרתי ודרשתי היטיב מן שלוחי דרחמנא הבאים מארעא דישראל ואמרו שלוקחין לטוגא. והוא מה שקורין האפיל שאלאט. וכן כל אריסי הבקיאים בצומחי הארץ אומרים שהאפיל שאלאט. הוא לטוגא סלאט רק הואיל דבימי האביב הוא קטן מאוד וקורין אותו לאטוך מפני שאותו זמן קר ולא יכול לגדל כל כך. וצריכין לנטוע עוד הפעם וקורין אותו וויד"ר זעצלינ"ג. אבל כשיגדלו יעשה האפי"ל גדול. וגם נתקשה קלח כעץ גמור. והיינו דפרש"י בפסחים דף ל"ט ע"ב חזרת סופו להקשות דקלח שלו נעשה עב ודלא כמ"א סי' תע"ג שכ' דהוא הערשיך בלשון פולין דזה המין לא נעשה עץ כלל אף כשיגדיל וכבר השיגו עליו כל האחרונים נמצא שחסא הוא האפי"ל סאלא"ט בעצמו ודלא כח"י סי' תע"ג ס"ק י"ח שחזרת הוא כמו שאנו קורין הייפל שלטין בל"א. אלא דהוא הייפל סאלאט ממש וצריך להדר אחריו. כי הוא מצוי בגנות ופרדסים של שרים גדולים שמגדלים צמחי האדמה ע"י נצוצי וזהרי חמה בהתפעלות חלוני זכוכיו'. ראה מ"ש הגמ"נ בה"ל פסח ס"ק ק"ד בשם סמ"ק חסא יש לקנות בדמים יקרים ולא יקצץ בעצמו מגן של גוי. וכ' הב"י בסי' תע"ג דמצוה נמי בחזרת אעפ"י שהיא מתוקה ואין בה מרירות ועיין פר"ח. וכיון דעיקר ליקח חזרת יש להדר אחריו ולקנות בדמים יקרים. ואגב אודיע באשר שצריך למעט חלל וזה אי אפשר לשער בקל. וראיתי אנשי מעשה שיש להם כיס כסף קטן כשיעור כזית ממש ובקל יכול לשער דממלא כוס גדול מים על גדותיו. ויניח אח"כ בתוכו ביצה בינונית ומה שיצא לחוץ הוא שיעור ביצה ויחלק אותו לשני חלקי' שוין וחלק אחד הוא שיעור כזית. ומזה ישער רביעית הלוג דהוא ביצה ומחצה ויניחו החזרת בתוך הכוס ויהדק היטב למעט החלל בחוזק ואז בוודאי יוצא י"ח ונכון:

« הגדה של פסח Motzi Matzah הגדה של פסח Korech »