הגדה של פסח, מגיד, מה נשתנה

« הגדה של פסח Magid, Ha Lachma Anya הגדה של פסח Magid, We Were Slaves in Egypt »

1 מערכת היידענהיים פתח ↗

טעם ארבע כוסות. בבראשית רבה רב הונא בשם ר' רבא אמר כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגאולת מצרים והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. פ' וארא. ויש לעיין באמת למה שינה הכתוב בד' לשונות. ולמה תקנו כנגדן ד' כוסות היאך מצינו סמך בהני ד' לשונות שמרמזין על ד' כוסות. וי שלומר דקרא אתי לאשמעינן שהיה במצרים ד' מיני גאולות. וחכמם תקנו כנגדן ד' כוסות ע"ש כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא. והכתוב שינה בד' לשונות ללמדך שינוי הצרות בד' אופנים. וחייבים על כל אחד ואחד לתת תודה ושבח לי"ת כדאיתא ברכות דף נ"ד ע"ב. ארבעה צריכין להודות וסימנם חיים יורדי ים, והולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא. ומי שהיה חבוש האסורים ויצא. כדכתי' תהלים ק"ז יורדי הים באניות ויצעקו אל ד' ומצוקותיהם יוציאם. תעו במדבר, ויצעקו אל ד' ממצוקותיהם יצילם. ויגיעו עד שערי מות, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. אסירי עני וברזל, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. יודו לד' חסדו וגו' והנה התלמוד שינה סדרן של הד' מסדר הכתוב ושינה ג"כ הלשון בים ובמדבר אמר בלשון הוה ובחולה וחבוש אמר בלשון עבר כך הקשה מהרש"א בח"א. והטעם נראה כיון דקרא משנה ג"כ איזה פעמים בלשונו במדבר כתוב ממצוקותיהם יצילם בים כחוב ממצוקותיהם יוציאם בחולה וחבוש כתוב ממצוקותיהם יושיעם וטעם הכתוב הוא כיון דגבי ים ומדבר הם דרכי סכנה וצריך תפילה להנצל מכל מרעין בישין שלא יבוא אליו שום סכנה בדרך ההוא שייך בהם ליכתב בלשון הצלה שהוא לשון הפרשה מן האויב והאורב כמו ויצילני מחרב פרעה שכולם נעשם חרשים וסומים ואלמים ובין כך ניצל ונמלט מהם וכמו כי כל העשר אשר הציל וגו' עיין רש"י ויצא. אולם גבי' ים נופל לשן יוציאם במקום יצילם. כי כשיורדים בים נכנסים אל הספינה וכשעולים מן הים יוצאים מן הספינה כמו צא מן התיבה ע"כ כתי' בלשון ממצוקותיהם יוציאם ר"ל כשיוצא בשלום מן הים שלא אירע לו רעה או שום סכנה יודו לד' חסדו שיצא בלי פגע. או כשבא מן המדבר בשלום לביתו בלי פגע ולא אירע לו שום רעה לא פגע בלסטים וחיות או שום שאר סכנה על הדרך יודו לד' חסדו. נמצא ששניהם צריכין להודות אפי' כשלא באה הצרה עליהם והובאה היא על שהציל ד' ית' אותם שלא אירע להם הצרה. ע"כ כתוב בהן יצילם במדבר וגבי ים יוציאם במקום יצילם שהוא ג"כ כך מובנו שיצא בלי פגע משא"כ בחולה וחבוש שהנה הוא כבר דצרה שאירע לו והא שייך בה לשון הצלה שיהא הפרשה המורה על שליטת הרעה ממנו. רק המה צריכין ישועה מאת ד' להסיר מהם החולי והמאסר לכן כתוב בהם לשון יושיעם. וכמו כאשר רדפו פרעה ומצריים אחר בני ישראל ואז היו בצרה גדולה מצד אחד מדבר נחשים ועקרבים ומצד השני האורבים לנפשם המה המצריים ולפניהם הים עד שקפצו בתוך הים והמים היה מגיע להם עד צואר יגיע ואין צרה גדולה יותר מזה לכן היו אז צריכין לישועת השם לכן בעת הזאת אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ד' גו' ע"כ על הזמן שהוא נאמר שם ויושע ד' ביום ההוא וגו' ומהאי טעמא תפס הגמרא לשון הוה אצל ים ומדבר שצריכין המה להודות ע"ז שאף הצער מן הסכנה לא היה להם כי לא באו לכלל צרה כלל. משא"כ חולה וחבוש שהיה להם כבר צער הצרה וצריכין להודות ע"ז שנושעו מן הצרה הזאת והסיר מהם כל חלי וכל מאסר בזה שייך לשון הגמרא שתפסו בלשון עבר מכיון שכבר נתונים היו בתוך סכנה אך אח"כ הושיעם השי"ת מהצרה הזאת, שפיר אמר מי שהיו חולה וחבוש ומעתה מבואר ג"כ מה שהכתוב שינה בד' מיני לשונות של גאולת מצרים כמו שהובא למעלה. כי לכאורה יש לדקדק עוד בפסוק לכן אמר וגו' היינו מתחת סבלות מצרים היינו מעבדתם ולמה כפלם ועוד דהיה לו לקצר ולכתוב והוצאתי אתכם ממצרים וממילא ידענו שהוציאם מתחת סבלותם ועבודתם וכשכתב מתחת סבלת משמע שלא הוציאם רק מסבלות מצרים ואל ממצרים עצמה נמצא חסר העיקר מן הספר ועוד הלשון והצלתי כפי שבארנו משמעותו שלא באו לכל עבודה כלל וזה אינו כי עבדו אותם בפרך עד שימררו את חייהם בכל עבודתם. גם תמוה שאצל לשון וגאלתי אינו מזכיר הכתוב כלל ממצרים היה לו ליכתוב וגאלתי אתכם ממצרים וזאת התמיה ג"כ על כל מהארבעה הבטחות שלא הזכיר יציאת מצרים עצמה אך באמת נראה לפרש שישראל הי' מפחדים אף כשיצאו ממצרים בדרך הישר שהיא דרך הקרובה והישרה היא ארץ פלשתים ואם לא יחזרו תיכף אחר ג' ימים בוודאי ירדפם פרעה וחילו לשעבדם יותר ויותר מכאשר לפנים בדרך נקימה וקנס ג"כ ויענו שם במקום שיגיעם תיכף לשעבדם תחת סבלותם וכמו שאמרו למשה הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' בשלח י"ד י"ב. ע"כ המגיד מראשית אחרית הודיע למשה נביאו שמבטיח לישראל שלא יעלה מורא זו על ראשם ואמר להם בלשון והוצאתי אתכם אשר זאת הלשון יציאה שייך לומר מהים כמאמר תהלים וממצוקותיהם יוציאם האמור ביורדי הים ולבשר להם שלא ינתם אותם דרך ארץ פלשתים רק דרך המדבר ים סוף ומתוך כך אין אתם צריכים לירא מצרים שיעמיסו עוד סבלותם עליכם מפני שהמה טובעים בים סוף כי רק והוצאתי אתכם דייקא ולא המצריים שהמה נטבעים בים ושמא תיראו לנפשותיכם שגם במדבר אשר אתם הולכים דרך שמה תהיו מוכרחים ג"כ לשעבד עצמיכם באיזה עבודת קשית בשביל להחיות נפשותיכם ונפש הטף במזון ומחי. והמקום לא מקום זרע וצריכין בוודאי לזאת עבודה גדולה לזה הבטיח להם אף אם ח"ו יגרום החטא להתעכב במדבר מ"מ לא תצטרכו לעבודת קשות כמו במצרים וזהו והצלתי אתכם מעבודתם היינו מעבודתם שהיו משעבדים שמה בשביל חיותם אבל שמה לא תהיו משועבדים עבוד זה כי ירד לכם במדבר לחם מן השמים והבאר והשליו אשר מצאו שם כל מחסרים. ומאחר שרצה הקב"ה להודיע להם שיבאו לארץ ישראל דרך הים ודרך המדבר ובדרכים הללו יהיו זקוקים להעשות להם נסים גדולים כאשר באמת עלתה להם כך ועבור זה הבטיח להם הקב"ה ורמז להם בלשון והוצאתי דקאי על הים והצלתי דקאי על המדבר עיין למעלה שהארכתי שם ואם יריאים אתם אולי לא יאבה פרעה שלוח אתכם מארצו הריני מבטיחכם כי לא לבד שישלח אתכם מארצו כי אפילו במצרים עצמו קודם שתצאו משם יתן לכם החירות כמו שמצינו במדרש רבה שאמר פרעה להם הרי אתם ברשות עצמיכם קמו צאו מתוך עמי וזה שאמר סתם וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' היינו בארץ מצרים עצמה תהיו בני חורין מחמת שאשפטם בשפטים גדולים. ולפחד מהחולי שבאה להם מקושי השעבוד ותש כחן ע"ז מבטיח להם במה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וזהו לקבלת התורה שתיכף כאשר עמדו במעמד הר סיני נאמר וכל העם רואים הקולות ושם עיין רש"י שהוכיח מהפסוקים האלו שנתרפאו כולם ממומן במעמד הקדוש הזה של מתן תורה וגם כתוב אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך נמצא לפי זאת ההנחה שהיתה ב' מיני הצלות והשנים הראשונים שהם מורים על הים והמדבר נאמר לשון והוצאתי והצלתי כאשר גם המשורר סידר בזה הלשון לפי שלא היה צרה רק הנס הי' זאת שלא יבואו לצרה והשני לשונות אחרונים המה מורים על ישועה מן הצרה כמו שאמר המשורר ממצוקותיהם יושיעם שהם מורים על הישועה שצריכה להם שכבר היו בהצרה היא הבית כלא בית עבדים גם התשישות כחש היתה באה להן והחולי מעבודה קשה ומשניהם שהם כל הארבעה מיני הצלות הבטיח להם הקב"ה שיפדה וגאול אותם בקרב כן נזכה ליגאל גם עתה בב"א וע"כ תקנו לנו חכמים הארבעה כוסות להודיע לנו שהתורה מרמז בזה ד' לשונות על ד' מיני הצלות שהיו לישראל שאמר דהמע"ה שכל הד' צריכין לתת שבח ותודה להשי"ת והשיר והודאה צריכין כוס כמש"נ כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא ודו"ק.

2 שמחת הרגל פתח ↗

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין. ואשר לשאו"ל הגיע שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ וכו' אפשר לפרש במאי דקי"ל דחמץ בפסח איסורו במשהו אך בע"פ משש שעות ולמעלה אף דאסור מן התורה בטל בס' כשאר איסורים כמו שפסק מרן סימן תמ"ו וכתב הרא"ש דהטעם שאסור במשהו היינו משום דלא בדיל' אינשי מיני'. וכאן הבן שואל חקירת חכם דמטעם דלא בדילי אינשי מיני' הי"ל לאסור גם משש שעות ולמעלה במשהו ומה זה הי' דאיסור משהו אינו עד תחילת הלילה וז"ש שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה ואין אנו בדלים מן החמץ וא"כ מה טעם והלילה הזה כלו מצה דוקא כלו דייקא דאף משהו אוסר והיינו דוקא בלילה הזה לאפוקי ע"פ משש שעות ולמעלה והלא טעם לא בדילי שרמז באומרו בכל הלילות שייך גם משש שעות ולמעלה. והיתה התשובה עבדים היינו וכו' ואלו לא הוציא וכו' הכונה במ"ש המפרשים אמור רבנן בטעמא על איסור משהו דרך דרש דישראל היו נטמעים בקליפות מצרים ערות הארץ במ"ט שערי טומאה ואלו היו שוהים עוד רגע לא היה ח"ו תקומה כי היו נכנסים בן' שערי טומאה ולרמוז כי כמו רגע היו בסכנה עצומה לכן אסרו החמץ במשהו ואל זה רמז עבדים וכו' ואלו לא הוציא וכו' כלומר אשכילך ואורך טעם משהו משום דעבדי' וכו' וכמו רגע היה בינם למות להשתקע שם לגמרי ודין גרמא דאסרו משהו ולכן בתחילת הלילה זימניה כי בו בפרק היינו בסכנה ומשהו הפריד המות אי לזאת דוקא מתחיל איסור משהו מתחילת הלילה שם רמז דבלילה היה הדבר הזה דהיו בסכנה כי כפסע בינינו ובין המות ויוציאנו ה' וכו':

2 זרוע ימין פתח ↗

מה נשתנה בבריתא פ' ע"פ דף קי"ו תני שבכל הלילות אנו מטבלין פ"א מתקיף לה רבא אטו כל יומא לא סגיא דלא מטבלה חדא זמנא אלא אמר רבא הכי קתני שבכל הלילות אין אנו חייבין וכו' מתקיף לה רב ספרא חיובא לדרדקי אלא אמר רב ספרא הכי קתני אין אנו מטבלין אפי' פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים וראיתי בס' מלכי בקדש בפירושו להגדה שכתב על זה ויש לתמוה דא"כ היכי קתני שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות אטו כל יומא לא סגי דלא אכיל וכי תימא דה"ק כשאנו רוצים לאכול אין מחזרין אמרור א"כ נימא כשאנו רוצים לטבל אין מחזרין לטבל ב"פ וי"ל דבירקות ה"ק אנו בוחרים בירקות ולא מרור אבל בטבולים ליכא למי' אנו בוחרין בטבול א' טפי מתרי דמ"ט בוחרים בא' טפי משנים ואפשר דמתרמי דטבלי תרתי זהו תורף דבריו: ויש להעיר עליו דלא זכר דברי רשב"ם שכתב אבל אשבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות ליכא למפרך הכי דהתם ה"ק בכל הלילות אין אנו מחזרין אחר מרור עכ"ל ואיך העלים עין הרב מלכי בקדש דרשב"ם עמד בזה ומה שדחה הוא הם דברי רשב"ם. ותו ק"ק דלדידיה דאפשר לפרש כשאנו רוצים לטבל אין מחזרין לטבל ב"פ וא"ש. אמאי לא פירש כן בש"ס והלא גם אי אמרת דהוה מפרש דבירקות הכונה אנו בוחרים מרור. בטבולים לימא כשאנו רוצים לטבל אין מחזרין לטבל ב"פ ול"ק. ותו דאי אמרת מ"ט בוחרים בא' טפי מבשנים הכי תימא מ"ט אין מחזרין לטבל ב"פ דמשכחת לה דבעי לטבל תרתי ומ"ה בעי אטבולים ולא אירקות וזה דעת רשב"ם: ולולי דברי רשב"ם אפשר לפרש בש"ס דפריך אטבולים ולא אירקות משום דירקות שכיח דרוב בני אדם אוכלים ירקות. ולא שכיח דטבלי אפי' פעם אחת ומ"ה פריך ופשוט: וראיתי במשניות תי"ט שנדפסו מחדש עם תוספות חדשים שכתוב שם על דברי הרב תי"ט שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת מסיק בגמ' דהכי קתני שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת עכ"ל התי"ט. וכתב בתוס' חדשים עלה בגמ' מסיק כן על הבריתא אבל במשנה גריס בש"ס בהדיא אין אנו חייבין לטבל אפי' פ"א וטעות נפל בכל ספרי המשניות עכ"ל וליתא דט"ס הוא במשנה שבש"ס דמוכח ודאי דאמוראי לא גרסי במשנה אין אנו חייבין דא"ה מאי חדית רבא והול"ל דליתני בבריתא כמתני' ותו רב ספרא אמאי פריך על רבא ולא אמתני' אלא מוכח דהוו גרסי במשנתנו כבריתא. ואעיקרא מאן לימא לן דהוא שקלא וטריא על הבריתא ולא על המשנה והאי דאיתא בש"ס שבכל הלילות אנו מטבילין וכו' הוא פסקא שתופס דברי המשנה למשקל ולמטרי. וכן משמע קצת דאם הם דברי הבריתא אמאי לא קתני אלא שאלה זו לבד. ואפי' תימא שהם דברי הבריתא השקלא וטריא קאי אמתני' ובריתא. וכ"כ רשב"ם במשנה מטבלין פ"א וכו' ובגמ' פריך ליה. ועוד כתב רשב"ם דלומר אין אנו חייבין לטבל אלא פעם א' הוא שיבוש והמגיה הנז' לא חש לקמחיה:

2 זבח פסח פתח ↗

תשובות לשערים ה' – ו'"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" וכו',בפרק ערבי פסחים אמר רבא אטו חיובא לדרדקי? אלא אמר רבא "הכי קתני אין אנו מטבילין" פסחים קט"ז, א'. הרצון שהגירסא שבספרים שלנו "אין אנו חייבים לטבול" אינה אמיתית כי אם "אין אנו מטבילין", ונראה לי שאין השאלה הזאת מה נשתנה מה שאמרו בפסחים שיעשו בעקירת הקערה כדי שישאלו התינוקות, כי אותה השאלה לא סידרו אותה חז"ל בכתב, ודי שמפי עוללים ויונקים נשמע "מה זאת" ואז אב לבנים יודיע עניין יציאת מצרים. אמנם השאלה הזאת "מה נשתנה" כוללת לכל אדם, שאם אין נערים ותינוקות לשאול אז נער וזקן נושאין ונותנין בדבר, וכמו שאמרו חז"ל תלמיד חכם בניו שואלים אותו ואם לא אשתו שואלת, ואם לאו הוא שואל לעצמו.

1 מסיר את הקערה מעל השולחן. מוזגין כוס שני. הבן שואל:

2 מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת – הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת – הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין – הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין.

1 ריטב"א פתח ↗

ואין מוזגין כוס שני עד שיגמור הא לחמא עניא וידרשו בענין הפסח. ואחר כך מוזגין ואומרים על כוס שני מה נשתנה וכו'.

2 שפה אחת פתח ↗

מה נשתנה וכו'. הרב עוללות אפרים ז"ל פירש דרך רמז מה נשתנה הלילה זו מכל הלילות שהגלויות דומים ללילה ומה נשתנה גלות זה המר וארוך ולא נודע קיצו. ותירץ שד' מדות הם סבה לאורך הגלות א' שבכל הלילו' פי' הגליו' אנו אוכלין חמץ ומצה מלשון מצה ומריבה דלפעמים מחלקת ומתווכין הש' והלילה הזו כלו מצה שתמיד מחלקת והעדר הש' בכל עיר ומדינה. הב' שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות שהיו מסתפקין בירקות עד"ש איכא קורמי באגמא והלילה הזו כלו מרור הוא הממון הממרר חיי בעליו ודואג עליו תמיד. ג' התאוות שבכל הלילות הגליות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת שבמצרים לחם צר ומים לחץ ובבבל זרעונים. והלילה הזו הגלות המר הזה שתי פעמים כדרך בעלי התאוות. ד' גאוה. שבכל הלילות הגליות בין יושבין וכו' והלילה הזה כלנו מסובין כדרך השרים לרוב גאותם עכ"ד בקיצור. ולפי דרכו אפשר לומר בסגנון זה כי הנה כתב מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה כי יסוד כל העבירו' באים מד' יסודות החומר העכור. יסוד האש משם נמשך הגאוה והכעס וההקפדה. יסוד המים כמו שהמים מגדלים צמח האדמה כן מיסוד המים נמשכו התאוות גופניות. יסוד הרוח משם נמשך פגם הדבור לה"ר וכיוצא וז"ש כלו מצה ומריבה וכל א' מדבר לה"ר על חבירו וגורם קטיגוריא למעלה וזה צע"ר השמים ועוצר רחם שאינו יכול לרחם מרוב הקטיגוריא. יסוד המים ממנו נמשך התאווה כאמור. ויש שני תאוות אחת חוץ ממנו והוא הממון וז"ש כלו מרור. והא' ממנו והוא תאוות התענוגים בגופו ושלחנו ערוך בטבולי' וכיוצא. יסוד האש נמשך ממנו הגאוה וזה רמז והלילה הזה כלנו מסובין דרך גאוה. אלה הם יסוד העבירות הנמשכים מג' יסודות הנבחרים ושכיחי בגלות הזה ולכן הוא מר וארוך עד ישקיף וירא ה' משמים.

2 שבלי הלקט פתח ↗

מה נשתנה הלילה הזה. פירש רבינו ישעיה זצ"ל זה נתקן עבור מי שאין לו מי שישאל שאילו היה לו בן חכם שהיה שואל לא היו צריכין לאומרו. כי הא דאביי הוה יתיב קמיה דרבא דרבה חזא דקא מגביה פתורא פי' שהיו עוקרין את השלחן אמר אטו מי אכלינן שאתה עוקר את השלחן מלפנינו אמר ליה רבא רבה פטרתן מלומר מה נשתנה אבל במקום שאין לו מי שישאל חייבין לשאול זה את זה. ואפי' שני תלמידי חכמים הבקיאין בהלכות הפסח:

« הגדה של פסח Magid, Ha Lachma Anya הגדה של פסח Magid, We Were Slaves in Egypt »